תסמונת ברלין: הלוליין היהודי שהסביר לעולם מהי חירות, לטוב ולרע

ישעיה ברלין היה כוכב אינטלקטואלי שרכש לעצמו למקום של כבוד בסלונים החשובים בעולם, ולא רק במגדל השן האקדמי, בזכות יכולותיו הוורבליות ואישיותו הכובשת. השבוע לפני 22 שנה הלך לעולמו

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

אושי דרמן

כמה ימים לפני מותו, בעודו על ערש דווי, שאל נשיא אוניברסיטת אוקספורד רוי ג'נקינס את ישעיה ברלין, אם ירצה לערוך את טקס ההלוויה שלו בווסטמינסטר אבי, הכנסייה הלונדונית האייקונית, בה נערכים באופן מסורתי טקסי האשכבה של גדולי הממלכה. ברלין הפטיר כלפי ג'נקינס בזעם: "לא, לעזאזל, טקס ההלוויה שלי ייערך רק במקום אחד: בית כנסת האורתודוקסי בשכונת המפסטד".

כעבור מספר ימים התייצבה כל השמנה והסלתה של האי הבריטי בבית הכנסת בהמפסטד ללוות את ברלין בדרכו האחרונה. פסיפס צבעוני של יהודים ולא-יהודים, נשים וגברים, אריסטוקרטים ושועי עולם. האדונים המכובדים חבשו כיפה והגברות תפסו את מקומן בעזרת נשים. סר ישעיה ברלין, האתאיסט המושבע, החזיר את נשמתו לבורא עולם, כשברקע נישאות המלים העתיקות של תפילת הקדיש.

איש לא הופתע. אחריתו של ברלין העידה על מהלך חייו. איש רב סתירות, מורכב ואקלקטי, מעין לוליין אינטלקטואלי נוצץ, שלא היסס לצעוד במקביל על חוטי מחשבה מנוגדים. אחרת איך תסבירו את העובדה שהאויב הגדול של המדינה הטוטליטרית, תמך בהתערבות ממשלתית אגרסיבית בימי ממשל פרנקלין דלאנו רוזוולט? כיצד תיישבו את הסתירה שאיש העולם הגדול, שחילק את חייו בין ניו יורק, וושינגטון, לונדון וירושלים, האמין בכל לבו ברעיון הלאומיות?

ישעיה ברלין בטקס קבלת פרס ארסמוס, המוענק לאישים שתרמו תרומה משמעותית לחברה או לתרבות באירופה. הולנד, 27 באוקטובר 1983
ישעיה ברלין בטקס קבלת פרס ארסמוס, המוענק לאישים שתרמו תרומה משמעותית לחברה או לתרבות באירופה. הולנד, 27 באוקטובר 1983צילום: הארכיון הלאומי של הולנד / ויקיפדיה

ישעיה ברלין נולד בריגה, לטביה, ב-1909, בן יחיד למנדל, סוחר עצים אמיד, ומרי, שאת החלום הגדול שלה להיות זמרת אופרה צמצמה לתחומי הבית. בעודה מסתובבת עם חלוק שינה, היא שרה אריות של בליני - כך על פי זכרונותיו של הילד ישעיה. רשלנות רפואית מצד המיילדת גרמה למום בזרועו של ברלין, בו התבייש כל חייו. בכלל הדימוי העצמי של ברלין היה של אדם מכוער ומעוות, סיפר הביוגרף שלו, מייקל איגנטייף. דימוי זה הוביל לחשש עמוק מדחייה מצד המין הנשי, חשש ממנו הצליח להשתחרר רק בגיל 43 כשאיבד לראשונה את בתוליו. כעבור שנתיים, בגיל 45, נשא לאשה את אלין דה גאזבורג, אריסטוקרטית ממשפחה יהודית רוסית, איתה ניהל רומן בעודה נשואה.

נחזור קצת אחורה. ב-1921 היגרה משפחתו של ברלין מריגה ללונדון. הוריו הבינו די מהר שגדל להם בבית מוח חד-פעמי והעניקו לבנם את מיטב החינוך בבתי ספר פרטיים. בסיום התיכון נרשם ברלין לאוניברסיטת אוקספורד, ובה למד לימודים קלאסיים, פילוסופיה, פוליטיקה וכלכלה. מפה לשם, ברלין נשאר באוקספורד 57 שנה ומשם השיג כל מה שאיש רוח יכול לחלום עליו. בין השאר שימש כפרופסור לתאוריה חברתית ופוליטית, קיבל תואר אבירות ב-1957, את אות מסדר ההצטיינות (Order of Merit) ב-1971, והיה לנשיא האקדמיה הבריטית מ-1974 ועד 1978.

אבל ברלין לא התבצר רק במגדל השן. בתקופת מלחמת העולם השנייה הוא שימש נציג בשגרירות הבריטית בוושינגטון. עד מהרה, בעיקר בזכות יכולותיו הוורבליות ורוחב אופקיו, שמו הלך לפניו ככוכב אינטלקטואלי והוא הוזמן לכל המסיבות הנכונות בבירת ארה"ב. ברלין רכש חברים בתקשורת וקשר קשרים הדוקים בחלונות הגבוהים של הפוליטיקה האמריקאית. אישיותו הכובשת הפכה אותו לבן בית בסלונים החשובים והמשפיעים בעולם. לימים יספר כי בשיא משבר הטילים בקובה הוזמן לארוחת ערב עם הנשיא ג'ון קנדי.

ברלין בראיון על פלורליזם וליברליזם לטלוויזיה השוודית ב-1997, חודשים לפני מותו

כוחו הגדול של ברלין היה כאמור ביכולתו הרטורית. הוא דיבר אנגלית במבטא רוסי-יהודי כבד, ולמרות דיקציה נוראית פיו הפיק מרגליות. ב-1965 העביר בגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון סדרת הרצאות מפורסמת על שורשי הרומנטיקה - כל הרצאה בת 50 דקות. אנשים שנכחו במקום סיפרו שזה היה מופע פנומנאלי, כמעט לא אנושי. ברלין פשוט הקריא מהמוח שלו את הטקסט באופן מושלם, ללא סיוע מדפים או פתקים. ההרצאות הועברו לדף כפי שהן, והפכו לספר הנושא את שם ההרצאות.

כדי לא להיתקע במלכודת "האקרובט הוורבלי שצויד במוח עם מעבד מהיר בעשרות מונים מבני אדם רגילים", ברלין גם כתב. וגם כשכתב היה מקורי, חד וחלוצי. אחת המסות המפורסמות והמכוננות שלו "שני מושגים של חירות" חוללה תמורה משמעותית בהבנת המושג בכללותו. על פי ברלין, קיימים שני סוגים של חירויות - חיובית ושלילית. חירות שלילית, שאותה הוא כינה "חירות מ..." היא החופש מכל אילוץ או כפייה חיצוניים. כל עוד איש לא מונע מאיתנו לעשות כרצוננו, אנחנו חופשיים. לעומת זאת חירות חיובית, ובלשונו "חירות ל..." היא היכולת שלנו לפעול על מנת לממש את עצמנו ולהגשים את הפוטנציאל שלנו.

כיאה להגותו הפרדוקסלית, ברלין טען שחירות שלילית היא חיובית מאחר שהיא מגינה על הפרט מפני עריצות המדינה. בניגוד אליה, חירות חיובית דווקא יכולה להיות שלילית הואיל והיא עלולה להוביל למשטר טוטליטרי. מדוע? כי אם למשל המדינה תקבע שלכל אזרח מגיעה "חירות לאושר", מובלעת בתוך כך ההנחה שיש דבר כזה אושר אובייקטיבי. ואז מי קובע מהו האושר האובייקטיבי - המפלגה? הממסד הדתי? האליטה התרבותית?

לוחית זכרון המוצבת בפתח הבית שבו התגורר ברלין בילדותו. ריגה, לטביה
לוחית זכרון המוצבת בפתח הבית שבו התגורר ברלין בילדותו. ריגה, לטביהצילום: Otto Magnus / ויקיפדיה

תפישה מורחבת זו של חירות היא מדרון חלקלק, כי היא יוצרת מצב עניינים שבו המדינה עלולה לכפות את החירות, כפי שהיא תופשת אותה, על הפרט. או במלותיו של ברלין: "זה אחד הטיעונים החזקים והמסוכנים ביותר בתולדות המחשבה האנושית. ננסה לאתר את שלביו אחד לאחד. לא ניתן לגלות את הטוב האובייקטיבי, אלא על ידי התבונה; אכיפתה של זו על הזולת, אינה אלא הפעלת התבונה הרדומה בתוכם; שחרורם של בני האדם, פירושו לעשות בדיוק את מה שהם היו עושים לעצמם, אילו רק היו רציונליים, בלא קשר לרצונם הם; מכאן, שאין מנוס מכמה צורות של כפייה אלימה במיוחד, שהיא בבחינת חירות מוחלטת".  

ברלין, שחי לאורך כל המאה ה-20 הסוערת, וראה במו עיניו את המהפכה הבולשביקית ועליית הנאצים לשלטון, חשש יותר מכל מדיקטטורה "נאורה" שמתיימרת לייצג את הצדק והמוסר האבסולוטי. זו, לדידו, יכולה להגיע מכל צד פוליטי - מימין או משמאל. השבוע לפני 22 שנה הוא הלך לעולמו, בגיל 88, והשאיר לנו עולם עם הרבה יותר נקודות למחשבה מזה שהיה פה לפניו.

לוגו בית התפוצות

מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות | |בית התפוצות – מוזיאון העם היהודי

בלוג בית התפוצות עוסק בסיפור והנגשה של חומרים היסטוריים מתולדות העם היהודי, בישראל ובתפוצות, מההיסטוריה הרחוקה שלו ועד ימינו במדינת ישראל המודרנית. תרבות, אישים, קוריוזים, זוויות חדשות על תופעות ומקרים מוכרים או הפניית זרקור אל כאלה שלא הכרנו עד היום.

למעבר לבלוג בית התפוצות או לעמוד הפייסבוק של המוזיאון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ