במחלוקת הזו, שקרעה את יהדות פולין, הכל נשאר במשפחה

כדי להבין מדוע צבאו אלפי יהודים בחורף 1759 על דלתות הקתדרלה המרכזית של לבוב והתחננו לעזרה, צריך לחזור 65 שנה קודם לכן - אל היום שבו נולד הרב יהונתן אייבשיץ

לוגו בית התפוצות
מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ציור המיוחס לרב יהונתן אייבשיץ 1694-1764
ציור המיוחס לרב יהונתן אייבשיץ 1694-1764
לוגו בית התפוצות
מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות

אושי דרמן

חורף 1759. ברחבת הקתדרלה המרכזית בעיר לבוב, פולין, התקבצו כ-2,000 יהודים: גברים, נשים, זקנים וטף. למעט יללות הזאטוטים המורעבים, אף אחד לא פצה פה. הקור העז שחלחל לעצמות התחיל להפיל חללים. מדי פעם נשמעה חבטה של גוף צונח על השלג.

אלישע שור, ממשפחת שור המפורסמת מרוהטין, היה אחד מהיהודים ברחבה. הוא התחנן בפני ראשי הקתדרלה שיעניקו ליהודים מזון ומחסה, לכל הפחות לזקנים ולתינוקות. "ועד ארבע ארצות", המוסד הרבני העליון של יהדות פולין - כך הוא סיפר להם - הוציא עלינו כתב חרם. מאשימים אותנו בעיסוק בשבתאות, במינות, בהפקרות. נאסר להשכיר לנו בתים, להעסיק אותנו, הילדים שלנו נזרקו ממוסדות החינוך. אנחנו גוועים ברעב.

ראשי הכנסייה ידעו היטב שבימים ההם גורלו של יהודי שלא משתייך לקהילה היה מוות בייסורים. "ניתן לכם מחסה ומזון בשלושה תנאים", אמר לשור הבישוף של לבוב, "הראשון, שתצאו בהודאה פומבית שהתלמוד שלכם מפיץ שקרים על ישו. השני, תתוודו שאתם משתמשים בדם של ילדים נוצרים לאפיית מצות, והשלישי שתמירו את דתכם לנצרות". שור הסתובב אחורה. 1,999 זוגות עיניים תלו בו מבטים תוהים בציפייה מורטת עצבים. הוא לקח נשימה ארוכה, זקף את קומתו ואמר לבישוף "כך נעשה".

תחריט מהמאה ה-19 של אייבשיץ
תחריט מהמאה ה-19 של אייבשיץ

איך הגענו לרגע המצמית הזה? הסיפור שלנו מתחיל 65 שנה קודם לכן. ב-1694 בעיר פינצ'וב, פולין, נולד תינוק בשם יהונתן אייבשיץ, בנם של שיינדל לבית צונץ, ורבע נתן נטע, צאצא של הגאון רבי נתן שפירא, בעל "מגלה עמוקות". אייבשיץ גדל באקלים משפחתי של גאונים ועוד בילדותו התפרסם כילד פלא ועילוי תלמודי. בגיל מצוות פקד אסון את משפחתו, כשאביו הלך לעולמו בדמי ימיו והותיר אותו יתום. לפני מותו ביקש האב מחברו הטוב, רבי מאיר איזנשטט, בעל השו"ת המפורסם "פנים מאירות", לאמץ את הבן ולדאוג לחינוכו. החבר הנאמן מילא אחר הבקשה האחרונה. יהונתן אייבשיץ עבר להתגורר בביתו של איזנשטט בפרוסניץ', מורביה, והמשיך לעשות חיל בלימודיו.

בנקודה זו מופיע האקדח של המערכה הראשונה. אחד המורים שמינה איזנשטט לאייבשיץ היה בחור בשם רבי יהודה לייב פרוסניץ', שבתאי בסתר, ותלמידו של רבי נחמיה חיון, ממנהיגי השבתאות הידועים במאה ה-18. המורה והתלמיד הסתגרו בחדר, ובין פלפולים תלמודיים ולימודי הלכה ודינים, התמסרו ללימודי קבלה, קריאה בזוהר הקדוש, ועיון בספרי שבתאות מוכרים כמו "רזא דמהימנותא" המיוחס לשבתאי צבי. הנער המוכשר נלכד בקורי קסם השבתאות. את הימים הקדיש לתורת הנגלה, את הלילות לתורת הנסתר.

כאן צריך לפתוח סוגריים קצרים. כיום זה נשמע לנו אנכרוניסטי, אבל במהלך המאה ה-18 התחולל מאבק מר בין תנועת השבתאות לבין הממסד הרבני. כחצי מאה אחרי מותו של שבתאי צבי התפשטו רעיונותיו באירופה כאש בשדה קוצים. ב-1726, למשל, נאמר על העיר נדבורנה שבגליציה "וכל העיר כולם שבתאים"; על העיירה רוהטין שבאוקראינה נאמר "שכל תלמידי החכמים שם היו שבתאים" או בעגה יידית "שבתאי צביניקעס". הממסד הרבני חשש מהיסודות האנרכיסטים הטמונים בתורה השבתאית, ומחומר הנפץ המשיחי שגנוז בה. האליטה נזקקה לציות, והשבתאים היו מטרד שחובה לסלק.

מצבתו של רבי יעקב ישראל בן צבי אשכנזי עֶמְדין - יעב"ץ - בבית הקברות היהודי של אלטונה, שם קבור גם אייבשיץ. כיום רובע של העיר המבורג, גרמניה
מצבתו של רבי יעקב ישראל בן צבי אשכנזי עֶמְדין - יעב"ץ - בבית הקברות היהודי של אלטונה, שם קבור גם אייבשיץ. כיום רובע של העיר המבורג, גרמניהצילום: Holgerjan / ויקיפדיה

נחזור ליהונתן אייבשיץ. כזכור, חוץ ממשיכתו לרעיונות השבתאים, כרסו של הבחור היתה מלאה בש"ס ובפוסקים וב-1710 הוא זכה לשידוך ראוי לעילוי תורני מסוגו. קראו לה אלקהל'ה, והיא הייתה בתו של רבי משה יצחק שפירא, אב בית הדין הראשי של פראג. אחרי נישואיו כיהן אייבשיץ כרב בבית המדרש הגדול של העיר, שנחשב לבית המדרש הגדול באירופה. ב-1725 התחילו הצרות, כשתלונה על זיקתו של אייבשיץ לשבתאות הגיע לרבנות פארג. בעקבות התלונה חויב אייבשיץ לעבור טקס משפיל שנערך בתפילת "כל נדרי" בבית הכנסת הגדול ביום כיפור. בטקס נאלץ לעמוד מול כל הקהל הקדוש של יהודי פראג ולהודות שהוא עוסק בשבתאות.

וזו רק ההתחלה. כעבור מספר שנים הוצעה לאייבשיץ כהונת הרבנות הראשית של העיר מץ שבצרפת. גם כאן חיכתה לו הפתעה. מסתבר שדודתה של אלקהל'ה התגוררה בעיר והיתה במקרה אשתו של רבי יעקב רייכר, הרב הראשי של מץ, שמת רק זמן קצר קודם לכן. שמו של אייבשיץ הוצע כמחליף לבעלה. או אז, קמה הדודה, מרת גיטל שמה, וסיפרה שהיא נכחה באירוע בבית הכנסת בפראג בתפילת "כל נדרי" והיא מסרבת שאייבשיץ, הנגוע בשבתאות, יחליף את בעלה. כמו שאומרים, הכל נשאר במשפחה.

אבל פרשת מץ היתה רק הקדימון לסערה הגדולה יותר שהתחוללה ב-1750, כשראשי קהילת אה"ו (אלטונה, המבורג וואנדסבק) הציעו לאייבשיץ את התפקיד היוקרתי - הרב הראשי של שלושת הקהילות. עבור אייבשיץ היה זה חלום שהתגשם. עבור אדם אחר היה זה סיוט שהתגשם. יעקב עֶמְדין, הידוע בכינויו יעב"ץ, היה בנו של רבי צבי הירש, "החכם צבי", ונכדו של רבי זלמן מירלש, ששניהם כיהנו בעבר כרבני קהילת אה"ו. כשיעב"ץ שמע שאייבשיץ עומד להתמנות לכס הרבנות, היכן שישבו בעבר אביו וסבו, תגובתו היתה "על גופתי המתה".

יעב"ץ, עילוי תורני בפני עצמו, פתח במלחמת חורמה נגד אייבשיץ והשבתאים. על מנת לחבל במינוי, הוא ייסד בית דפוס והדפיס 20 ספרים, שמעתם נכון, אך ורק כדי לספר בגנותם של אייבשיץ והשבתאות. אבל זה לא סיפק אותו. מסתבר שאחיו החורג של אייבשיץ, רב מאיר מביילא, היה גיסו של יעב"ץ, ובמקרה גם מנהיג "ועד ארבע הארצות". יעב"ץ הפעיל את גיסו נגד אייבשיץ, אחיו החורג, ומאותו רגע ואילך פצח הוועד במסע ציד מקארתיסטי נגד אייבשיץ בפרט והשבתאות בכלל. אחד מאירועי השיא היה "חרם לבוב", אותו אירוע בקתדרלה שבו 2,000 יהודים נאלצו להמיר את דתם.

חמש שנותיו הראשונות של רבי יהונתן אייבשיץ כרב הראשי של קהילת אה"ו עמדו בצל המאבק נגדו. יעב"ץ המשיך לתקוף אותו ולא הרפה. בסוף אייבשיץ נכנע. הוא מת ב-1764 תשוש ומצולק נפשית.

(הסיפור מובא בספרה של פרופסור רחל אליאור "הבעש"ט ובני דורו")

לוגו בית התפוצות

מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות | |בית התפוצות – מוזיאון העם היהודי

בלוג בית התפוצות עוסק בסיפור והנגשה של חומרים היסטוריים מתולדות העם היהודי, בישראל ובתפוצות, מההיסטוריה הרחוקה שלו ועד ימינו במדינת ישראל המודרנית. תרבות, אישים, קוריוזים, זוויות חדשות על תופעות ומקרים מוכרים או הפניית זרקור אל כאלה שלא הכרנו עד היום.

למעבר לבלוג בית התפוצות או לעמוד הפייסבוק של המוזיאון.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ