הספינה "רוסלאן" עוגנת בנמל איסטנבול (קושטא) בדרכה מאודסה לארץ-ישראל, 1919
הספינה "רוסלאן" עוגנת בנמל איסטנבול (קושטא) בדרכה מאודסה לארץ-ישראל, 1919 קרדיט: ויקיפדיה

אושי דרמן

סוף נובמבר 1919, עוד מעט קט לפני מאה שנה. מלחמת העולם הראשונה מאחורינו, אירופה מחולקת מחדש בוורסאי, וברוסיה משתוללת מלחמת אזרחים בין הכוחות האדומים ללבנים, נאמני משטר הצאר הישן. על גדות הים השחור, בעיר אודסה, מתקבצים יהודים נרדפים מכל רחבי אירופה, בתוכם מיעוט פליטים שגורשו מפלסטינה בידי הטורקים.

ראשי הוועד האודסאי, לשעבר "חיבת ציון", מתגייסים לטובת הפליטים מארץ-ישראל ומגישים עבורם בקשות זכאות לפליטות, בהם נדרשים המבקשים להפגין בקיאות אודות המולדת הישנה. עד מהרה נולדים קורסי "הכשרות פליטים", בהדרכת אנשי אותו ועד, ובהם לומדים גם יהודים שאינם פליטים פרטים שונים על המולדת - שמות רחובות בתל אביב של אישים נודעים, מושבות ועוד. בתוך כמה ימים מטפס מספר מבקשי "הפליטים" למאות. במקביל, מנהל הוועד מו"מ עם בעלי הספינה "רוסלאן", שמנצלים את הביקוש הרב ומעלים את המחיר. הדיווחים מתארים יהודים שמכרו את רכושם האחרון כדי לגייס את הכסף להפלגה.

אודסה, 1910
אודסה, 1910 צילום: המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות ייבגני ירושביץ

לאחר עיכובים חוזרים ונשנים מרימה רוסלאן עוגן, כשעל סיפונה 671 יהודים ויהודיות סחוטים ונרגשים. לאחר 21 יום של הפלגה בים הסוער, בתנאי צפיפות קשים ומחסור מזון, מגיעה הספינה סוף סוף לחופי ארץ-ישראל, אולם שם היא נתקלת בסערה עזה שמאלצת אותה להפליג למצרים. רק כעבור מספר ימים רוסלאן שבה ליפו ועוגנת. בינתיים, בארץ פושטת הידיעה על בואה הצפוי של הספינה והישוב כמרקחה. השמועות מדברות על אלפי עולים. מנחם אוסישקין, ראש ועד הצירים, מקציב סכום עתק בן 1,000 לירות מצריות למסיבות קבלת פנים בתל אביב ובירושלים. בעיתון "דואר היום" מדווחים כי "כל הרחוב המוליך אל החוף היה מלא אנשים... מרגע לרגע הלך וגדל המון הנאספים ברחוב ומשמרת שוטרי החוף הועמדה כדי לשמור על הסדרים".

במשך עשרות שנים רווחה האמונה כי הספינה רוסלאן שהפליגה מאודסה היתה הסנונית הראשונה שבישרה את ראשיתה של העליה השלישית - אותה עליה שהתקבעה בזיכרון הלאומי כאידיאולוגית-חלוצית. מיתוס רוסלאן תפח והפך לחלק מהמור"ק הלאומי. אך האם "רוסלאן" אכן היתה הספינה הראשונה שפתחה את העליה השלישית? האמנם הנוסעים שהפליגו בה היו באמת "חלוצים"? אז זהו שלא.

ההיסטוריון פרופסור גור אלרואי, הוכיח במאמר שפרסם בכתב העת "קתדרה" כי רוסלאן לא היתה הראשונה שהביאה עולים לארץ ב-1919 וגם לא זו שהתחילה את העליה השלישית. למעשה, רוסלאן היתה דווקא אחת האחרונות מבין ספינות העולים באותה שנה, ועל סיפונה לא היו יותר חלוצים מאלה שהגיעו באניות שקדמו לה. ובכן, מדוע דווקא היא זכתה בכבוד ובתהילה? הסיבה להיווצרות המיתוס נובעת מגרעין נוסעים נדיר ומגוון ביותר, בעל תודעה היסטורית מפותחת, שעתיד לאייש את הצמרת התרבותית והפוליטית של מדינת ישראל, שתקום כ-30 שנה אחר כך. מקבץ הדמויות הללו היה כה נדיר, עד כדי כך שברוסלאן דבק במרוצת השנים הכינוי "תיבת נוח".

ברוך אגדתי, 1925
ברוך אגדתי, 1925צילום: ויקיפדיה

הנוסע הראשון ששמו הלך לפניו עוד באותם ימים היה חוקר הספרות ואיש הרוח הנודע פרופ' יוסף קלוזנר. אל קלוזנר הצטרפו חבר הכנסת לעתיד ישראל גורי (אביו של המשורר חיים גורי), מייסד תנועת "הכנענים" המשורר יונתן רטוש, ובחורה צעירה ואנונימית בשם רחל בלובשטיין, לימים רחל המשוררת. את ענף הבנייה ייצגו האדריכלים יהודה מגידוביץ', לימים מלך הארכיטקטורה האקלקטית בתל אביב, וזאב רכטר, מגדולי האדריכלים בישראל ומנביאי הבנייה בסגנון הבאוהאוס (וגם סבם של יוני ודפנה רכטר). נוסע שסבל מבעיה רפואית במהלך ההפלגה יכול היה לקבל טיפול מד"ר חיים יסקי, לימים מנהל ביה"ח הדסה (שנרצח בשיירת הרופאים ב-1948), ד"ר אריה דוסטרובסקי, לימים דיקן הפקולטה לרפואה באוניברסיטת העברית, או מד"ר ברוך ניסנבוים, ממייסדי ארגון מגן דוד אדום.

מי עוד? הקריקטוריסט הראשון בארץ-ישראל, הצייר והמאייר אריה נבון; אחיו הסופר, המחזאי והמלחין שמואל נבון, מחבר השיר "ארצה עלינו"; וכן הציירים יצחק פרנקל, פנחס ליטבינובסקי ויוסף קונסטנט. גם קשרי עיתון-שלטון לעתיד נרקמו בספינה, שבין נוסעיה היו חברת הכנסת הראשונה רחל כהן-כגן (החתומה על מגילת העצמאות) ועורך "הארץ" לעתיד משה יוסף גליקסון. נוסעת נוספת היתה רוזה כהן, ממנהיגות ההסתדרות וההגנה, ואמו של הרמטכ"ל וראש הממשלה לעתיד יצחק רבין. על הצד האמנותי היו אחראים הרקדן ומחלוצי הקולנוע בארץ ישראל ברוך אגדתי והשחקן מאיר תאומי, אביו של השחקן עודד תאומי, שנרצח כעבור 18 שנה בפיגוע הגדול בגן הוואי על גדות הירקון.

רחל המשוררת, 1923
רחל המשוררת, 1923צילום: ויקיפדיה

בסך הכל היו על הספינה כ-60 נוסעים (מתוך 671) שהפכו אנשי מפתח ביישוב היהודי בתקופת המנדט ולאחר מכן במדינת ישראל. אבל האמת חייבת להיאמר - רוב נוסעי הספינה לא היו חלוצים, אלא מהגרים, ומספר לא מבוטל מהם - כך כל פי הנתונים - עזב את הארץ עוד לפני קום המדינה. כל העובדות הללו זניחות מול הנרטיב ההיסטורי ובמדינה שמשוועת למיתוסים, הסיפור של רוסלאן היה גדול מסך העובדות. המונח "פייק ניוז" טרם נכנס לשימוש, והסיפור סופר, בעיקר בידי גרעין נוסעי הספינה הידועים, שהיו בעלי תודעה היסטורית לאומית מפותחת ביותר.

בני הקבוצה השאירו חומר כתוב רב ומגוון: זכרונות, מכתבים, יומנים ועיתונים. בנוסף, הם שימרו את תודעת רוסלאן וחגגו את יום בואם ארצה, גם שנים רבות אחרי האירוע, במסיבה מפוארת שנערכה באולם הקולנוע "מקסים" בתל אביב. במלאות 30 שנה לעגינתה של רוסלאן בנמל יפו, הבינה עיריית תל אביב את המסר וקראה רחוב ביפו על שמה של הספינה.

והנה לכם עוד מתכון בטוח להכנת מיתוס לאומי: בעתות מצוקה, צאו לחרות בדרכים ערמומיות, התמודדו מול איתני הטבע, ערבבו פנימה גיבורים לאומיים, ולסיום: אל תשכחו למנות סוכני זכרון שיעבירו את הסיפור לדורות הבאים.

חג סוכות שמח!

לוגו בית התפוצות

מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות | |בית התפוצות – מוזיאון העם היהודי

בלוג בית התפוצות עוסק בסיפור והנגשה של חומרים היסטוריים מתולדות העם היהודי, בישראל ובתפוצות, מההיסטוריה הרחוקה שלו ועד ימינו במדינת ישראל המודרנית. תרבות, אישים, קוריוזים, זוויות חדשות על תופעות ומקרים מוכרים או הפניית זרקור אל כאלה שלא הכרנו עד היום.

למעבר לבלוג בית התפוצות או לעמוד הפייסבוק של המוזיאון.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ