שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, ובמיוחד עמד "המן הרוסי"

היהודים היו הנמסיס של משפחת רומנוב, מימי יקטרינה הגדולה וביתר שאת בתקופת ניקולאי הראשון. דיכוי זכויות, הכפלת מסים, טרנספר וגיוס ילדים לצבא בידי "חאפרים" - עד 1855 לא היה סוף לגזירות

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניקולאי הראשון. "המן הרוסי", 1830 לערך
ניקולאי הראשון. "המן הרוסי", 1830 לערך

אושי דרמן

יקטרינה הגדולה, קיסרית רוסיה, היתה ידועה כבעלת תאווה מינית שאינה יודעת שובע. האגדות מספרות כי בערוב ימיה מאסה במאהביה הרבים, ועברה לספק את צרכיה המיניים באמצעות הולכים על ארבע. לפי אותן אגדות יקטרינה החזירה את נשמתה לבורא בעיצומו של אקט סוער עם... סוס.

אף-על-פי שאגדה זו הופרכה, על העובדה שיקטרינה הגדולה היתה בעלת יצר מפותח, אין עוררין. היא היתה אובסיסיבית לא רק לסקס, אלא גם לכיבוש ארצות, איסוף פתולוגי של יצירות אמנות ורצח בתוך המשפחה. היסטוריונים סבורים כי היא זו שעמדה מאחורי חיסולו של בעלה, פיוטר השלישי, ואף זממה לרצוח את בנם המשותף, פאבל הראשון, אחרי שציוותה לערבב שברי זכוכית באוכל שהוגש לו.

אבל הנמסיס הגדול של יקטרינה היו מאות אלפי היהודים שהצטופפו באזור תחום המושב של רוסיה. יקטרינה תיעבה את היהודים ועשתה הכל כדי לדכא את חייהם. ב-1791 היא הוציאה פקודה מיוחדת ששללה מרוב יהודי רוסיה את זכות האזרחות, חייבה את היהודים העירוניים בתשלום מסים כפול מכפי ששילמו הנוצרים, וכפתה על יהודים שהתגוררו בכפרים לעבור להתגורר בערים, ולהפוך כהגדרתה ל-"יהודים מועילים".

חיילים יהודים בצבא הצאר הרוסי
חיילים יהודים בצבא הצאר הרוסיצילום: המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות גיטה קפלן

בהרצאתו "ניסיון להבין את תשתית האנטישמיות" טוען הסופר א.ב יהושע כי המקור להבנת הפתוגן האנטישמי מצוי בהשלכת הפרוורסיות והיצרים האפלים והמודחקים עמוק עמוק בנפש האדם, אל גורמים זרים בחברה. לדעתו, רק ככה אפשר להסביר את השנאה העזה לעם היהודי, שהיה "הזר" ו-"האחר" האולטימטיבי במשך מאות שנים. האם יקטרינה הגדולה השליכה את היצרים האפלים שלה על הז'ידים (כינוי גנאי סלאבי ליהודים)? ליהושע הפתרונים. אולי.

מה שבטוח הוא ששנאת יהודים זרמה בדם של משפחת הקיסרות רומנוב. ב-1804 הקים נכדה של יקטרינה, הצאר אלכסנדר הראשון, את "הוועדה לשיפור מצבם של היהודים" וישיבתה הראשונה נפתחה במלים הבאות: "היהודים הם יסוד זר האחראי לבעיות הכלכליות והחברתיות במערבה של רוסיה". אבל הגרוע מכולם היה ניקולאי הראשון, אחיו של אלכסנדר, שהתמנה לקיסר ב-1825 וכונה בפי היהודים "המן הרוסי". ניקולאי מאוד לא אהב את העובדה שיהודים לא מתגייסים לצבא, ו-1827 גזר צו גיוס הקורא לגיוסם של ילדים יהודיים בגילאי 12 למשך 25 שנה.

ילדים אלו חיו בתנאים קשים ותחת משמעת קפדנית במוסדות להכשרה צבאית, ובהגיעם לגיל 18 חוילו לשירות צבאי מלא. הכינוי שקיבלו היה "הקנטוניסטים" וסיפורם הצמיח את אחת התופעות החברתיות המזעזעות שחוותה הקהילה היהודית בגלות, כזו שלפרקים מזכירה את שהתרחש באירופה בשנים 1939-1945. בדומה לנאצים שהשיתו את העבודה המלוכלכת על "היודנראט", כך הטיל ניקולאי על ראשי הקהילה היהודית את האחריות לאספקת מכסות המתגייסים.

הרצל יענקל צם, קנטוניסט ששירת 41 שנה בצבא הרוסי והיה אחד הבודדים שהגיע לדרגת קצין מבלי שהסכים להמיר את דתו
הרצל יענקל צם, קנטוניסט ששירת 41 שנה בצבא הרוסי והיה אחד הבודדים שהגיע לדרגת קצין מבלי שהסכים להמיר את דתו

עד מהרה גובש המפתח החלוקתי: ראשי הקהל, המקורבים והפרנסים, בעלי הבתים העשירים, גברים נשואים ותלמידי החכמים קיבלו פטור מגיוס. מי שהצטוו להקריב את ילדיהם על מזבח מכסות הצאר היו בני המעמדות הנמוכים. העניים, הרוכלים, האלמנות ופשוטי העם. אלא מה. הורים אלו אמנם היו עניים, אבל לא מטומטמים. הם ידעו שגיוס בניהם לפרק זמן של 25 שנה משמעו ניתוק הקשר עם הילדים לתמיד. אחת המטרות המרכזיות של ניקולאי היתה להטביל את אותם ילדים לנצרות במוסדות לחינוך מחדש. הוא שאף לנתק אותם לא רק מהוריהם הביולוגיים, אלא גם מזהותם היהודית.  

בזיכרונותיו על העיירה מספר יחזקאל קוטיק על תופעת "נישואי הבהלה" שהיתה שכיחה באותן שנים, כשהורים עניים מיהרו לחתן את בניהם הקטנים, לעתים אפילו בני שש, כדי למנוע את גיוסם. היו גם הורים, מספר קוטיק, שכרתו בסכין קצבים את האצבע המורה של ילדיהם (האצבע עמה היו אמורים לירות ברובה).

הצורך לספק את המכסות הוליד תחום עיסוק מתועב שנחקק בהיסטוריה היהודית לדראון עולם בשם "חאפרים" (חטפנים ביידיש). משימתם של החאפרים היתה לחטוף ילדים קטנים ממשפחות עניות לצורך גיוסם. "המראות היו קשים מנשוא", כתב קוטיק בזיכרונותיו, "מבעיתים מכל המחזות שנראו בקרב היהודים. החטפנים היהודים הגיעו לעיר בלי שאיש ידע על כך. הם התייצבו במשטרה עם אישורים מהשלטון המציינים כי הם הם החטפנים. המשטרה העמידה לרשותם חיילים ככל הנדרש ובחצות הליל הם היו מקישים על הדלת. אם הדלת לא נפתחה מיד - הם היו מנפצים אותה ואת מנעוליה באמצעות כלים מיוחדים שהביאו עמם. הם נכנסו במהירות, גררו באכזריות גדולה את האיש הצעיר ועזבו במהירות".

חיילים יהודים בצבא הצאר, הקווקז, רוסיה 1896
חיילים יהודים בצבא הצאר, הקווקז, רוסיה 1896 צילום: המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות נסים אלישייב

על המצב בעיירה שבה התגורר מספר קוטיק: "בקאמניץ היו אז שלושה חטפנים. אחד מהם, אהרן-לייבלה, היה ממש אכזר כרוצח. בלבו לא היה אף שמץ של רחמנות. יחד איתו היו עוד שניים - חצקל ומושקה. תפקידם היה לחטוף ילדים בני שמונה ולגייסם לצבא". את המשכורות של החאפרים שילמו ראשי הקהילה - שכר לפי ראש. לימים ימרקו את מצפונם ויטענו כי חטיפת הילדים היתה מס שהעניים החזירו לקהילה בתמורה לכל השנים בהם נהנו מתמיכה כלכלית מצד עשירי הקהילה. בספרו "גזרת הקנטוניסטים ברוסיה" מתאר יוסף מנדלוביץ' את השפעת המעשים האלה על המשפחות: "אמהותיהם של החטופים מתו לרוב משברון לב, והאבות והנשים נותרו בעלי מום לאחר המאבק בחטפנים. הבכי והיללות של המשפחות הללו עלה עד לב השמיים".

ב-1855 קם מלך חדש על רוסיה, אולם בניגוד לסיפור המקראי, לשם שינוי, היה זה מלך טוב. אלכסנדר השני, בנו של ניקולאי ונינה של יקטרינה הגדולה, שכונה גם "הצאר הטוב" ו-"המשחרר", שבר את שרשרת האנשטימיות המשפחתית. הוא הנהיג רפורמות מרחיקות לכת לטובת היהודים, בראשם הענקת שוויון זכויות יחסי, וחשוב מכל - ביטול "גזרת הקנטוניסטים". הפחד, עם זאת, נותר שם. מאז חלפו יותר מ-160 שנה ועדיין בכל פסח אנו חוששים שאיזה ניקולאי, יקטרינה או צורר אחר יקומו עלינו לכלותנו. אז שיהיה חג שמח ובעיקר נטול גזירות!

פסח, אפליקציה והומור: צוחקים עם כל המשפחה בבית התפוצות

לוגו בית התפוצות
מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות |בית התפוצות – מוזיאון העם היהודי

בלוג בית התפוצות עוסק בסיפור והנגשה של חומרים היסטוריים מתולדות העם היהודי, בישראל ובתפוצות, מההיסטוריה הרחוקה שלו ועד ימינו במדינת ישראל המודרנית. תרבות, אישים, קוריוזים, זוויות חדשות על תופעות ומקרים מוכרים או הפניית זרקור אל כאלה שלא הכרנו עד היום.

למעבר לבלוג בית התפוצות או לעמוד הפייסבוק של המוזיאון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ