"פיאט 500" קטנה וחסד אנושי גדול בזמן השואה

השמועות על הטרנספורטים הגיעו גם לאוזני משפחת דה בנדטי, מהמפורסמות והמיוחסות באיטליה. היא נמלטה לעיירה סטבאני ושם נוצר קשר מיוחד שאפשרי כנראה רק כשהתותחים רועמים

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
פיאט 500 טופולינו משנת 1937
פיאט 500 טופולינו משנת 1937

אושי דרמן

לפני כשנה, בטקס שנערך בעיר ההיסטורית קזאלה מונפראטו שבמחוז פיימונטה, השיקה קלאודיה דה בנדטי את ספרה, פרי מחקר מרתק על תולדות משפחתה, אחת ממשפחות האצולה המפורסמות באיטליה. בזמן שנשאה את נאומה המרגש היא עדיין לא ידעה שההתרגשות האמיתית עוד לפניה. זה קרה בסיום הערב, כשאשה בשנות השישים לחייה ניגשה אליה והציגה את עצמה. "שמי סנדרה, ואני קרויה על שם דודתך", הפתיעה האשה את קלאודיה, ואז הלמה בה באמת: "אני הבת של פייטרו בּו".

אחרי שקלאודיה הצליחה להרים את הלסת חזרה מהרצפה, יצאו השתיים לאחת המסעדות הסמוכות לבית הכנסת הגדול בעיר, הנחשב גם לאחד היפים באירופה. עד מהרה נסובה השיחה על "פיאט 500" ישנה מדגם טופולינו 37, שחיברה לנצח בין משפחת דה בנדטי למשפחת בּו.

הגלויה האחרונה ששלחה סבתה של קלאודיה, קרלה מורטרה דה בנדטי, לאחותה - לידיה מורטרה גירון - שהיגרה לניו יורק כבר ב-1939. היא מבשרת בה על החלטת המשפחה לברוח לסטבאני. 5 באפריל 1941
הגלויה האחרונה ששלחה סבתה של קלאודיה, קרלה מורטרה דה בנדטי, לאחותה - לידיה מורטרה גירון - שהיגרה לניו יורק כבר ב-1939. היא מבשרת בה על החלטת המשפחה לברוח לסטבאני. 5 באפריל 1941

משפחת דה בנדטי היא אחת המשפחות המפורסמות באיטליה. באילן היוחסין המסועף שלה, ששורשיו מגיעים עד גירוש ספרד, תוכלו למצוא בין השאר את אדגרדו מורטרה, הילד היהודי, שחטיפתו בידי הכנסייה הקתולית ב-1858, הסעירה את העולם והובילה להקמת רשת בתי ספר "אליאנס". ענף נוסף מגיע למשפחת דונאטי הידועה מהעיר מודנה. היא העמידה בנקאים, משפטנים, דיפלומטים ותעשיינים גדולים. כך למשל, אחיה של סבתא-רבתא של קלאודיה היה אנג'לו דונאטי, פילנתרופ מיליונר ודיפלומט יהודי-איטלקי שהציל אלפי יהודים צרפתים בזמן השואה, בעיקר בזכות קשריו בצמרת האיטלקית הפשיסטית כשגריר סאן מרינו. קלאודיה עצמה היא אשת עסקים, אוצרת, כותבת, פילנתרופית, חברה בוועד המנהל של מכבי העולמי וחברת חבר הנאמנים הבינלאומי של בית התפוצות.

למלחמות כידוע חוקים משלהן, והסיפור שלנו מתרחש גם הוא בזמן מלחמת העולם השנייה, במחוז פיימונטה היפהפה שבצפון איטליה. למרבה האירוניה, בשנים הראשונות של המלחמה דווקא יהודים שהחזיקו באזרחות מטעם איטליה הפשיסטית, היו גם אלו שהחזיקו בכרטיס לחיים. גורלה של משפחתה דה בנדטי, שהתגוררה בטורינו, לא היה יוצא מן הכלל. את עושרה מבנקאות, תעשייה ופיננסים היא חייבת למלך קרלו אלברטו, שב-1848 העניק ליהודים שוויון זכויות מלא וסיים מאות שנים של אפליה ודיכוי. עד אותה שנה מבורכת נאסר על יהודי טורינו לרכוש מבנים, להצטרף לצבא, ולצאת מהשכונה בימי תהלוכות דתיות נוצריות. במשך תקופה ארוכה הם חויבו לשאת טלאי צהוב על בגדיהם ולא היו יכולים להתקבל לבתי הספר ציבוריים, כולל אוניברסיטאות.

מולה אנטונליאנה באמצע המאה ה-19, לפני מיקום הצריח בראשו
מולה אנטונליאנה באמצע המאה ה-19, לפני מיקום הצריח בראשו

כאות הוקרה ומתוך רצון לתרום ליופייה של עירם, יזמו יהודי טורינו, ובהם גם בני משפחת דה בנדטי, את הקמת מולֶה אנטונליאנה, בית כנסת מפואר עבור כ-1,500 מתפללים במרכז העיר. המבנה בעל השפיץ המפורסם, נחשב כיום לסמלה הבלתי מעורער של טורינו, אבל תהליך בנייתו ארך 40 שנה בגלל בעיות שנבעו מהיחס הלא פרופורציונלי בין בסיסו הצר למשקלו הכולל ולגובהו. יהודי טורינו ניהלו יחסי אהבה-שנאה עם הבניין, כי הוא הזכיר להם אותם. בדומה לו גם הצלחתם המטאורית נשענה על בסיס לאומי צר. בסופו של דבר, ואולי מחשש לעין הרע, הם החליטו להיפטר מהבניין והעבירו אותו לרשות העירייה ב-1877.

חלפה חצי מאה וליהודים התחוור שחששותיהם אומתו. הפלת המשטר הפשיסטי באיטליה ב-25 ביולי 1943 וכניעת המדינה בפני בעלות הברית בספטמבר של אותה שנה, הביאו לפלישת גרמניה הנאצית לארץ המגף. איטליה חולקה לשניים. הצפון נכבש בידי הגרמנים, בעלות הברית החזיקו ביתר השטחים. לרוע מזלם של יהודי טורינו בכלל ובני משפחת דה בנדטי בפרט, הם חיו באזור הפחות אטרקטיבי.

קאמילו, אביה של קלאודיה (בן 17) עם אחותו סנדרה (בת 13) בנשף הראשון שאליו יצאו אחרי שחזרו לטורינו
קאמילו, אביה של קלאודיה (בן 17) עם אחותו סנדרה (בת 13) בנשף הראשון שאליו יצאו אחרי שחזרו לטורינו

"הייתי ילדה כשסבתי קרלה סיפרה לי בפעם הראשונה על קורות המשפחה בזמן השואה", מספרת קלאודיה על התקופה שאחרי כיבוש צפון איטליה בידי הנאצים, "השמועות על הטרנספורטים שמגיעים ליעד לא נודע ולא חוזרים הגיעו לאזניו של סבא שלי, ג'וליו דה בנדטי. סבא וסבתא לא חשבו פעמיים, הם ארזו את הדברים במהירות ולקחו איתם את אבא שלי, קמיליו, את אחותו סנדרה, ואת הסבא והסבתא הגדולים, ועזבו את טורינו לכפר קטן בשם סטבאני".

במהלך השהות בכפר, התיידדו בני משפחת דה בנדטי עם משפחת חקלאים איטלקית ענייה שהתגוררה בשכנות - משפחת בּו. וכשהתותחים רועמים - פערי המעמדות נמחקים, במיוחד בקרב ילדים. "אי אפשר היה להפריד בניהם. הם הפכו לדבוקה אחת", מתארת קלאודיה, "אבי קמיליו, אחותו סנדרה והילדים של משפחת בּו: הבנים פייטרו, רנצו ואוטביו והבת קורינה".

חודשים ספורים לאחר כיבוש צפון איטליה, גם השהות בבית הכפר המשפחתי הפכה מסוכנת. סבא ג'וליו הבין שחייבים להמשיך הלאה ובני המשפחה החלו להתכנן את חציית הגבול לשווייץ לצורך מציאת מקלט. סבא וסבתא התלבטו מה לעשות עם כל הכסף, היהלומים, התכשיטים היקרים, וחפצי האמנות הרבים שהחזיקה משפחת דה בנדטי. מי שהבריקו עם רעיון היו הילדים, שהציעו לחפור בור עמוק באדמה ולטמון בו את הפיאט 500 הקטנה מדגם טופולינו 37, שסבא ג'וליו הביא מטורינו, לא לפני שיאפסנו בה את כל החפצים יקרי הערך. וכך היה: הילדים חפרו בור בחצר משפחת בּו, וכשהרגישו שהוא עמוק מספיק, דירדרו את הרכב פנימה. כשסיימו, כיסו את הבור באדמה. ולא נודע כי באה הפיאט אל קרבו.

קלאודיה דה בנדטי לצד שלט זיכרון לאנג'לו דונאטי על חזית הבית שבו התגורר בשנים 1940-1943 בניס, צרפת
קלאודיה דה בנדטי לצד שלט זיכרון לאנג'לו דונאטי על חזית הבית שבו התגורר בשנים 1940-1943 בניס, צרפת

שנתיים לאחר מכן, ב-13 ביולי 1945, הסתיימה המלחמה ומשפחת דה בנדטי חזרה לסטבאני. המפגש עם משפחת בּו היה מרגש עד דמעות. רנצו וקורינה חפרו את הקבר בחצר ביתם ואט-אט התגלתה אותה פיאט 500 ישנה, ובתוכה כל החפצים יקרי הערך שנותרו כפי שהיו. כעשרה מטרים מסלון ביתה של משפחת בּו היה טמון אוצר שיכול היה לשנות את חייה לנצח. הידיעות על השמדת יהודי אירופה העניקו לה אולי צידוק סביר לחפור באדמה ולחגוג את מזלה הטוב. אך במקום זאת היא העדיפה לשמור על האוצר מכל משמר עד שובם של השכנים.

הסיפור של משפחת דה בנדטי ומשפחת בּו הוא אחד מיני רבים. ביום השואה הבינלאומי חשוב שנזכור את רבבות הלא-יהודים שסייעו, ולא פעם סיכנו את חייהם, למען הצלת יהודים. בגופם ובנפשם הם קיימו את הצו היהודי העתיק: "ובמקום שאין אנשים, השתדל להיות איש".

לוגו בית התפוצות

מוזיאון העם היהודי | |מוזיאון העם היהודי

בלוג מוזיאון העם היהודי עוסק בסיפור והנגשה של חומרים היסטוריים מתולדות העם היהודי, בישראל ובתפוצות, מההיסטוריה הרחוקה שלו ועד ימינו במדינת ישראל המודרנית. תרבות, אישים, קוריוזים, זוויות חדשות על תופעות ומקרים מוכרים או הפניית זרקור אל כאלה שלא הכרנו עד היום.

למעבר לבלוג מוזיאון העם היהודי או לעמוד הפייסבוק של המוזיאון.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ