טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

2015 – שנה קשה נוספת לתקשורת הישראלית

גם בשנה המסתיימת השלטון הצליח להחליש את התקשורת ולהסית את הציבור נגדה. תקשורת מוחלשת מאבדת את יכולתה למלא את ייעודה – לבקר את השלטון

האקורדים האחרונים של השנה רק הבליטו פעם נוספת את המצב המשברי של התקשורת בישראל. בעיתון הכלכלי "גלובס" מתכוונים לפטר עשרות עיתונאים ואנשי מינהלה. המעבר מרשות השידור לתאגיד השידור החדש לוט באי ודאות ומלווה באובדן הון אנושי משובח. הנותרים כבר מפנימים את כללי המשחק החדשים של התרפסות בפני השלטון. גם האתר המקוון "העין השביעית", העוסק בענייני תקשורת, נקלע למצוקה כלכליה לאחר שהמכון הישראלי לדמוקרטיה חדל לתמוך בו.

ואם לא די בכך, נמשכות הקטטות בין אמצעי התקשורת לבין עצמם, בין (מו"ל) "ידיעות אחרונות" לבין (ראש הממשלה / מו"ל) "ישראל היום", ובין עיתונאים לבין עצמם, למשל בין רביב דרוקר לאורלי וילנאי וגיא מרוז בפרשת סילבן שלום. התוצאה – התקשורת הישראלית הולכת ונחלשת ומתקשה למלא את ייעודה המקורי בדמוקרטיה. גורמים שונים אחראים למשבר ורק אחדים מהם יצוינו כאן.

המשבר העולמי של הדפוס. כמו בעולם כולו, גם בישראל נמשכת הזליגה מן הדפוס לדיגיטלי. מקורות המידע הולכים ומתגוונים. צעירים נוטים לשאוב מידע מצגי סמארטפונים ו/או מרשתות חברתיות. גם השידור עובר לפלטפורמה דיגיטלית. הדפוס לא נכחד, הוא פשוט טרם הסתגל לעידן החדש. עיתונים עדיין מתפקדים לפי מודל מיושן של "חדשות ועיתון לכל המשפחה". גם עודף ייצור של מוספים לקהלים מגוונים בתחומים שונים מכביד על כל עיתון. כנראה דרוש זמן נוסף להמצאת מודל חדש, לחלוקת עבודה בין הדפוס לבין הדיגיטלי – עדכונים וחדשות במדיה הדיגיטליים, פרשנות והעמקה בדפוס. כבר למעלה משבועיים שמות העצורים בפרשת דומא ופרטי החקירה מתגלגלים ברשתות החברתיות. מה שאסור לפרסום בתקשורת המפוקחת, מתפרסם בבלוגים ובפייסבוק.

סןף 2015

פיקוח פוליטי מתהדק על התקשורת. בנוסף, יש סיבות מקומיות ייחודיות. למרות ההתבכיינות כאסטרטגיה, השלטון הצליח מעל למשוער להדק את הפיקוח על התקשורת לסוגיה. מלבד חיסול רשות השידור, התהדק הפיקוח על אמצעי השידור הנוספים. לאחר הזובור לערוץ 10, הגיע התור של ערוץ 2. המטרה היא להחליש את ערוצי השידור. הטקטיקה היא לטפח ריבוי ערוצים חלשים העוסקים באקטואליה, כביכול בשם הפלורליזם. מדוע שלא יהיו חמש-שש מהדורת חדשות בשמונה בערב, במקום שלוש מהדורות כיום? כך כל ערוץ ישיג פחות רייטינג ופחות פרסומת, ויהיה תלוי בחסדי השלטון. סירוס העיתונות המודפסת באמצעות "ישראל היום" נועד לאותה מטרה. דרושים כיסים עמוקים כשל שלדון אדלסון כדי להתחרות עם עיתון המופץ חינם. תקשורת רעבה ומוחלשת אינה נושכת.

הקשר הפטאלי הון-עיתון. במשך כל השנים חזר הטיעון שאילי הון מסוגלים להבטיח לכלי תקשורת גב כלכלי. אולי לזמן מה. הכל תלוי במצבו של הטייקון. כל משברון כלכלי או שינוי בטעמו של בעל ההון עלול לאיים על קיומו של העיתון או של ערוץ השידור. כך היה במקרה של "מעריב" וערוץ 10, כך זה כיום במקרה של "גלובס". מי יודע מה צפון בעתידם של newsI24 או ערוץ 20? ולכך יש להוסיף כי עורכים ועיתונאים אינם מסוגלים שלא להתחשב באינטרסים כלכליים של הבעלים.

צונאמי של תוכן שיווקי. לנוכח המשבר הקיומי, מרבית אמצעי התקשורת נאלצים להגמיש את הסטנדרטים העיתונאיים. ההפרדה בין תוכן מערכתי לבין פרסומת, שהיתה פעם קודש הקודשים, מתאיידת במערכות אחדות. משרדי ממשלה וגופים מסחריים קונים בזול סיקור אוהד. תמורת קמפיין של מיליוני שקלים מבטיחים חשיפה תקשורתית וסיכול כל פרסום לא נעים.

אובדן אמון הציבור. זהו אולי הנזק המשמעותי ביותר. אג'נדה שקופה וקמפיינים גלויים מערערים את אמון הציבור בתקשורת. חלקים גדולים מוסתים נגד התקשורת ואינם מבינים מה הם מפסידים. תשומת הלב ממוקדת במה שמפרסמים כמה עיתונאים והדעת מוסחת מן העיקר – ממה שהתקשורת אינה מפרסמת ואינה יכולה לפרסם. כך, התקשורת הישראלית אינה מסקרת מה קורה בהתנחלויות ולהבדיל, גם לא מה שמתרחש בחברה הפלסטינית, משני צדי הקו הירוק. בנוסף לתלות בשלטון, התקשורת הישראלית חשופה ללחצים כלכליים ויח"צניים, לתביעות השתקה של גופים כלכליים חזקים. מבחינה זו, חופש העיתונות הלכה למעשה נפגם. 

2015 אמנם היתה שנה רעה מאוד. בעצם, לא רק לתקשורת. זו היתה שנה שבה פרצה אינתיפאדה חדשה, הוחרפו היחסים עם הפלסטינים, התהדק הבידוד המדיני, נשחקו נורמות בסיסיות ועוד. בשנה זו צעדה החברה הישראלית צעד נוסף מדמוקרטיה פרלמנטרית לעבר תיאוקרטיה יהודית.

פסוקו של פוסט

כבר למעלה משבעים שנה התזמורת הפילהרמונית בווינה מציינת את ראש השנה האזרחית בקונצרט שטראוס ועמיתיו עם מיטב המנצחים. הנה מארש ראדצקי, מתוך הקונצרט האחרון בניצוח זובין מהטה.

שנה אזרחית טובה, אולי גם שנת בחירות.