הסטודנט היהודי ששילם בחייו על האנטישמיות הרומנית

צ'רנוביץ היתה עיר יהודית משגשגת, אך עם תום מלחמת העולם הראשונה השתחרר שוב הרפלקס האנטי-היהודי הרומני. השיא הגיע ב"פרשת בחינת הבגרות"

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בית הכנסת הגדול של צ'רנוביץ, תחילת המאה העשרים
בית הכנסת הגדול של צ'רנוביץ, תחילת המאה העשרים

אושי דרמן

"דוד פאליק נהרג מהכדורים שירה לעברו ניקולאה טוטו, וזה מה שיקרה גם לכל הבהמות המלוכלכות, אויבי האומה הרומנית. מכובדי חבר המושבעים, ניקולאה טוטו הוא מרטיר וגיבור, והוא חייב לצאת לחופשי"

(מתוך נאום הסיכום של הסנגור הראשי במשפטו של ניקולאה טוטו, רוצחו של דוד פאליק)

השנה היא 1926, תקופה שההיסטוריוגרפים נוהגים לכנות "בין שתי מלחמות עולם". כמה שנים לפני כן, בתום מלחמת העולם הראשונה, אירופה חולקה מחדש ובמשחק המונופול היבשתי זוכים הרומנים במחוז בוקובינה, הנמצא כיום בריבונות אוקראינית.

מבחינת יהודי צ'רנוביץ, בירת המחוז, חלוקת השלל הגיאוגרפי היתה לא פחות מטרגדיה. המעבר לריבונות הרומנית קטע את "תור הזהב" של הקהילה היהודית בעיר, תקופת פריחה בת כ-150 שנה שבה היתה צ'רנוביץ תחת ריבונות האימפריה האוסטרו-הונגרית הסובלנית. הקיסרים לבית הבסבורג העניקו ליהודי העיר שוויון זכויות מלא וחופש לשמור על זהותם הדתית. והחירות, מטבעה, יצרה עושר של זהויות שונות ומנוגדות.

הוועידה השנייה של "צעירי ציון" ברומניה. צ'רנוביץ, 1921
הוועידה השנייה של "צעירי ציון" ברומניה. צ'רנוביץ, 1921צילום: המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר בבית התפוצות. עיזבון דוד ויניצקי ז"ל, ישראל

מי שהיה משוטט באותם ימים ברחובות צ'רנוביץ היה נתקל בעולם יהודי קוסמופוליטי קטן. בצ'רנוביץ' חיו זו לצד זו קהילה רפורמית מפותחת שכונתה "ההולכים קדימה", וקהילה אורתודוקסית נטועה היטב שכונתה "העומדים במקום". אל הקדירה הזו התווספו בסוף המאה ה-19 תנועות נוער ציוניות, זרמים קומוניסטים ובונדיסטים, וגם יהודים שחצו את הרחוב לכיוון הקתדרלה המקומית והמירו את דתם לקתוליות. יהודי צ'רנוביץ דיברו גרמנית עם דיאלקט וינאי, ותיבלו את שיחתם במלים ובביטויים ביידיש ובאוקראינית. בעיר חיו ופעלו סופרי יידיש מפורסמים כמו איציק מאגנר ואליעזר שטיינברג, וב-1908 היא אירחה את "ועידת צ'רנוביץ" שנחשבה לאחד מאירועי השיא במאבק בין היידיש והעברית. ב-1912 עמד בראשות העיר יהודי בשם סאלו וייסלברגר.

אבל אז הסתיימה מלחמת העולם הראשונה ושמה קץ לרנסנס השלטון ההבסבורגי בבוקובינה. עם כניסתו של הצבא הרומני לצ'רנוביץ, ב-11 בנובמבר 1918, החלו ההתנכלויות כלפי היהודים מצדם איכרים רומנים, והחל ממחצית שנות העשרים הצטרפו גם האיכרים האוקראינים אל הפורעים. לרומנים היתה היסטוריה ארוכה של אנטישמיות. למרות ההתחייבות להעניק ליהודים שוויון זכויות עוד מימי "קונגרס ברלין" ב-1878, השלטון הרומני לא הצליח להתגבר על הרפלקס הבלתי מותנה להפלות את בני דת משה.

הבנק היהודי המרכזי להלוואה וחיסכון בצ'רנוביץ, 1927. קואופרטיב לאשראי שנוסד בסיוע של הג'וינט
הבנק היהודי המרכזי להלוואה וחיסכון בצ'רנוביץ, 1927. קואופרטיב לאשראי שנוסד בסיוע של הג'וינטצילום: המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר בבית התפוצות. באדיבות משה אוסישקין, ישראל

אחד ההסברים לכך הוא קנאה, פשוטו כמשמעו, והנתונים מדברים בעד עצמם. בתחילת המאה העשרים יהודי רומניה היוו כ-4.6% מהאוכלוסייה והחזיקו ב-31% מכלל המפעלים התעשייתיים והמסחריים ברומניה. כשאזרח רומני נסע ברכבת הוא השתמש במסילות הברזל שהניח היהודי מקס אאושניט, הטייקון הגדול ביותר ברומניה, שכונה גם "מלך הברזל". כשאותו אזרח יצא לשתות בבר הוא השתכר מהבירה שהופקה במזקקות של האחים נוימן, בעלי מפעל הכוהל הגדול והמודרני ביותר במדינה.  

הממשל הרומני החדש זיהה את הבעיה, אך במקום לפתור אותה, הוא הוסיף כוהל למדורה ופצח במדיניות ה"רומניזציה". הרעיון מאחורי המדיניות הגזענית הזו היה להדיר את היהודים מהסקטור הציבורי ולהחליש את כוחם. לצורך ההמחשה, בעידן האוסטרו-הונגרי כרבע מיהודי צ'רנוביץ' החזיקו במשרות ציבוריות. במסגרת המדיניות החדשה נקבע בין היתר כי ניהול מוסדות הציבור יעשה בשפה הרומנית בלבד, והפקידים הבכירים חויבו במבחני בקיאות בשפה, כתנאי להמשך העסקתם. כתוצאה מכך, מצאו את עצמם רוב בעלי התפקידים היהודים, ששפתם היתה גרמנית, ללא עבודה. עד כדי כך חששו הרומנים מהיהודים, שבמסגרת הרומניזציה הורה שר התעמולה, מיכאי אנטונסקו, להשמיד את כל תבניות היציקה של התקליטים בהם מוקלטות יצירות של מלחינים ו/או נגנים יהודים.

אחד מאירועי השיא של הרומניזציה מפגיש אותנו עם בחור יהודי בשם דוד פאליק. הסיפור מתחיל בהכשלתם במזיד של 40 מתוך 69 נבחנים יהודים בבחינת בגרות באחד התיכונים בצ'רנוביץ. ההכשלה היתה מכוונת, שכן באותו מעמד עברו את המבחן כל הנבחנים הרומנים. הורי התלמידים לא הסכימו לעבור על האירוע בשתיקה, ועד מהרה הם התקבצו בשער בית הספר ומחו על פברוק התוצאות. העיתון הגרמני-יהודי, "צ'רנוויצער מורגנבלאט", דיווח כי כשיצא בוחן רומני בשם דיאקונסקו מתוך מתחם בית הספר, פנה אליו הסטודנט היהודי פאליק בשאלה "למה עשית את זה?". תשובתו של דיאקונסקו היתה "זה לא עניינך!". בתגובה פאליק צעק "הלאה עם דיאקונסקו" וציבור המפגינים תקף אותו. דיאקונסקו חולץ מהמקום בסופו של דבר דווקא בידי שני יהודים אחרים, סוכן המשטרה רוטנברג, ועגלון שהיה בסביבה.

יהודים עומדים לפני הכנסייה הרוסית בכיכר השוק של צ'רנוביץ, שנות העשרה
יהודים עומדים לפני הכנסייה הרוסית בכיכר השוק של צ'רנוביץ, שנות העשרהצילום: המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר בבית התפוצות

"פרשת בחינת הבגרות" לא ירדה מהכותרת ופגעה בציפור הנפש הרומנית. האזרח הפשוט לא קיבל את העובדה שהיהודים הנחותים העזו לתקוף מורה רומני, בשר מבשרו. כנגד 24 יהודים, ביניהם פאליק, הוגשו כתבי אישום בגין תקיפת עובד ציבור. ביום השני למשפט, ב-10 בנובמבר 1926, כשיצאו הנאשמים מפתח בית המשפט בצ'רנוביץ, המתין להם בחוץ סטודנט בשם ניקולאה טוטו מהעיר יאסי. הוא שלף אקדח וירה שתי יריות מטווח אפס לעבר פאליק, שנפל במקום מתבוסס בדמו. פאליק מת מפצעיו כעבור יומיים.  

יותר מ-3,000 עורכי דין רומנים התנדבו לייצג את ניקולאה טוטו. משפטו היה מכור מראש, מההתחלה ועד הסוף, וכשחבר המושבעים זיכה אותו, למרות הודאתו כי רצח את פאליק בדם קר, הקהל פרץ בשאגות שמחה. טוטו נעטף בדגל הרומני ונישא אל מחוץ לאולם על כתפי חסידיו. רצח דוד פאליק ומשפט הבובות של ניקולאה טוטו היכה את יהודי רומניה בתדהמה, אך למרות זאת, רובם העדיפו להדחיק את העניין ולהמשיך הלאה בחייהם. כעבור 16 שנה, יותר ממחצית יהדות רומניה הושמדה בשואה.  

לוגו בית התפוצות

מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות | |בית התפוצות – מוזיאון העם היהודי

בלוג בית התפוצות עוסק בסיפור והנגשה של חומרים היסטוריים מתולדות העם היהודי, בישראל ובתפוצות, מההיסטוריה הרחוקה שלו ועד ימינו במדינת ישראל המודרנית. תרבות, אישים, קוריוזים, זוויות חדשות על תופעות ומקרים מוכרים או הפניית זרקור אל כאלה שלא הכרנו עד היום.

למעבר לבלוג בית התפוצות או לעמוד הפייסבוק של המוזיאון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ