מעבדות לחירות עם מטוס חטוף מלנינגראד לישראל - בית התפוצות – מוזיאון העם היהודי - הבלוג של מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מעבדות לחירות עם מטוס חטוף מלנינגראד לישראל

הניצחון המוחץ ב-1967 הצית במוחם של רבים מיהודי בריה"מ את הרצון לעלות לארץ. מארק דימשיץ לא הסתפק בדיבורים. הוא נכשל (בתחילה) אך הפך יחד עם חבריו סמל להבקעת "מסך הברזל"

תגובות
מארק דימשיץ (במובלט) במדי הצבא האדום
ארכיון "הארץ"

אושי דרמן

אם להשתמש במונחים יונגיאניים, הניצחון המוחץ של ישראל במלחמת ששת הימים סימל את השלמת המהפך הארכיטיפי בנפשו של היהודי המצוי. מזה של "היהודי הגלותי" הפאסיבי, הכנוע והנרדף, עליו ביאליק מתח ביקורת ארסית בפואמה "בעיר ההריגה" עוד ב-1903, ל"יהודי הלוחם", האמיץ, הגיבור, העשוי ללא חת, שחיסל את האויב המר בשישה ימים של גבורה מזוקקת ב-1967. את הקתרזיס סיפק שחרור הכותל המערבי. לא רק שחרור פיזי של האתר הקדוש ביותר לעם היהודי, אלא גם שחרור נפשי וסופי בהחלט מהרפיסות של ימים עברו.

המהפכה התודעתית, שהחלה בהקמת ארגון "בר גיורא" ב-1907, המשיכה ב"ההגנה", המחתרות היהודיות, מלחמת תש"ח ומבצע קדש, והושלמה בקרשנדו הלאומי של ששת הימים, יצרה תיבת תהודה רגשית לא רק בקרב ישראלים, שהיו נתונים במצוקה קיומית אמיתית לפני המלחמה, אלא גם בקרב יהדות העולם. יהודי אמריקה, צרפת, אנגליה ובריה"מ. כולם עלו על טריפ משיחי-ציוני שלא היה כמותו מאז ימי ממלכת ישראל המקראית.

אולם המקרה של יהודי בריה"מ היה בכל זאת ייחודי. הם, בניגוד לשאר יהודי העולם החופשי, חיו מאחורי "מסך הברזל", בתחומי מעצמה סובייטית שתמכה בצבאות ערב, סיפקה להם אמל"ח ופעלה בעקיפין לחיסול מדינת ישראל. הנאמנות האזרחית הכפולה, מנת חלקם של כל יהודי ויהודיה שחיים בתפוצות, חיה בתוכם באוקטן גבוה במיוחד. אם תוסיפו לכך את האימה היום-יומית מהמשטרה החשאית ואווירה ה"אורוולית" הכללית, תקבלו סיטאוציה שבה להיות יהודי ציוני ברוסיה היה כמעט אוקסימורון. זו אולי הסיבה מדוע "מבצע חתונה" - ניסיון הבריחה של קבוצת ציונים הרפתקנים מבריה"מ - נחשב לאחת הפעולות ההירואיות במאבקם של יהודי בריה"מ לחירות.

אדוארד קוזניצוב וסילווה זלמנסון, רעייתו דאז והאשה היחידה שעמדה לדין במשפט לנינגראד
צילום מסך מאתר הסרט הדוקומנטרי "מבצע חתונה"

מארק דימשיץ נולד ב-1927 בעיירה קטנה ליד חרקוב, אוקראינה, בן למשפחה יהודית טיפוסית שעברה בהצלחה את מכבש "החינוך מחדש" של מוסדות המשטר הסובייטי. במהלך מלחמת העולם השנייה התחוללה בחייו האישיים טרגדיה, כששני הוריו מתו בעת המצור הנאצי על לנינגראד. הטראומה המשפחתית, בשילוב הזדהות עם הצדק הסובייטי, הובילו לכך שביום פקודה התגייס דימשיץ לקורס טיס, שבסיומו שירת כטייס קרב בצבא האדום. ב-1960 השתחרר בדרגת רב-סרן והחל לעבוד כטייס בחברה קטנה בבוכרה.

כמו רבים מיהודי בריה"מ, הידיעות על ניצחונה המוחץ של ישראל מול צבאות ערב במלחמת ששת הימים, כמו גם האנטישמיות והתעמולה האנטי-ציונית מצד השלטונות, הציתו בליבו של דימשיץ רגש ציוני עז ושאיפה לעלות לארץ ישראל. הבעיה היתה שבימים ההם הסיכוי להשיג אשרת עלייה לישראל היה זהה לסיכוי לשיר את ההמנון האמריקאי במרכז מוסקבה מבלי לחטוף כדור בראש.

דימשיץ אמנם חי בגלות, אבל הוא לא היה "יהודי גלותי". וכך החלה מתרקמת בליבו מזימה נועזת, מהפכנית ויצירתית - חטיפת מטוס בלנינגראד והטסתו אחר כבוד לשוודיה. בחיפושיו אחר שותפים פגש את הלל בוטמן, מהפעילים המרכזיים בתא הציוני בלנינגראד. על פי התוכנית שגיבשו השניים, נוסעי המטוס יהיו יהודים ציונים שרוצים לעלות לארץ, תחת סיפור כיסוי של טיסה לחתונה משפחתית גדולה בשטוקהולם (ומכאן שם המבצע). כמו כן, הוחלט להשתלט על הטייסים ללא סיוע כלי נשק כדי להבטיח שלא יהיו קורבנות. אם הטייסים יסרבו לשתף פעולה לטוס לשוודיה, יטיס דימשיץ בעצמו את המטוס.

הפגנה בכיכר מלכי ישראל נגד משפטי לנינגראד
משה מילנר / לע"מ

דימשיץ ובוטמן הציגו את התוכנית הנועזת בפני חברי התא. האחרונים התלהבו בהתחלה, אולם בהמשך הביעו חשש שכישלון יוביל לקץ התנועה הציונית בבריה"מ. משלא הצליחו להגיע להכרעה, הוחלט להעביר שאילתא לממשלת ישראל. הימים היו ימי פסח ובמקרה או שלא, תחליטו אתם, הזדמן לבית הכנסת בלנינגראד תייר יהודי מנורווגיה בשם "רמי". חברי התא העבירו דרך "רמי" שאלה בנוסח הזה: מהי חוות דעתה של ישראל ביחס לתוכנית חטיפת המטוס? המסר הועבר לשגרירת ישראל באוסלו ומשם היישר ללשכת ראש הממשלה גולדה מאיר בירושלים. תשובת הממשלה היתה שלילית, או כפי שהגיעה טלפונית לחברי הוועד הלנינגראדי: "הפרופסור, שהוא הסמכות הרפואית הגבוהה, איננו יכול להמליץ על השימוש בתרופה".

בעקבות התשובה הקטגורית הסתלקו אנשי לנינגראד מהתוכנית. אבל דימשיץ לא הרפה ולמרות התנגדות ישראל, פנה לאנשי התא הציוני בריגה ואלה הסכימו לשתף עמו פעולה. בין השותפים לסוד היתה סילווה זלמנסון, שבעלה פעיל החופש אדוארד קוזניצוב כבר הספיק לרצות שבע שנות מאסר בגין תעמולה אנטי-סובייטית, אחיה וולף וישראל זלמנסון, חברם יוסף מנדלביץ', אריה חנוך (גיסו של מנדלביץ') ואשתו מרי, וכן משפחתו של דימשיץ - אלה אשתו ושתי בנותיו, ליזה (19) ויוליה (15).

אור לבוקר ה-15 ביוני 1970 הגיעו 12 מחברי הקבוצה לשדה התעופה "סמולני" שסמוך ללנינגראד. עד מהרה הבחינו שעוקבים אחריהם אך החליטו בכל זאת "ללכת לתוך עניבת החנק ולא לאחור", כפי שתיאר זאת הלל בוטמן בספרו "לנינגראד-ירושלים וחנייה ארוכה ביניהן". כמה צעדים לפני העלייה למטוס, נעצרו דימשיץ וחבריו בידי אנשי ק.ג.ב. בדיעבד, כך הסתבר, הם ידעו על המבצע כבר מספר חודשים.

חברי החוליה שנתפסה. דימשיץ ראשון משמאל בשורה העליונה
צילום מסך מאתר הסרט הדוקומנטרי "מבצע חתונה"

"משפט לנינגראד הראשון" החל ב-15 בדצמבר אותה שנה. חברי הקבוצה הואשמו בבגידה במולדת. אשתו של דימשיץ ושתי בנותיהם שוחררו, אבל על חלק מחברי הקבוצה נגזרו עונשי מאסר ממושכים. על שניים - דימשיץ וקוזניצוב - הושת עונש מוות אשר הומתק למאסר בעקבות לחץ בינלאומי. כעבור תשע שנים שוחרר דימשיץ במסגרת חילופי שבויים. כשהמריא לארץ בטיסה מניו יורק, התקבל במחיאות כפיים סוערות.

בישראל עבד דימשיץ בתעשייה האווירית במשך שבע שנים וחצי, עד פרישתו לפנסיה מוקדמת. בשנותיו האחרונות התגורר ברחובות ועסק בציור. דימשיץ מת לפני כארבע שנים ונטמן ליד אשתו, אלה. לרגל הפסח ראוי לספר את סיפורו שלו ושל חבריו, גיבורים אלמונים ולוחמי חירות, שהבקיעו את מסך הברזל וסללו את הדרך לעליות הגדולות מבריה"מ.

פסח, אפליקציה והומור: צוחקים עם כל המשפחה בבית התפוצות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#