הספר הכחול - דן בתקשורת - הבלוג של דן כספי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הספר הכחול

בלילות הקיץ הלחים מוסיפות להתגלגל אגדות אורבניות. הפעם אגדה על ספר מיוחד במינו. לא נגענו

מוטי מילרוד

"לסיכום, גם בעידן הדיגיטלי הספר לא נס ליחו. ממש כמו קולנוע אשר פרח מחדש בעידן הטלוויזיה, פלטפורמות חדשות וחדישות עתידות למנף את הספר ולהנגישו לצבורים רחבים יותר."

המנחה שאל אם יש שאלות ונענה בדממה זועקת. השעה הייתה מאוחרת ונראה היה שהסטודנטים לתקשורת חפצו להשתחרר מן המרצה. הם יצאו בזריזות את האולם. רק שניים מהם קרבו אלי, אולי כדי לשפר את תחושתי.

- שלום לך, שמי ברוך.

- ושמי ברכה.

- מה קיבלת ביחד? שאל ברוך ואני עוד לא התאוששתי מן האלם וההלם בעקבות ההרצאה.

- ביבי, קיצרה ברכה.

- ברוך וברכה, זה בי ועוד בי.

- מתוחכם, לא כן? שאלוני השניים בקול אחד.

- שניים שהם אחד, הגבתי בנימוס.

- התשתה אתנו קפה? הציעה ברכה.

- אל תדאג, המקום סטרילי. דאגנו שרק שלושתנו נישאר בבית קפה. בלי פפראצי. רק אנחנו נצלם, הבהיר ברוך.

אף שבית הקפה אמור היה להיסגר כרגיל בסביבות 8 בערב, שעריו נפתחו לרווחה לפנינו. מארחי בחרו מכל השולחנות הפנויים לשבת בפינה, מתחת למצלמה, ושם הושיבו גם אותי.

- כאן לא מצלמים אותנו, שוב הבהיר ברוך.

- זהו הסיפור שלנו, הוציאה ברכה ערימת דפים מנוילת. הבאנו זאת לעיונך.

- ואנו מקווים שתסייע לנו, הוסיף ברוך, ותוציא לאור את כתב היד שהבאנו לך.

- העמוד הראשון בחבילה צד מיד את עיני: הספר הכחול. מיהו או מיהי המחבר/ת? שאלתי את בני שיחי.

- צדקת, זוהי מחברת, אישה, הבהירו השניים. המדובר בשרת התרבות.

- כרגיל, אנו מעבירים כתב יד שמקבלים ללקטורים שלנו לחוות דעת, ניסיתי להסביר את ההליך.

- אוי, אוי. אתה לא מבין, קטעו אותי השניים. הפעם אין צורך בחוות הדעת. אנחנו כבר קראנו ואישרנו.

- רגע אחד, מי אתם?

- אני יועץ תדמית של שרת התרבות.

- ואני הסוקרת שלה. לאחר סיעור מוחות, הגענו לידי מסקנה שעלינו לשקם את תדמיתה בציבור.

הארץ

- כהכנה להמראה כלפי מעלה, מעלה. לראשות הממשלה. אחרי שלב ההסתערות, הגיע שלב ההתמתנות.

- ההתבגרות, כמו דני דנון.

- כך הציבור אוהב את מנהיגיו, אינפנטיליים מתבגרים.

- והספר אמור להציג מירי אחרת, מירי הוגה הגיגים ולא רק משתלחת.

- רגע אחד, רגע אחד. מדוע באתם דווקא אלי? הרי יש עוד הוצאות לאור?

- שאלה מצוינת. ברוך יסביר.

- הוצאת הספרים שלך מזוהה היסטורית עם הצד השני. בהוצאת הספרים שלך יצאו כל כתבי גורדון, בורוכוב וברנר.

- כעת אנחנו בשלטון, וזוהי הדרך להמחיש שאנחנו שולטים גם במוקדי תרבות שהיו פעם בידיכם.

- על כן, אנו סבורים שהוצאת הספרים שלך היא האכסנייה הנכונה להוציא את הספר הכחול מאת מירי רגב.

 - רגע אחד, רגע אחד. מה יש בספר הכחול? ניסיתי להסתיר את הספקנות שלי.

- סוף, סוף, אתה מדבר לעניין. בספר כל מה שאמרה שרת התרבות, הבהיר ברוך התדמיתן.

- גם כדוברת צה"ל וגם כחברת כנסת, השלימה ברכה הסוקרת.

- בקיצור, כל דברי.

- אל תהיה ציני. הנה קרא לדוגמא מספר הגיגים של שרת התרבות. הכל מופיע ויותר מופיעים בויקיציטוט;

"אני חברת כנסת. אני לא צריכה לחשוב פעמיים לפני כל מילה שאני אומרת."

"הממשלה הזו זו לא ממשלה שמתנצלת, כמו שהיה בעבר. זו ממשלה שנלחמה בעניין של פיפ"א ושל אורנג' העולמית. אנחנו נלחמים בחרמות ובדה לגיטימציה בעולם ונילחם גם בדה לגיטימציה ובחרמות מבית" (אתר את, תאריך 18.6.2015)

"ידעתי למה אני לא רוצה לקחת את התפקיד הזה. ידעתי שאני הולכת לעבוד בשביל אנשים כפויי טובה. זה פשוט מדהים ההבדל בין עולם התרבות לעולם הספורט. עולם הספורט קיבל אותי באהבה, בחיבוקים. ובעולם התרבות אנשים קפוצי תחת, צבועים, תככנים, כפויי טובה. לא היה לי בא לעבוד בשביל כפויי טובה, אבל זה כנראה השיעור שהקדוש ברוך הוא קבע לי. אם הייתי שרת הרווחה, שם יש אנשים שיודעים להוקיר. הם יגידו לי: 'תודה, מירי. כפרה, מירי', גם אם המאמצים שלי לא צלחו. יש הכרת הטוב. בעולם התרבות אין הכרת הטוב. אני אומרת רבאק, אני מכירה את עצמי. הרי באתי להזיז הרים. המאבק הראשון שלי יהיה על הגדלת תקציב התרבות, ואני אומרת, בשביל מי אני הולכת לעבוד? אבל זה כנראה השיעור, לעבוד בשביל אנשים שלא אוהבים אותי. יודעת מה, יש פה עוד דבר, אחרי כל העניינים, אני מבינה שיש לי פה שליחות. לעשות קצת סדר. אני אעשה חלוקת משאבים צודקת. החלוקה לא השתנתה במשך עשרות שנים ועכשיו היא תשתנה. יש מפת עדיפות לאומית שתומכת בפריפריות. למה שלא נחליט שנתמוך אך ורק בפריפריות? זה חברתי, זה נכון, ויש שם מגזר יהודי ולא יהודי" ~ מירי רגב על כניסתה לתפקיד שרת התרבות והספורט (אתר את, תאריך 18.6.2015)

"שיתנו לי הזדמנות. אני מתכוונת להיות שרת התרבות של כולם. לא תהיה אליטה שיש לה עליונות, אתן ביטוי לכולם. השיח הוא פתוח, אבל יש גם גבולות לשיח. אם משרד התרבות שם כסף על הצגות כאלה ואחרות הן יצטרכו להיות מאוזנות, לא מהצד הימני הן יהיו קיצוניות ולא מהצד השמאלי. אם צריך לצנזר אני אצנזר" (אתר הארץ, תאריך 15.5.2015)

"חשיבות התרבות היא לספק לעם ישראל לחם וששועים. העם הזה עובר תקופה קשה מאוד, עובר מלחמות ועובד קשה, ולכן צריך לספק לו את הצד של השעשועים דוגמת תיאטרון או קולנוע"

״אנחנו קיבלנו 30 מנדטים, אתם קיבלתם בסך הכל 20... אנחנו יודעים שהשמאל מנכס לעצמו את התרבות, אנחנו לא צריכים להתבלבל מי זה הציבור ובמי הוא בחר. אני קובעת את הקריטריונים, אני יכולה להחליט שהמוסדות לא מקבלים כסף, שכל הכסף עובר רק לפריפריה וליהודה ושומרון. הממשלה לא חייבת לתמוך בתרבות. אני יכולה להחליט לאן הכסף הולך. האמנים לא יכתיבו לי. אם נסכים על העקרונות האלה תהיה לכם פרטנרית, אחרת אנחנו בבעיה״ יוני 2015.

"ידעתי שעולם התרבות הוא כפוי טובה. לא בא לי לעבוד בשביל כפויי טובה. קפוץ תחת, צבוע וכפוי טובה ולא בא לי לעבוד בשבילם" יוני 2015.

"השאלה היא לא חופש ביטוי, אלא שאלת חופש מימון. מדינה חייבת לשאול את עצמה רגע לפני שהיא מעבירה עשרות מיליוני שקלים לגופים ועמותות פרטיות. משרד התרבות הוא לא מפיק על. האם מדינה החפצה חיים מחויבת לממן אמנים? לא"

"הסודנים הם סרטן בגוף שלנו. אנחנו לא נאפשר לאנשים להגיע הנה לחפש עבודה בארץ ישראל."

- רגע אחד, רגע אחד. מי יקנה את ההבלים הללו? קיוויתי לנס שיוריד אותם ממני.

- אנחנו, השיבו השניים. אנחנו צריכים בשלב זה כארבע מאות אלף עותקים. הספר הכחול יופץ בימי שישי עם ישראל היום. בכל בית ובכל מוסד ציבורי יימצא הספר הכחול. הנה גם השיק. מקץ שבועיים נעשה את ההגהה ובעוד חודש נשלח משאית להעמיס את עותקי הספר.

כאשר ברכה וברוך עזבוני, נותר כתב היד עם הגיגיה של שרת התרבות על השולחן בבית הקפה.

כתבות שאולי פספסתם

*#