אוצר מרעיד לב של שפיות והתרסה בימים של תופת - בית התפוצות – מוזיאון העם היהודי - הארץ

אוצר מרעיד לב של שפיות והתרסה בימים של תופת

אוסף של הצלם הלא יהודי יוזף באציור, שהתגלה במקרה בעליית גג, מעניק הצצה יוצאת דופן לחייהם התוססים של תושבי העיירה היהודית ז'רקי, בימים שבהם השתוללה באירופה הטרגדיה הגדולה בהיסטוריה האנושית. כמחצית מאוספו של באציור התקבל באחרונה בבית התפוצות

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
9

אושי דרמן

בדומה למשלחי יד ותיקים שלא צלחו את המהפכה הטכנולוגית, כך גם "סטודיו לצילום" הוא מוסד שהולך ונעלם מהמרחב הציבורי. חדר החושך, רצועות הפילם הארוכות, מלאכת הנמלים של פיתוח התמונות והציפייה לגלות כיצד הן יצאו לאור - את כל אלו החליפה המצלמה הדיגיטלית בסמארטפון, המאפשרת לכל דרדק נעדר כישרון לאייש את עמדת הצלם, הבמאי, המעצב, המפתח והמשווק של התמונות. המצלמה הדיגיטלית היא המקדונלד'ס של עולם הצילום.    

אלא שהסיפור שלנו מתרחש בימים בהם "סטודיו לצילום" היה עדיין עסק פורח, כמו גם צלמים מקצועיים שתורתם אומנותם. יוזף באציור (Jozef Bacior), בעל סטודיו לצילום בעיירה הפולנית ז'רקי היה בדיוק אחד כזה. לבאציור היו שני זוגות עיניים - גשמיות ורוחניות. את שראה בעיני רוחו צילם בעיני הנץ התכולות שלו. ללא הפסקה. בכל רגע ובכל חלל. בעיקר בחוץ - בנוף המצויר של דרום פולין - תוך שהוא מקדיש את מרצו, זמנו וכישרונו לצילום יהודי ז'רקי, כ-3,000 במספר. בעיני רוחו ייתכן שחזה כי אלו יהיו התמונות האחרונות של שכניו ומכריו היהודים.

15
14
13

מקובל כי צילום בעל ערך אמנותי אמור לדובב את הצופה להשלים בראש את הפרטים החסרים בתמונה. מה שלא רואים מסקרן לאין שיעור ממה שרואים. באציור תיעד את היהודים במנעד רחב של מופעים אנושיים - נופשים, נהנים, צוחקים, לומדים, מתבודדים, בחיק המשפחה, במחיצת חברים, באמצע יום עבודה, בטקסי חגים ומועדים, ימי הולדת וחגיגות בר מצווה. מעל 700 צילומים. לכאורה אלו הן תמונות רגילות שמציגות אנשים רגילים שעושים דברים רגילים. אלא שצפייה מעמיקה יותר בתמונות מגלה לנו את מה שאנחנו לא רואים - מרביתן צולמו בעת הכיבוש הנאצי של פולין, בשנים 1939-1942, כשברקע משתוללת הטרגדיה הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית.

היכולת של באציור להתעלם מהקונטקסט, מרעשי הרקע, מהפצע, ההשפלה, רמיסת הכבוד העצמי שחוו שכניו היהודים בז'רקי בזמן המלחמה, ולהציג את יהודי העיירה כבני אדם שחיים את החיים במלואם, גורמת לדיסוננס מצמרר, שהופך את אוסף התמונות שלו לאוצר אנושי שמרעיד את מיתרי הלב, אפילו לקשוחים שבלבבות.

וכיאה לסיפור שואה קלאסי, גם סיפור מציאת אלבום הצילומים של באציור מתחיל בעליית גג. כשהאחים ווישכץ' ויולנטה גלצקי (Jolanta and Wojciech Galecki) פינו את דירת אביהם בעיר בֶּנְדִין, מתישהו בשנות השמונים, הם הגיעו לעליית הגג ושם גילו קופסה ישנה באחת המגירות. כשפתחו אותה הופתעו למצוא בה את האוצר. בגב התמונות צוין כי הן שייכות להלנה ויהושע ניימן (Najman), זוג יהודים שהתגורר בבנדין. בבירור מעמיק יותר גילה יולנטה כי אביו היה חבר טוב של יהושע, והאחרון ביקש ממנו לשמור את התמונות עד יעבור זעם הרייך. האוסף הועבר לקרן בראמה (Brama Cukermana Foundation) שאחרי תחקיר ארוך מצאה כי התמונות צולמו במצלמתו של באציור, בעלי הסטודיו לצילום בז'רקי. כיצד הגיעו התמונות למשפחת ניימן מבנדין? אנשי הקרן לא הצליחו לגלות.  

12
11
10
8

האוסף של באציור הוא ייחודי גם בהיבט התיעודי שלו. כידוע, את רוב התיעוד הוויזואלי מתקופת השואה סיפקו "המבצעים", כלומר הנאצים עצמם. המקור הראשון היו חיילים גרמנים חובבנים שצילמו רבבות תמונות לאורך המלחמה, ואילו המקור השני הורכב מצלמים מקצועיים שהועסקו ביחידות מיוחדות של הוורמאכט והוואפן אס. אס.

מקור נוסף של תמונות מהשואה הגיע מהיהודים עצמם, בעיקר מאלבומי תמונות שצולמו בגטאות מרכזיים של ורשה, לודג' וקובנה. למשל, סטודיו לצילום "פוטו פורברט" שישב בגטו ורשה ותיעד את מנגנון הסעד שפעל בו, האוסף הפרטי של הצלמים היהודים מנדל גרוסמן והנריק רוס שצילמו את החיים בגטו לודג', ואוסף הצילומים של צבי קדושין שתיעד את החיים בגטו קובנה. אלבומים אלו, כפי שאפשר להבין בנקל, מתעדים את החיים היהודים בהקשר של השואה. עילתם וצידוקם היא השואה עצמה - מוראותיה, זוועותיה וקורותיה. זאת, בניגוד גמור לאלבום של באציור שמתעלם בהתרסה מכוונת מהטרגדיה ומתמקד בחיים עצמם. בנוסף, נדיר, אם בכלל, למצוא אוסף תמונות כל כך עשיר ומקורי שמתעד יהודים בזמן השואה וצולם בידי צלם לא-יהודי שאינו גרמני.  

פרט נוסף ומצמרר הנוגע לאלבום של באציור הוא שכל המצולמים בו הם אנונימיים. למעט מצולם אחד, מרדכי ווינריב (Mordechai Weinryb), שאחרי המלחמה התגורר בישראל ובגרמניה לסירוגין, לא הצליחו חוקרי הקרן, חרף ניסיונותיהם הרבים, לצרף פנים לשמות. אף אחד ואחת ממאות המצולמים לא זוהה. כל יהודי ז'רקי שמופיעים באלבום נותרו חסרי שם וההערכה הרווחת היא שרובם מצאו את מותם באוקטובר 1942, עת נשלחו לטרבלינקה.

יום השואה שואב אותנו לטראומה הלאומית הקולקטיבית כמעט באופן פבלובי. אבל חשוב לזכור שסיפורם של יהודי פולין הוא לא רק סיפור טראגי, אלא גם סיפור שמורכב מרגעים יצירתיים, תוססים ומלאי חיים. האוסף של יוזף באציור הוא תזכורת חד-פעמית לכך. בימים אלה ממש הצלחנו לקבל אלינו, למוזיאון העם היהודי בבית התפוצות, למעלה מ-300 תמונות מתוך האוסף, ומקצתן מובאות כאן.

עולם יהודי ומלואו: עכשיו ובכל זמן בבלוג בית התפוצות

7
6
5
4
3
2
1
לוגו בית התפוצות
מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות |בית התפוצות – מוזיאון העם היהודי

בלוג בית התפוצות עוסק בסיפור והנגשה של חומרים היסטוריים מתולדות העם היהודי, בישראל ובתפוצות, מההיסטוריה הרחוקה שלו ועד ימינו במדינת ישראל המודרנית. תרבות, אישים, קוריוזים, זוויות חדשות על תופעות ומקרים מוכרים או הפניית זרקור אל כאלה שלא הכרנו עד היום.

למעבר לבלוג בית התפוצות או לעמוד הפייסבוק של המוזיאון.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ