מדוע משטים את הציבור עם השיטה? - דן בתקשורת - הבלוג של דן כספי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדוע משטים את הציבור עם השיטה?

ומדוע מצליחים לעבוד עלינו ומדוע אנו מתמסרים פעם אחר פעם להסברי סרק פשטנים?

בנאום ההשבעה הקצר של הממשלה החדשה הקדיש ראש הממשלה מקום נרחב לשיטה. הייה זה שיעור נוסף בתעמולה פוליטית. כבר אין צורך להסביר למה הכוונה, לשיטת הבחירות. המונח מוכר והשתרש בשיח הפוליטי סביב הבחירות.

שיטה היא מושג מופשט ללא כתובת מפורשת. ממש כמו מזג אוויר, אין שליטה בשיטה. שיטת הבחירות היחסית-ארצית היא האחראית על כך שראש הממשלה ניהל מו"מ ארוך ומייגע כדי להרכיב את הקואליציה, שהגיע לכנסת בעור שיניו לכנסת ברגע האחרון ושילם מחירים גבוהים לשותפים בקואליציה. יש אויב ישן חדש - השיטה ולה גם אחות תאומה אשר מופיעה לצדה לעיתים, הלא היא משילות. כל כישלון מנהיגותי מוטל על אחת משתי האחיות, השיטה או/ו המשילות. הגם שיש תמיד קשר הדוק ביניהן. השיטה אינה מבטיחה יציבות בשלטון ומשילות.

מדוע במשך תשע שנים בשלטון לא שינו את השיטה? בגלל השיטה.

מדוע הוקדמו הבחירות לכנסת ה-20? כדי להבטיח משילות.

וכעת כאשר הממשלה נשענת על רב מצומק מאשר הממשלה הקודמת, שוב השיטה אשמה.

רק לשנות את השיטה (לא יודעים איך ולמה?), והכל יסתדר.

הנה שלוש סיבות עיקריות מדוע הטיעון הרדוד של שינוי השיטה יעיל ושכיח בתעמולת הממשלה, לפני ואחרי הבחירות.

1. כל מסר שחוזרים עליו אין ספור פעמים נקלט בציבור. זהו כלל זהב בכל תעמולה. ככל שמרבים לפמפם מסר, ככל שדוברים פוליטיים, תעמלנים ועיתונאים שבים וחוזרים עליו בכל הזדמנות ובכל אמצעי אפשרי - בכתב, בשידור או ברשתות חברתיות, כך הציבור מפנים אותו, מאמין בו ומדקלם אותו באדיקות. ממש לא חשוב אם הטיעון נכון או שקר. העיקר לחזור עליו. שינוי השיטה השתבץ בדף המסרים, אותו דף שמכינים תעמלנים. החל השר הטרי יריב לוין בערב שבת, ובהמשך כל דוברי הליכוד ידקלמו אותו וגם חלקים ניכרים בציבור. לא צריך לחשוב ולהבין מדי? מדוע ראש הממשלה נתן כספים לחרדים ולא לדימונה? בגלל השיטה. כך שוטפים את המוח וכך שולטים בהמונים. מדוע יש פיגועים וקרבנות? כי אין פרטנר לשלום.

2. עובדות חשובות פחות מתדמיות ולהיפך - התדמית חשובה יותר מכל העובדות. לרב האזרחים אינם מיודעים כראוי ומתקשים לבדוק עובדתית את הנאמר להם. התדמיות קליטות יותר. גם קל יותר לשווק לציבור הרחב תדמיות ולהסתיר עובדות בלתי מחמיאות ובלתי נוחות. במיוחד הדבר אמור כאשר התקשורת מתווכת בין הציבור לבין השלטון. לכן, די במסר עמום של שינוי שיטה. כי מסר עמום עדיף יותר מבחינה תדמיתית. הניסיון מלמד שרשימות ומועמדים המפריחים מסרים עמומים גם מרבים לנצח. דגל המעמד הבינוני היטיב פעמיים עם יש עתיד. גם לא מוסיף לפרט, ואלי להיפך, את כיוון השינוי, נניח לבחירות רוביות אזוריות. הרי בחירות כאילו עלולות להסב נזק למגזרים שונים - חרדים, ערבים, מהגרים או מתנחלים. רק בשיטה הנוכחית יכולים מתנחלים להתברג במרכזי מפלגות ולהשפיע. ספק אם בבחירות אזוריות, ישראל ביתנו הייתה זוכה בששה מנדטים או הבית היהודי הייתה זוכה בשמונה מנדטים.

3. אנשים זקוקים להסברים פשוטים כדי ליישב מהר קונפליקטים פנימיים. ובכל זאת, כיצד מצליחים לשטות בציבור פעם אחר פעם? מי שתמך בליכוד מתוך מסורת משפחתית וניצב כיום בפני פיטורים או התנהלותו המביכה של ראש המפלגה זקוק דחוף ליישב את הקונפליקט הפנימי, או מה שמכונה דיסוננס. הכיצד בחרתי במי שאני מעריך מאד וכעת מתגלה כאדם חלש בניהול מו"מ כושל להרכבת הממשלה? הנה הפתרון לקונפליקט. השיטה אשמה. לא טעיתי. השיטה היא שהכשילה את ביבי. אלמלא השיטה, הייה יכול ביבי להקים ממשלה יציבה ובמחיר נמוך. השיטה, ולא כישוריו האישיים בניהול מו"מ, הכריחה אותו להיכנע ללחציהם של דרעי ובנט ולשלם ביוקר. כמי שידוע כאשף בשיווק ובתעמולה, יודע ביבי את נפש המצביעים שלו. לכן, הוא מיהר לספק להם הסבר פשוט, הגם שהוא שחוק, השיטה אשמה בכל. גם הזיכרון הקצר והסלקטיבי מסייע. אז מה אם גם בעבר הבטיח שינוי השיטה. כך יוכלו החסידים להיפטר מהקונפליקט וגם  בהמשך. כל פעם שראש הממשלה לא יקיים הבטחה כלשהי שניתנה ערב הבחירות - ביטחון, מלחמה ביוקר מחייה, דיור, וכן שינוי השיטה, הרי זה יהיה בגלל... השיטה.

פסוקו של פוסט

הטלוויזיה החינוכית

הנה מה שנכתב על סדרת הטלוויזיה עשרת הדברות (זוכרים?) מלפני עשור בדף הטלוויזיה החינוכית. הכיצד קברניטי תקשורת משלחים לחלל הציבור פעם אחר פעם כוכבי תרבות מפוקפקים?

 

רונאל פישר מחפש את הדרך בה נשזרים הדיברות בחייו האישיים ובחיי מרואייניו.

הוא עורך מבחן מציאות לערכי המוסר הבסיסיים, האם וכיצד עומדת החברה הישראלית בערכים הללו, והיכן עומד הוא עצמו באותו סולם. במרכז כל פרק עומד סיפור תיעודי רלוונטי המשקף את ערכי הדיבר.

במקביל עובר פישר טיפול פסיכולוגי מצולם עם הפסיכולוגית איריס רייצס ומציף את הקונפליקט היומיומי והאישי שלו בין היצר לקוד המוסר.

הסדרה זכתה בפרס האקדמיה לסדרה התיעודית הטובה ביותר לשנת 2005

 

 

כתבות שאולי פספסתם

*#