של מי הסיפר הזה? - דן בתקשורת - הבלוג של דן כספי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

של מי הסיפר הזה?

סדקים הולכים ומתרבים בסיפר הלאומי על גבורה ותקומה. התקשורת שהייתה שותפה בהנחלת הסיפר, היא גם אחראית, ולו חלקית, לניפוצו

בין יום השואה ליום הזיכרון/יום העצמאות גואה מפלס הפטריוטיזם; טכסים, צפירות, מילים, דגלים, שירים, שיחזור זיכרונות ועוד. כותרות עונתיות שבות ומשתלטות שוב על מהדורות החדשות ועיתונים; גדל מספר האירועים של אנטישמיות באירופה, קשה מצבם הכלכלי של ניצולי שואה, נפצע במלחמה והשתקם, נפל שבוע לפני החתונה, וכד'. רוטינה של זיכרון, כאב ושכול מחויבת המציאות. סיפורי אנוש ממחישים היטב את הנרטיב (הסיפר,  בעברית ובהמשך) ההרואי: עם שהלך כצאן לטבח במשרפות קם ובנה את מדינתו.

לא צריך לזלזל. כל חברה, במיוחד חברת מהגרים צעירה ומשוסעת, משוועת לפולחני סולידריות. שני המועדים, יום השואה ויום הזיכרון והעצמאות, בולטים בייחודם משום שאינם חגים דתיים של הרב היהודי. אולי משום כך, גם לא קל להעניק להם תוכן ומשמעות חילוניים. עדיין מחפשים ליום השואה וליום הזיכרון תוכן חילוני. מגבורה לתקומה די מתאים, קוקטייל של עצב ושמחה. ייתכן שאופים החילוני מקשה על המגזר החרדי לקבל את יום השואה וימי הזיכרון ויום העצמאות כחגי ישראל.

ולא רק החרדים. גם מגזרים נוספים מתקשים להתחבר לסיפר כלשונו. אם כצאן לטבח, איפה הגבורה? איזו תקומה, ועל חשבון מי, כאשר העימות המזוין עם השכנים כבר היה לשגרה?

נדמה שהשנה החריפו במיוחד הסדקים בסיפר. הציונות החילונית מתקשה לתחזק את הסיפר לאורך שנים. אולי הוא היה יעיל למדי לפחות בעשורים הראשונים של המדינה. בהקשר זה, התקשורת מילאה, ועדיין ממלאת, תפקיד מרכזי בטיפוח הסיפר ובהנחלתו ברבים.

כנראה שמספר גורמים אחראים לסדקים מתרבים בסיפר ההגמוני. ראשית וכאמור, מעולם הסיפר לא הייה נחלת כלל האוכלוסייה. מגזרים שהסתייגו ממנו כבר מבראשית, חרדים והמיעוט הערבי, שיפרו בהתמדה את חלקם עד כדי רב בחברה. לעומתם, הקבוצות ההגמוניות הלכו ונחלשו והיו למיעוט בה. לעיתים, שוללי ההגמוניה אף קיבלו סיוע מזדמן ממגזרים נוספים. רבים מבין יהודי המזרח התקשו להפנים את הסיפר כפי שהוא ותבעו מעין רוויזיה בו. יתר על כן, לא מעטים מבין המהגרים דוברי רוסית אף התקשו להימלט מאסוציאציות טריות של שטיפת מוח בולשביקית. אלה וגם אלה פיתחו נוגדנים נגד כל ניסיון לצרוב את הסיפר הלאומי כפי שהוא בתודעתם.  

שנית, גם החילוניות הציונית לא גילתה רגישות למסתייגים מן הסיפר הכפוי. אדרבא, ככל שהקבוצות ההגמוניות היו למיעוט, כך הן נקטו צעדים כוחניים יותר כדי להשליט בכפייה ובחקיקה את סמלי הלאום, בכללם הסיפר, על הרב המערער עליהם. יתר על כן, במשך הזמן המיעוט הערבי טיפח סיפר אלטרנטיבי, במקום עצמאות נכבה. גם לציבור החרדי הסבר משלו על השואה והקמת המדינה. כך, שכיום ניטש מעין מאבק בין סיפרים שונים עם יתרון יחסי, ואולי זמני, לסיפר ההגמוני.

שלישית, החילוניות הציונית לא גילתה מקוריות רבה מדי בטיפוח הסיפר, ואולי בכוונה תחילה. לכאורה, שומרי הסיפר שקעו במעין שגרה מתוקה. כותבי הנאומים מרבים למחזר אותם מסרים וטיעונים שחוקים. הטקסים הלאומיים ממוחזרים לרב מדי שנה בשינויים קלים ממש בפורמט כמו דתי, או כשם שחוקרים הקדימו לכנות, דת אזרחית. וכבכל דת, חשוב מכל לשמר טקסים ולשנן אותם טקסטים מדי שנה.

רביעית, גם אופי החברה הישראלית והאקלים בה השתנו לא מעט. לא עוד מדינה קטנה, עם לבדו ישכון, אור לגויים, מוקפת אויבים ודמוקרטיה מערבית במיטבה, כי אם מעצמה השולטת בכוחניות ובתשוקה נדלנית על עם אחר, שחייבים לתזכר אותה מדי פעם: מה ששנוא עליך ועשו לך, אל תעשה לחברך. באקלים החדש ובנסיבות הנוכחיות קשה יותר לקבל את הסיפר הציוני המקורי.

לבסוף, האקולוגיה התקשורתית החדשה הקלה במרוצת השנים על השלטת הסיפר. בעידן חד ערוצי בטלוויזיה נוח היה לכפות את הטקסים הלאומיים על כלל האוכלוסייה. לא עוד במצב של שפע ערוצים וטכנולוגיה תוססת. כיום יש חלופות, יש לאן להימלט משידורי הטקסים הלאומיים. כנראה, שרב הציבור אינו צופה בהם ומעדיפים באותה עת ערוצי טלוויזיה זרים ובשפות שונות, תחנות רדיו פיראטיות ברשת  או רשתות לשיתוף קבצים, בעיקר יוטיוב. מעט יותר משליש, 35%, צפו ערב השואה בעצרת המרכזית מיד ושם בשלושת הערוצים ביחד - 22, 10 וערוץ 1. לכאורה, זהו הישג בלתי מבוטל לשידור חד-תכני. בשלוש מהדורות החדשות שקדמו לעצרת והוקדשו ליום השואה צפו 28%. אלא שבמקביל חלה ירידה משמעותית ברייטינג בשאר השידורים בערוצים המרכזיים בערב בו סגורים בתי אוכל ומקומות בילוי מחוץ לבית.

אפשר והדיון הערני השנה על הטעם ביום השואה מאותת שוב על כרסום נוסף ונמשך באחד הנרטיבים המשמעותיים של הציונות החילונית, הלא הוא מגבורה לתקומה.

פסוקו של פוסט

אין כמו המצעד הצבאי כדי להמחיש את הלבטים סביב מיסוד תכנים חילוניים של יום העצמאות. די היה במספר מצעדים כדי להכריע נגד הכללתו בתפריט החג. הנה תזכורת למצעד הצבאי אחרי מלחמת ששת הימים בשידור ראשון של הטלוויזיה הישראלית. מלווה את הצועדים ומתאר יורם רונן ז"ל.

 

כתבות שאולי פספסתם

*#