האמנם יש תקשורת שמאלנית? - דן בתקשורת - הבלוג של דן כספי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האמנם יש תקשורת שמאלנית?

תקשורת ביקורתית אינה בהכרח תקשורת שמאלנית. מיתוס התקשורת השמאלנית נועד לחסן את הציבור מפני ביקורת על השלטון כמו גם להרתיע את המבקרים.

כעת כאשר הממשלה הורכבה ויושבת על תלה, חייבים להחליף את דף המסרים. השיטה - out, התקשורת - in.

מדי פעם מחליפים את אויב העם. פעם הוא חיצוני ופעם הוא בפנים. פעם בית המשפט העליון ופעם התקשורת. אויב ישן נושן. כבר היו מערכות נגד התקשורת בעבר - העם נגד תשקורת/תקשורת עוינת. כאמור בפוסט הקודם, ככל שמרבים לחזור על אותו מסר, כך הוא נקלט בציבור כעובדה. ואמנם חלקים מכובדים בציבור מאמינים שהתקשורת הינה אם כל הצרות והבעיות במדיניות הישראלית. לכן, רק מוצדק שראש הממשלה יתפנה מן התהליך המדיני, מטיפול ביוקר המחייה או אפילו שינוי השיטה כפי שהוא הבטיח, ויטפל בתקשורת.

כיצד מצליחים גם הפעם לעשות שטיפת מוח להמונים? שוב דוברים מטעם מדקלמים אותם שני מסרים - התקשורת היא שמאלנית וחייבים לעודד ריבוי קולות בתקשורת. ושוב המסרים מחלחלים לציבור ורבים ממנו משתכנעים שהבעיה היא עם התקשורת ולא עם מדיניות הממשלה.

הגיע הזמן לשים את שני המסרים על שולחן הניתוח ולהציב סימני שאלה.

האמנם התקשורת היא שמאלנית? למרבה הצער גם בשמאל אחדים הפנימו את המסר. גם זאת מרשימת ההישגים של השלטון, להגדיר מחדש את הלכות הדמוקרטיה. במקרה של התקשורת, ביקורת = שמאלנות. ולמען הלא יהודים, ביקורת = אנטישמיות.

בכל דמוקרטיה מצופה מהתקשורת לבקר את השלטון ולא רק להסביר את המדיניות הננקטת. למה הכוונה כאשר מדמים את התקשורת ל"כלב השמירה"? שמירה של מה ועל מה? שמירה על השלטון או שמירה מפני השלטון? אם אכן התקשורת היא שמאלנית, כיצד אפשר להסביר את חלקה באקלים הלאומני ולהנצחתו של שלטון הימין?

הנה שלוש דוגמאות שוטפות לכך שהמסר תקשורת שמאלנית הינו מופרך לחלוטין;

השבוע ובשבוע שעבר שודרו בערוץ 10 שני פרקים על יצחק הרצוג אשר כנראה פגעו אנושות בתדמיתו האישית ובקריירה הפוליטית שלו. האם כך נוהג ערוץ המושמץ כ"שמאלני", לירות בתוך הטנק?
בסוף השבוע נערך פורום כלכלי בינלאומי בירדן אשר דן גם בהסדר הקונפליקט. כמה עיתונאים ישראלים נשלחו לכסות את הדיונים מעבר לפינה? כנראה שכל האירוע אינו הולם הסתם למדיניות "אין פרטנר" של הממשלה?
לפני שבוע ציין חמישית מאוכלוסי המדינה את יום הנכבא, אשר לא זכה לסיקור ראוי, אם בכלל. בכלל, מרבים לדווח על המגזר הערבי בהקשר שלילי ועברייני.  

אם כן כיצד נולד מיתוס התקשורת השמאלנית? יש די גורמים שטרם השלימו עם תקשורת מקצועית ומבקרת בדמוקרטיה הישראלית. בעיניהם כל מי שאינו איתנו הוא נגדנו. גם כל שלטון מעוניין לשווק את מיתוס התקשורת השמאלנית כאליבי למחדלים הנחשפים בה.  

האמנם ריבוי קולות מבטיח פלורליזם?  ואפשר להוסיף, האמנם זוהי כוונת הרפורמטורים להבטיח פלורליזם רעיוני או שמא להיפך? אבל גם אם משתחררים מתורת הקונספירציה עדיין ספק רב אם מרבה קולות גם מרבה דעות? הניסיון השוטף מוכיח שדי בקול אחד עם כיסים עמוקים כדי להשתלט על כל היתר. מי שיש לו יותר כסף, צועק חזק יותר. גרוע מזה, הוא משתיק את האחרים.

מה שקרה עם ישראל היום בעיתונות המודפסת צפוי להתרחש גם בערוצי השידור. יש סיכוי רב שבעל ממון, נניח פטריק דרהי, שכבר השקיע ממון רב בהפעלת ערוץ I24news, יזכה ברישיון להפעיל ערוץ טלוויזיה רגיל עם חדשות נוחות ו"טובות" גם בתוך ישראל. יחצ"נים טורחים לטפח במקביל את האופציה של בעל בזק, שאול אלוביץ', להרחיב את שידורי הוידיאו של וואלה לעבר ערוץ טלוויזיה מלא. הגורל העצוב של רשות השידור מלמד שלא חייבים לסגור ערוצים. די לייבש אותם ולהפכם לבלתי רלוונטיים. המודל של שלדון אדלסון יכול לעבוד גם בטלוויזיה ובהשפעה גדולה יותר. הקול בערוץ טלוויזיה עם גב כלכלי חזק עתיד להשתלט על הרייטינג וגם על עוגת הפרסום, ולהחליש את כל הקולות האחרים.

צילום הארץ

חייבים לסיים בנימה אופטימית. היש תרופה לרפורמות הצפויות בתקשורת ונגד חורשי הרעות לדמוקרטיה הישראלית? סביר להניח שיימצאו כוחות בזירה הפוליטית אשר יקשו על מימוש התסריט של סירוס התקשורת המקצועית והעצמאית. גם הטכנולוגיות החדשות מעודדות חיפוש מידע אלטרנטיבי ואמין. ככל שירבו אמצעי השידור להתיישר ולשרת את השלטון, הם עלולים לאבד צופים ופרסומות למורת רוחם של הבעלים, אילי ההון.

פסוקו של פוסט

תשדיר הפרומו לאירוויזיון כמוהו כפני תרבות ישראל החדשה, במשמרתה של מירי רגב כשרת התרבות והספורט החדשה.

"לאוסטרים יש מוצרט - נער הזהב שלנו יעשה להם קונצרט. נדב גדג' בדרך לגמר הגדול".

כתבות שאולי פספסתם

*#