דרוש מנהיג - לתנועת העבודה - דן בתקשורת - הבלוג של דן כספי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דרוש מנהיג - לתנועת העבודה

סרט הטלוויזיה "הרצוג" סיפק שוב הצצה למטה בחירות בניצוחו של ראובן אדלר. הסרט גם העצים את תחושת החלל המנהיגותי בתנועת העבודה

אין צורך לצפות בשני פרקים של סרט התעודה הרצוג כדי להיווכח שמשבר מנהיגות מתמשך פוקד את מפלגת העבודה, או במיתוג הנוכחי, המחנה הציוני. מי שטרם צפה בסרטה של ענת גורן, הרצוג, הנה הזדמנות נוספת.

כל הצצה מאחורי הקלעים, של כל גוף או ארגון, מבטיחה מידע פיקנטי ולא  מעט מביך. כך גם הפעם. מתחים ובלגן קיימים בכל מטה בחירות. מצלמות במטה הבחירות של יש עתיד או הבית היהודי היו חושפות מן הסתם דברים דומים ולא פחות מביכים. זוהי גם הסיבה מדוע מסרבים לרב, ולא רק בישראל, לנוכחותם של צוותי צילום בקודש הקודשים של מערכת הבחירות. עבודתו של קמפיינר, כשל יחצ"ן, נעשית בצנעה ולא מול מצלמות הטלוויזיה.

לא פחות משלוש פעמים כיכב ראובן אדלר בסרטי התעודה של ענת גורן על מטות בחירות. שלושה סרטים וכוכב אחד. בהחלט יש מקום להנחה על יחסים  בין הפרה לבין העגל. לראשונה תיעדה ענת גורן את מערכת הבחירות של אדלר בשנת 2006. בשנת 2013 שבה גורן לעקוב אחרי ראובן אדלר במערכת הבחירות של קדימה. לפי רביב דרוקר, עורך המקור, ציפי לבני התנגדה לשידור הסרט והוא נותר גנוז עד עצם היום הזה. בכלל, בשנת 2013 היה מרתק יותר להציץ מאחורי מערכת הבחירות של משה קלוגהפט והמיתוג של הבית היהודי כרשימה פתוחה גם לחילונים. אלא שכך משדרגים פרסומאי מן השורה למגה-קמפיינר, מושיע כל יכול.

צילום הארץ

הפעם הקואו-פרודוקציה גורן-אדלר כבר הספיקה לעורר סימני שאלה אטיים בברנז'ה. מי שם אותם האסטרטגים, היועצים, היח"צנים, הסוקרים ועוד, ומה מכשיר אותם לשלוט, כמעט לחלוטין, במערכת הבחירות ובסדר היום? גם אין לצפות מקמפיינרים לרגישות אטית עודפת. הרי לא מדובר ברופאים או בעורכי דין אלא במי שחשיפה תקשורתית מפרנסת אותם ואולי קודמת לטובת הלקוח. הכלל ברור: הניצחון בבחירות עומד לזכות הקמפיינר - ההפסד לעומת זאת לחובת הלקוח. העיקר דקות ארוכות של חשיפה בטלוויזיה.

*

לפי כלל זה המחנה הציוני הובס בבחירות במידה רבה בשל יצחק הרצוג. הקמפיינרים עשו הכל כדי לשווק אותו כמחולל המהפך: הם חוללו ספינים, תדמתו את הרצוג מחדש, יצרו מומנטום של מהפך עד הרגע האחרון. אפילו היטיבו להאכיל עיתונאים במידעים חיוביים ולהזין עיתונים בכותרות אופטימיות. אך המועמד היה חלש ולפלף. אולי בצדק איפסן יצחק הרצוג בתחילת המערכה את האגו שלו לטובת זוגיות תמוהה עם נסיכת הליכוד, הלא היא ציפי לבני.

הסרט של ענת גורן שוב מאדיר את תעשיית הבחירות ומתעלם מן הנזקים שהיא מסבה לדמוקרטיה הישראלית. השתלטותם של תעשייני הבחירות על סדר היום הציבורי מפשטת את המאבק האידיאולוגי, או כדבריו המצוטטים של ראובן אדלר, "מצעים יש רק במיטה". למשל, די במניפולציה הנכונה, בריטוש תמונה או בסיסמא מוצלחת כדי לשבות מצביעים ולנצח בבחירות.

הבחירות בישראל היו ונותרו אקט אידיאולוגי מובהק. המאבק הפוליטי הוא בין תפיסות עולם, לכאורה שונות, ולא בין מטות בחירות של טכנוקראטיים ואסטרטגים מעושים. תוצאות הבחירות מקבלות מייד משמעות אידיאולוגית אף לפני סגירת הקלפיות. לכן, השאלה היא כיצד תנועה פוליטית עתירת זכויות והישגים היסטוריים איבדה את אמון הציבור ואינה מצליחה לשקם את הבסיס האידיאולוגי שלה? כיצד מחנה ברוך בהון אנושי משובח כשל להצמיח פעם אחר פעם מנהיגים של ממש? כיצד ראשי הרשימה נשבים פעם אחר פעם בקסמיהם של אשפי בחירות ושמים את גורלם האישי בידיהם?

הרי תנועת העבודה, או השמאל כפי שיריביה מקניטים אותה, היא שהקימה את המדינה, היא שהניחה תשתיות מוצקות למדינה דמוקרטית ומודרנית, היא שניהלה מלחמות שהסתיימו בכיבוש שטחים, לה גם מניות יסוד במפעל ההתנחלות בהם, ועוד. הרי כבר מימיו של דוד בן גוריון עד יצחק רבין ידו של האגף הבטחוניסטי בתנועת העבודה הייתה תמיד על עליונה. ובכל זאת, יריביה הצליחו להשניא את תנועת העבודה, לכרסם בלגיטימציה שלה ולנכס לעצמם נכסים לא להם, בכללם הדאגה לביטחון. קרי: אנחנו ולא אתם שומרים על ביטחון המדינה. הכיצד ביטחון שהיה מאז ומתמיד בראש סולם העדיפויות של מנהיגי העבודה הפך לכלי ניגוח כנגדה? האם רק מחדל תדמיתי אחראי למצבה העגום של תנועת העבודה?  האם גימיקים של אדלר ודומיו יצילו את תנועת העבודה מכליה?

נראה שיותר מכל, תנועת העבודה משוועת למנהיג אשר יחדש את פניה הערכיים בעיני הציבור הישראלי. מנהיג ריאלי ומשוחרר מאדלרים למיניהם, אמור לנהל קמפיין ללא הפסקה להשבת הנכסים הערכיים של תנועת העבודה, ללא כל שמץ של תסביך התנצלות.

פסוקו של פוסט

הנה אופוס 1, כל אנשי הקמפיין, כ-80 דקות, של הצמד אדלר-גורן.

 

כתבות שאולי פספסתם

*#