טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה צריך לדאוג לדרוקר ולעמיתיו?

ההסתה הפרועה נגד עיתונאים מחלחלת למטה ועלולה לעודד אלימות פיזית נגדם

רביב דרוקר בנימין נתניהו
מוטי מילרוד ובלומברג

לפי עדויות מעיתונאים, בנימין נתניהו מרבה לצלצל לכל העולם לפני פרסום עליו או על בני ביתו. הוא מצלצל לכתבים, לעורכים, למנהלי מדיה ובעליהם כדי להפעיל לחץ אטומי שלא לפרסם דברים עליו. האם כך מתנהג ראש הממשלה? וזאת מבלי להחשיב את התגובות המביכות הגלויות מלשכתו על עיתונאים. בצדק אפשר לתמוה הכיצד ראש ממשלה מבזבז אנרגיות להתחשבנות קנטרנית עם התקשורת. מדוע הוא לחוץ? מה מלחיץ אותו? החקירות? האם הוא מריח את סוף עידן נתניהו?

שלטון נתניהו נשען על רטוריקה לאומית והסתה לכל הכיוונים. התחקירים האחרונים, של אילנה דיין ושל רביב דרוקר, סדקו את התדמית של ראש ממשלה כמנהיג משכמו ומעלה. האידיאולוג של הימין איננו אלא איש ציני, כוחני, יצרי וקטנוני. מסתבר שחבורה של אנשים בינוניים מספסרת בטובת המדינה לקידום אינטרסים אישים. הם רוכשים צוללות וספינות מתקציב המדינה וגוזרים קופונים. בכסות דאגה לביטחון המדינה ותמיכה בארץ ישראל השלמה, הם מנהלים אורח חיים ראוותני ובזבזני כבימי פומפיי האחרונים. פרסומים חוזרים חושפים את חיי המותרות, ההדוניזם, של בני משפחת נתניהו, את התנהלותם הקלוקלת, את יחסי תן-קח עם בעלי הון (אדלסון, פאקר, ועוד), את קבלת החלטות החובבנית (עיין ערך תאגיד השידור), ועוד. ואם לא די בכך, דוח מבקר המדינה על צוק איתן עלול לנפץ את תדמית "מר ביטחון" של ביבי.

ערב חקירתה של שרה במשטרה, התפרסם בדף הפייסבוק של ראש הממשלה פוסט ארוך ומסית נגד התקשורת והשמאלנים - מנטרה ידועה, שחוקה ומאלפת. לאמור, כל מי שמבקר אותי, את בני ביתי ואת המדיניות שלי הוא שמאלני רדיקלי. כנראה שהסתה גם היא דרך להגנה יעילה.

דרוקר עם חלופה
בידרמן

יש ארבעה מעגלים עיקריים במערך ההסתה של בנימין נתניהו:

המעגל הראשון: האקווריום / הלשכה. דף המסרים מתנסח בלשכה. אנשי הסברה מעצבים את האסטרטגיה של השיימינג - לא להתייחס לעובדות אלא לביוש המבקרים, וגם להזכיר את השמאל בכל משפט שני. כך גם מסיחים את הדעת מן הביקורת לגוף המבקרים. העובדות הכלולות בדף המסרים אינן חשובות, העיקר מה שמיוחס להם: אילנה דיין היא שמאלנית קיצונית; רביב דרוקר מקבל כספים רבים מהקרן החדשה. הם מחליטים מה יעד ההסתה ועוצמתה. ככל שהתגובה חריפה יותר, כך היא מעידה דווקא על נכונות הביקורת ועל הלחץ של ראש הממשלה ממנה. בדיעבד, במעגל הראשון נקבע גם אופי השיח הציבורי - שיימינג אלים וגדוש מלים טעונות, השמצות וגידופים.

המעגל השני: המקורבים. אלה הם שרים, עורכי דין, דוברים מטעם, יחצ"נים, פקידים, ועוד. הללו ממחזרים בדיוק נמרץ את דף המסרים. החזרה על אותם מסרים צורבת את תודעת הציבור: התקשורת היא שמאלנית, מי יכול להפריך זאת. מחזור המסרים גם מבטיח קונצנזוס סביבם. השיימינג גם יעיל יותר משום שהוא קליט וזכיר יותר.

המעגל השלישי: הטוקבקיסטים השכירים. הכוונה למגיבים בשכר. אפשר לזהות אותם מייד לפי השיימינג של הכותבים ולפי מיחזור הטיעונים בדף המסרים. צבא הטוקבקיסטים עובד מסביב לשעון. הם אמורים להבנות אווירה, תחושה של תמיכה ציבורית רחבה בראש הממשלה וביזוי יריביו והמבקרים. בשפה מקצועית, הם שאחראים על ספירלת השתיקה. אם זהו הקונצנזוס, מי יעז לצאת נגד הזרם? חבל ומפתיע שטרם נעשה תחקיר עיתונאי או מחקר אקדמי בעניין.

המעגל הרביעי: האוהדים. אלה הם לוח התהודה של המערכת. הצללים למיניהם מעצימים, מחדדים ומקצינים את המסרים. הם נאמנים למפלגה ולמנהיג, אך לא ממושמעים. הם מרבים להתנהג כהמון חסר רסן. כאשר יצרי ההמון מגורים, יש מהם המפרשים מסרי ההסתה נגד התקשורת כסיסמת קרב מחייבת. יש והם יוזמים פעולות קולניות ואלימות, כגון עצומות, הפגנות, מחאות וכו'. אנשי המעגל הראשון מתייחסים אליהם כאל הלכי רוח בעם ולעיתים משנים מסרים בהתאם (המקרה של החייל אלאור אזריה). ההתגייסות לפעולה היא מבחן הנאמנות העיקרי.

ככל שמסרים מחלחלים למטה, הם מתחדדים ומקצינים. לכן, ההסתה השיטתית נגד עיתונאים מסוכנת. גם הפעם יש סכנה לעשב שוטה שעלול לתרגם מסרים לשפת המעשים. די בכך כדי לדאוג לשלומם של רביב דרוקר ועמיתיו. 

פסוקו של פוסט

כמה עצוב ומרגיז לשמוע את "מר טלוויזיה" בתשדירים לטובת רשת מוצרי חשמל. הרי לאייקון לאומי יש גם חובה ציבורית מינימלית - לא לנצל לרעה את המוניטין האישיים.