טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אילנה דיין, עד כאן

אולי עיתונאים מיטיבים לסקר אירועים, אך הם מתקשים לאבחן מגמות ותהליכים בהם מעורבים ותורמים להעצמתם. כיצד ארגונים שונאי תקשורת מצליחים לגייס עיתונאים לקמפיינים?

אילנה דיין
אייל טואג

"תחקיר" עובדה על השתולים בהר חברון ניתץ אייקון/ סמל בתקשורת הישראלית. משך שנים נחשבה תכניתה של אילנה דיין סמל העיתונות החוקרת במיטבה. "תחקיר" השתולים עורר סימני שאלה רבים: שמא הגזמנו בהערכה וגם "עובדה" אינה שונה מהרמה הממוצעת של התקשורת הישראלית? אולי מבקרי התכנית צדקו בשעתו כאשר קבלו על איכות התחקירים בה? רק כאשר הנושא מוכר מעט ניתן להעלות סימני שאלה לגבי מקצועיות התחקיר. היכן הצלבת המקורות? הכיצד עיתונאים רציניים מאמצים חומרים מלפני למעלה משנה ממקורות זרים מבלי לבדוק את מניעיהם? אישית, אהבתי את "אנה" אשר בשפה שב"כניקית סיפרה שעסקה בעיצוב היחסים בין השתול האנונימי כביכול לבין עזרא נאווי.

בלהט הסערה הדפה אילנה דיין את הביקורת עליה וטענה "לא עובדים אצל אף אחד" . אך היא כן עובדת אצל הזכיינית קשת בערוץ 2. אלה הם ימים קריטיים לערוץ 2 שממתין להחלטת שר התקשורת, בנימין נתניהו, לגבי עתידו. שמא ה"תחקיר" משתלב במסע החיזורים של הערוץ לסיכול הכוונה של שר התקשורת לפצל אותו לשניים? כבר זמן רב חלה תפנית ב"עובדה" מתחקירים נשכניים לסיפורי אנוש סוציאליים. ואולי לא במקרה המשיכו לשדר במהדורת החדשות של ערוץ 2 חומרים עודפים של "עד כאן"? מה לא עושים כדי לרצות את השליט?

מה שנאה לכוהנת העיתונות החוקרת מותר גם לעיתונאית מן השורה. ימים אחדים אחרי "תחקיר" עובדה התפרסם על פני שלושה עמודים בידיעות אחרונות הסיפור של יפעת ארליך על אלון ליאל, לשעבר מנכ"ל משרד החוץ ושגריר בדרום אפריקה ובטורקיה. גם הפעם הזין שתול של "עד כאן" תיעוד מצולם של מפגש בין אלון ליאל לבין מארחיו מ"שוברים שתיקה".

*

ימים אחדים אחרי פרסומים אלה, הודה דובר מטעם "עד כאן" שהמדובר במסע מאורגן נגד ארגוני השמאל. הכיצד מצליחים ארגוני ימין לנצל את התקשורת השנואה עליהם לניהול קמפיין מקיף נגד ארגונים ופעילים לזכויות האזרח? הכיצד עיתונאים מוערכים ומכובדים מתגייסים ומשרתים את מנהלי הקמפיין?

יש מי שעושים ממניעים כספיים ויש שמתגייסים מטעמים תועלתיים: אני מפרשן/ת מה שמצפים ממני העורכים. כי בעל המאה הוא גם בעל הדעה ומשתלם להתחשב באינטרסים שלו.

אך יש סיבה נוספת. לרוב העיתונאים עוסקים באירועים נקודתיים אך מתקשים לאבחן תהליכים, לראות את ההקשר, את התמונה הכוללת. מעטים מבין העיתונאים ערערו על הדרך הפסולה בה הושגו החומרים. תחקיר עיתונאי איננו תכנית בידור עם מצלמה נסתרת בסגנון יהודה ברקן, "אכלת אותה". כיצד תגיב אילנה דיין אם וכאשר תגלה שיש שתול גם במערכת "עובדה", שתול שזיהה את הצורך להעניק לקשת ליטרת הבשר של ארגוני השמאל? החומרים המוקלטים של "עד כאן" הינם חלק מתהליך, ממסע עקבי של דה-לגיטימציה לחברה האזרחית וארגוניה בשמירה על זכויות האזרח. התהליך ידוע ומוכר, ויש לו שמות מאד לא סימפטיים. לעזאזל התהליך, אם בכלל מודעים לו ולתוצאותיו. העיקר הרייטינג של היום וההתחנפות לקונצנזוס. האם עמרי אסנהיים היה עורך אחרת את "תחקיר" השתולים לו ידע שהוא חלק בתהליך של פירור הארגונים בחברה האזרחית?

*

הזיכרונות אינם מרפים ממני. הרי אני נולדתי וגדלתי שם. בחברה בה אנשים חשדו איש ברעהו וכל אדם שני נחשד כמויסר, מלשין/שתול. כל אדם, אף קרוב משפחה, היה בחזקת חשוד שיש להיזהר מפניו. הורים לא דברו בנוכחות ילדיהם. כי הם חשדו שלא יספרו בבית ספר מה שמעו בבית. מה שלימדו אותנו הוא להלשין על ההורים. הפחד שלט באוויר. סיפורים עברו מפה לאוזן על ביקור לילה של סוכנים אשר עצרו אנשים לשיחת בירור. בביתנו נערכו חוגי קריאה של מאמר המערכת בעיתון המפלגה הקומוניסטית. לא היינו קומוניסטים אך אמי ידעה לקרוא וגם התבקשה לרשום פרוטוקול מפורט של הנאמר והתגובות במפגשים. אימא בעצמה פחדה מהלשנות של שתולים בחוג הקריאה ואף סגננה את הדוחות בהתאם למה שציפו לקבל ממנה.  

לימים כאשר העמקתי בדעת קהל, גם נחשפתי לשיטות של אחת מחלוצות החוקרים שפעלה בעת שלטון הנאצי. סוכנים נשלחו למקומות ציבוריים - שווקים או רכבות, כדי להקשיב על מה משוחחים אנשים. הם רשמו דוחות על מה שקלטו והגישו לממונים. כך מצליח השלטון לא רק להשתיק דעות "לא נכונות", אלא גם לפורר את התאים החברתיים ולשלוט בקלות על אזרחים מבודדים ומפוחדים. שיחות חופשיות וחילופי דעות הם תנאי להתארגנות והיא מסוכנת מאד לשלטון. מאוחר יותר כאשר נסעתי לכנס במוסקבה, תודרכתי למעט לדבר בבית מלון ובכלל במקומות ציבוריים. הכל מוקלט. בטוח יותר להתכתב ולהשמיד מייד פתקים או לשוחח עם אנשים בפארק באוויר הפתוח.

בעיני המקרה של אלון ליאל חמור יותר מ"תחקיר" השתולים. הוא מבשר שלב נוסף בתהליך של הטלת פחד וטרור עממי על כל מי שאיננו "חושב נכון כמונו".

 *

"עובדה" כבר איננה מה שהייתה. נותר עדיין "המקור" של רביב דרוקר. מי יודע לכמה זמן.

פסוקו של פוסט

קטע הציתות מתוך הסרט הגרמני עטור פרס אוסקר לשנת 2006 לסרט הזר ביותר, החיים של אחרים (Das Leben der anderen). כך צדים בוגדים ותוקעי סכין בגב האומה.