רומניה ארץ ירוקה - דן בתקשורת - הבלוג של דן כספי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רומניה ארץ ירוקה

עם הביקור התקופתי ברומניה, מתחדד משבר הזהות של היהודי העקור, ה- dislocated Jew. כיצד אפשר להזדהות עם מה שנעשה במולדת כאשר בשל אפליה ושנאה נמלטנו מארץ המוצא?

עם הנחיתה שם שוב אני מבין כל מילה מסביבי וכל שלט, כמו כאן. ובכל זאת יש הבדל. כאן אני מבין, שם אני גם מרגיש. רק בשפת האם אפשר להרגיש, לא רק מלים, אלא גם שירים. נראה שאף שיר של ביאליק לא משתווה לפואמה של אמינסקו בשפת אמי. ובכל זאת, שמחתי לגלות בחנויות הספרים תרגומים משל עמוס עוז עד אווה אילוז.

דליה כספי

אני כותב את השורות הללו בשפה נלמדת, שבה אני מיטיב לחשוב. ואולי הייתי צריך לכתוב את הפוסט בשתי שפות, ולו רק כדי להימלט משיפוט השדה של עורכי לשון מחמירים. כדברי הזמר, בלילה אני חולם בשפת האם שלי. בערבים אני נמלט למחשב האישי ומאתר ביוטיוב קטעי מלל ושירה בשפת האם. שנים הקפדתי לקרוא ולשמוע את שפת האם. לימים, במחקר על מיעוטים ותקשורת השתכנעתי שוב שלשפה משקל מרכזי בזהות התרבותית של הפרט. אם יש יהודים ערבים, אולי יש גם יהודים רומנים!

אין ספק רומניה נפתחת למערב וגם לישראל. כשלוש-ארבע חברות תעופה מזרימות ישראלים לרומניה - נופשים, מטיילים, אנשי עסקים וכן גם מהמרים בקזינו. בכל מקום ניתן לגלות מותגים ישראלים ומערביים, במיוחד במרכזי קניות שנבנו בזכות הפנסיות שלנו.

עם הנחיתה ברומניה, בליל ניחוחות, טעמים, צלילים, נופים פיזיים ואנושיים הציפוני לאלתר. מבוגרים אחדים הזכירו את המבנה הפיזיונומי של אימא ואבא. מדי עשור וחצי אני מבקר שם. אולי כדי לחזק את ההיאחזות כאן ואולי כדי לחדש את הזיכרונות ולחזור לשורשים. לעיתים אני מתקנא בילידי הארץ אשר יכולים להתרפק בקלות על זיכרונות ומראות הילדות. כל אלה נותרו עבורי שם, במולדת הראשונה. ובכל זאת, נראה ששבתי לגלות, דווקא במולדת השנייה. גם אם קשה להודות ולשמוע, אני נטוע שם בשורשי וברוחי, בערכי ובתרבותי.

בן עשרה הייתי כאשר הורי עקרוני מספסל הלימודים ומהחברים שם, כדי להגיע לכאן. מה היה קורה אילו נשארנו שם? סביר להניח שחרף כל האילוצים, הייתי מוצא את דרכי לאקדמיה, לתקשורת או למקצוע חופשי אחר, כרוב היהודים.

הגענו משם כמעט חסרי כל אך ברוכים במטענים ערכיים. כבר בגיל מוקדם נצרבו בי תחושת קיפוח ואנטישמיות מילולית: "ז'ידאן, לך לפלסטינה". לימים יתברר שלא כל מי שבפיו המלה אנטישמיות, גם חווה אותה ומבין את משמעותה. אלא שתחושת האפליה בארץ המוצא, טיפחה בי דווקא אמפטיה לאחר ולמיעוטים באשר הם, כאן - יהיו אלה ערבים או יהודים, ללא הבדל גזע, מין, או העדפה מינית.

מה שהיה שנוא עלינו בארץ המוצא, די מקובל כיום במולדת. ובכלל, האם הורי הגיעו לכאן כדי לטפח למיעוטים אחרים תחושות של אפליה וקיפוח? הדת זוכה לתחייה מחודשת כאן ושם, בכל מקום מסיבות אחרות. "יש כמאה אלף כנסיות, יותר מבתי ספר", מעיד הנהג המקומי בנימה ביקורתית. כאן ושם, מתפללים יותר ולומדים פחות. על כנפי הדת המתחזקת פורחות הלאומנות ושנאת המיעוטים. אולי הלאומנות כאן נוחה יותר עבורי ושכמוני אך גם כואבת יותר. הלזה פיללו הורי כאשר התייסרו בחבלי ההגירה והקליטה? האם ההתעמרות למיעוטים כאן אינה מגבה את האנטישמיות שם? מה לכם להתלונן על היחס אליכם לאורך שנים? הרי זוהי דרכו של עולם. הרב שולט ומדכא, ואילו המיעוט נשלט ומדוכא. עובדה, כך אתם מתייחסים לאחרים בפלסטינה שלכם. הנרדפים בניכר, היו לרודפים בארצם. גזענות הינה מכוערת בכל מקום, ללא הבדלי לאום, כאן כמו שם.

דליה כספי

בשעתו מעט התאכזבתי כאשר אהרן אפלפלד שלח את יעקב פיין דווקא ל"פולין ארץ ירוקה". מדוע לפולין ולא לרומניה? האם זה מטעמי שיווק? פולין מוכרת יותר ספרים? הרי אפלפלד מכיר את הנופים ואת הכפרים ברומניה טוב יותר מאשר בפולין. ברומניה הוא נולד, גדל ושבע מנות גדושות של סבל ושנאה. הירוק ברומניה, כמו בפולין, אכן מטריף את הדעת אך אינו מסוגל לטשטש את גלי האנטישמיות בעבר וגם כיום. טרנסניטריה הינה רומניה ולא פולין. אני יודע זאת כי גם אימא שלי הייתה בוגרת טרנסניטריה. ושמא זוהי הדרך של יהודי עקור (dislocated Jew) להתמודד עם הקונפליקט הפנימי - להרחיק עדות למקום אחר, דומה, אך פחות מחויב אליו רגשית.

פסוקו של פוסט

מדי שנתיים מתקיים בבוקרשט פסטיבל ג'ורג'ה אנסקו - George Enescu, 1881-1955. השנה תמונתו של זובין מהטה מתנוססת בפוסטר הפסטיבל.

דליה כספי

לפני ארבע שנים השתתפה בפסטיבל אנסקו התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של זובין מהטה. חרף הצילום וההקלטה החובבניים, עדיין מרגש/ מצמרר האדג'יטו המופלא מתוך הסימפוניה החמישית של גוסטב מהלר כפי שניגנה הפילהרמונית בניצוח המאסטרו בפסטיבל אנסקו 2011.

 

כתבות שאולי פספסתם

*#