מי מפחד מפייסבוק ומטוויטר? - דן בתקשורת - הבלוג של דן כספי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי מפחד מפייסבוק ומטוויטר?

ועדת בייניש אמורה בין היתר לשחרר את הדיון הציבורי מהערכות פולקלוריסטיות על חלקם של המדיה החדשים במערכת הבחירות

בשבוע שעבר נודע כי נשיאת בית המשפט העליון בדימוס, השופטת דורית בייניש, תעמוד בראש ועדה ציבורית אשר אמורה להמליץ על רפורמה בחוק הבחירות, דרכי תעמולה - 1959. הוועדה תפעל כנראה לאור הערותיו של יו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה-20, השופט סלים ג'ובראן, על הצורך להתאים את החוק למציאות התקשורתית החדשה. אמנם במשך השנים הוכנסו מספר תיקונים לחוק בן למעלה מחמישה עשורים. אפשר ובמערכת הבחירות האחרונות התחזקה הדעה שרפורמה בחוק כמעט בלתי נמנעת. לפי הדיווח העיתונאי השופט סלים ג'ובראן סבור ש"החוק לא מתייחס כלל לתעמולה באינטרנט, אף ששם מרכז הכובד של התעמולה בשנים האחרונות. שני אלה יוצרים מצב בלתי נסבל שבו לאָמון על אכיפת דיני התעמולה – אין סמכות מפורשת לאכוף את האיסורים הקבועים בחוק על תעמולה באינטרנט."

די בהערכות אילו ודומות להן כדי להפעיל צופר הארגעה;

התעמולה לא כל כך משפיעה על המצביעים. כפי שנכחו גם עם היוודע תוצאות הבחירות, רוב הבוחרים שבים הביתה ומצביעים כפי שהצביעו או התחייבו מוקדם יותר. למעשה רוב הבוחרים מחליטים כיצד להצביע לפני פרוץ התעמולה. אחוזים בודדים מחליטים במהלך מערכת הבחירות, ולאו דווקא בהשפעת התעמולה. יש לא מעטים שמנהלים סטוצים עם רשימות אחרות, לא מעט בזכות סוקרים חסרי מנוח. אך בסופו של יום, רוב המצביעים חוזרים הביתה.

תעמולת בחירות מתחילה למעשה מ... בית הספר ותנועת הנוער. מי שהתחנכו בבית ספר ממלכתי דתי או הלכו לבני עקיבא, רב הסיכוי שיצביעו עבור הבית היהודי. אל המעיין היה ונשאר חממה למצביעי ש"ס ולכן כה נלחמים על תקצוב מוסדות החינוך. החינוך הלאומני לרבות סיורים בחברון מעודדים תמיכה במדיניות "אין עם מי לדבר". אם המחנה היוני נמצא במינוס, זאת משום שפעיליו הזניחו לאורך שנים את הכשרת הלבבות הרכים.

מישהו חושב/מאמין ברצינות שסרטון תעמולה, ויראלי או בשידור רגיל, מסוגל לקעקע מה שמורים ומחנכים שתלו כמיטב יכולתם בראשם של ילדים מגיל הגן? גם הפעם זכות הראשונים קודמת לכל ניסיון שכנוע מאוחר ומזדמן. הערכים הבסיסיים של לאומיות ושנאת הערבים צרובים ונצרבים בתודעת היחידים - בצבא, בשכונה, במגרש כדורגל, אולי פחות באוניברסיטה, וכן גם בתקשורת. דיווח על תאונת דרכים או כל אסון תלוי בלאום הנפגעים. על נער יהודי שנרצח בברלין בנסיבות פליליות או על ילדה שנספית בטיול משפחה אי שם בתאילנד, פותחים מיד קווי שידור מיוחדים ברדיו ובטלוויזיה. להבדיל, ילדה בדואית שנדרסת בשגגה ליד ביתה או קרבנות תג מחיר נותרים, במקרה הטוב ומדווחים על כך, ללא שם.

מדיה חדשים אינם תחליף למדיה קיימים. אקדים הפעם הסבר והתנצלות. מדיה הוא ריבוי של מדיום. כמי שספג לטינית בנעוריו, ובניגוד למקובל בעברית, צורם לאוזני כל שימוש אחר - מדיה חדשה או מדיומים חדשים. התנצלותי למי שהביטוי הנכון מדיה חדשים צורם באוזניו.

אם כן, כל מדיום חדש מעורר תשומת לב מופרזת ומעבר לכל פרופורציה. מסרים בפייסבוק או ברשת אינם מעוררים תהודה ללא סיקור תקשורתי. עשרות ומאות סרטוני תעמולה זכו ברייטינג נמוך: הסרטון הבא, הדקה ה-89, של משה איבגי לטובת המחנה הציוני צבר כמעט 6,000 צפיות בלבד. בכלל, מעטים יודעים על מעורבותם של שחקן הקולנוע ועמיתיו במערכת התעמולה של המחנה הציוני, משום שמעט דווח על כך במדיה הרגילים.

אפילו הסרטון הגנוז והשערורייתי של הליכוד, אני בגלל ביבי, אשר עורר תהודה תקשורתית, זכה במעט יותר מ-5,000 צפיות. לעומת זאת הסרטון מהפך עם מרצ המדובר בתקשורת הוותיקה, לרבות "ארץ נהדרת", צבר כ-300,000 צפיות ביוטיוב. מי שצועק ופרובוקטיבי גם זוכה לתשומת לב, ולהיפך.

צילום מסך מהסרטון

כבר במחקר שערכתי עם אלינור לב על תעמולת הבחירות לכנסת ה-18 במדיה החדשים - אתרי אינטרנט, דואר אלקטרוני, בלוגים, רשתות חברתיות ואתרים לשיתוף קבצים, טלפונים סלולאריים והודעות טקסט, נמצא "פער הטמעה של אמצעי התקשורת החדשים בין שתי האוכלוסיות: המפלגות, בייחוד המבוססות שביניהן, הרבו להסתייע באמצעי התקשורת החדשים "כמו באמריקה", ואילו ציבור הבוחרים מיעט להיחשף אליהם וכנראה מָרַד הפעם בניסיונות התועמלנים המקצועיים לכפות אמריקניזציה בתעמולת הבחירות."

ספק אם המצב השתנה בהרבה כעבור שש שנים. אדרבא, סימנים אחדים מעידים שיש התפכחות מסוימת בקרב פוליטיקאים מן המדיה החדשים. יותר מאשר במערכות בחירות אחרונות, מועמדים וראשי רשימות שבו לחוגי בית, אסיפות בחירות, ראיונות בשבת תרבות ובאמצעי תקשורת רגילים. לאחר חיזור קצר ואינטנסיבי עם פייסבוק וטויטר, הם חזרו לתקשורת הישנה והיעילה - תקשורת פנים-אל-פנים. פוסטים/מסרים בפייסבוק, בטוויטר או בוואטסאפ אינם אלא הודעות לעיתונות דיגיטאליות. רק פוסטים מדווחים במדיה הותיקים הם מעוררים תהודה ותשומת לב. גם ה"מהפך" בשעות האחרונות ביום הבחירות והמיוחס להצהרתו הגזענית של ראש הממשלה, "הערבים נוהרים באוטובוסים לקלפי", התאפשר, אם בכלל, בזכות הסיקור התקשורתי ברדיו ובטלוויזיה.

צופר הארגעה טרם נדם. המשך יבוא.

פסוקו  של פוסט

שבוע לא פשוט עבורי ושכמוני:

די לרטוריקה על השואה!

די ללקחים אקטואליים ללא לקחים!

די לעסקני שואה, פוליטיקאים בדימוס, עם הצהרות נוטפות התחסדות וצביעות!

די לזילות השואה!

כתבות שאולי פספסתם

*#