מגה, מגה-לא, מגהלומניה - דן בתקשורת - הבלוג של דן כספי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מגה, מגה-לא, מגהלומניה

בפוליטיקה כמו בכלכלה, צניעות ופרספקטיבה עדיפות על פני כוחנות ומגלומניה

עופר וקנין

באיחור של ארבע שנים, המחאה החברתית מניבה בכל זאת תוצאות. רשת מגה נקלעה למשבר. האצבע מופנית מיד לבעלים ולמנהלים של הרשת. במשך שנים הם הרחיבו את האימפריה ומינפו את עצמם לדעת בפתיחת רשתות נוספות: עדן מרקט, יש, YOU AM/PM רשת חנויות נוחות בתחנות דלק, אלונית, ועוד. כעת מתברר שבנוסף לתדמית שלילית צברו רשת מגה ואחיותיה גם גרעון ענק. אולי יש קשר ביניהם.

מתוך TheMarker

חרף המיליונים המושקעים בפרסום, בעלי מגה נתנו פחות את הדעת ליחסי ציבור וכנראה השלימו עם התדמית כרשת קמעונאית יקרה. גרוע מזה, במקרים אחדים הרשת נהגה בכוחנות ובנוקשות יתירה. היא רכשה חנויות סמוכות באותה שכונה או באותו יישוב, ולו רק כדי לחסל מתחרים. מנהלי הרשת אף לא הסתירו שכוחה בתלות של אחרים בה; קהל צרכנים שבוי, במיוחד סטודנטים, בעלי מוגבלויות וזקנים, שאינם מסוגלים להגיע למתחרים הרחוקים או ספקים שאינם מסוגלים לוותר על נוכחות במדפי הרשת הפרוסה ברחבי המדינה. במבצע הפרסום האחרון ערב המשבר הדגישו פרסומאי הרשת את הנוחיות בקנייה ליד הבית. רוצה לומר: עבור נוחיות משלמים. אם לא תתגמשו אתי, לא תהיה תחרות בענף. גם כיום הקמפיין של מגה מבוסס על חזרה לשגרה ולא על הוזלת מחירים. בסוף השבוע חילקו חלה חינם לכל מי שהמשיכו לשלם ביוקר. הפרסום התכליתי אולי מחזיר צרכנים אחדים לחנויות אך איננו משנה את הדעה הכללית על הרשת.

בסקרי צרכנות הרבים בעקבות גל המחאה של קיץ 2011, מגה זכתה לעיתים קרובות בתואר המפוקפק כרשת היקרה יותר. בשונה מרשתות אחרות, מנהלי מגה מיעטו להתייחס לתוצאות הסקרים. לעומת היחס היהיר והמתנשא של אנשי מגה, בעלי הרשתות הקטנות הרבו להיחשף, לתקשר עם הצרכנים ויותר מכל, להציע להם חלופה אנושית. כפי שכבר הערנו בפוסט אחר, בשיבוץ שמו בשם הרשת, רמי לוי יוצר האנשה/פרסוניפיקציה בעיני הקונים. הנכנסים לאחד מסניפי הרשת, קונים אצל רמי לוי\ כי "הרשת היא אני". אולי הרשתות הקטנות אינן מצטיינות בחוויית הקנייה כמו מגה, אבל לקונים בהן יש תחושה שמתייחסים אליהם. לא חייבים ללמוד כדי להבין שאהדת הקונים הינה נכס שווה ערך כספי. במידה רבה, מגה תינצל מכליה לא מעט בזכות הצרכנים, ולא מעט בשל נכונותם לתמוך ברשת בשעתה הקשה.

*

אולי אין זה מקרה שלעיתים קרובות נדמה שמנהלים את המדינה כמעין מכולת גדולה. משום כך, וחרף ההבדלים הרבים, מגה היא גם משל פוליטי. ממש כמוה כרשת קמעונאית, מדינה אינה יכולה לחטוא במגלומניה ולהמעיט בחשיבות תדמיתה בעיני העולם. כאשר למדינה תדמית שלילית גם נרתעים מלבקר בה ולרכוש ממוצריה. אף שלפני שנה הסתגרו תושבים במקלטים, התיירות לישראל ירדה השנה באורח דרמטי. החרם על ישראל, ה-BDS, צובר תאוצה לא מעט בשל מדיניות ממשלת ישראל.

ההיסטוריה מלמדת שדינה של כל אימפריה ידוע ונחרץ מראש. אחרי שאימפריה מתרחבת מעל כוחותיה, היא קורסת לרסיסים. כך בפוליטיקה וכך בכלכלה. יותר מכוח, חשוב לכל אימפריה להבטיח לעצמה גם אהדה ציבורית בשעת מצוקה. אהדת העולם חשובה לא פחות ממפעל הטקסטיל בדימונה. רק מגלומן יזלזל בטיפוח הלגיטימציה ובתחזוקתה השוטפת. מדוע לחזור ולקנות במגה לאחר שבעליו משכו דיווידנדים שמנים? מדוע להמשיך ולתמוך במדינה שמתיימרת להיות דמוקרטית אך מנהלת מדיניות התפשטות על עם אחר?

מדינות גדולות וחזקות משקיעות משאבים אדירים בתעמולה חיובית בדרכים שונות. בעידוד התיירות או בהוראת השפה הן מטפחות אהדה בסיסית כלפיהן בקרב אוכלוסיות ברחבי העולם. לא במקרה רבים  מתייחסים לארה"ב כמודל חיקוי של הפוליטיקה והכלכלה בישראל, רואים בפאריס ולונדון מרכזי תרבות, חולקים חיבה לתורכיה חרף היחסים המדיניים המתוחים, ומרבים לבקר ביער השחור למרות כל מה שקרה ביערות גרמניה במלחמת העולם השנייה. להבדיל, התועמלנים הישראלים מתלהמים ותוקפים את מבקרי המדיניות בסיסמאות ובתוויות שחוקות. במקום אהדה והבנה הם מעוררים אנטגוניזם למדינה הנתפסת כיהירה ומגלומנית. כמה אפשר להניף את דגל האנטישמיות ולהאשים כל מי שחולק על המדיניות הישראלית בצביעות ובסטנדרטים כפולים? כך לא משיגים אהדה ותמיכה בעולם. כך אולי משכנעים את המשוכנעים בבית ובקרב באי בתי כנסת בארה"ב, אך לא יותר מזה.   

פסוקו של פוסט

איפה הימים בהם היחסים האינטימיים בין עיתונאי לבין מקורותיו נותרו דיסקרטיים? מאז ומעולם סעודה משותפת הייתה חלק מקח(מידע)-תן(פרסום). כיום, רצים לספר לחבר'ה, ועוד בוידיאו. פשוט עצוב, וגם פתטי, לגלות מי חובש כובע תרבות בתקשורת.

 

כתבות שאולי פספסתם

*#