די עם סיכומי השנה - דן בתקשורת - הבלוג של דן כספי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

די עם סיכומי השנה

פעמיים בראש שנה, העברית והאזרחית, מתפרסמים סיכומי שנה שרירותיים. במקום לראות את היער/התהליך, מתעסקים עיתונאים עם עצים/שמות ומדרגים אותם

כשם שסקרים פורחים ערב בחירות, כך סיכומי השנה שבים ומציפים אותנו עם חגי תשרי. אלה וגם אלה מעידים על שגרה עיתונאית, עיתונות לא מקורית. אין כמעט אמצעי תקשורת שמעז לוותר על פולחן הסיכומים. סיכומי השנה נראים שרירותיים וחפים מקריטריונים ברורים. לעיתים נדמה שסיכומי השנה מעידים יותר על תפיסת עולמם של העורכים אותם.

כך, ברשימת מאה המשפיעים של דה מרקר, ניתן ייצוג יתר לפוליטיקה ולכלכלה. מה לומדים קוראים מסיכום זה? ארגוני הפשע המאורגן, של יצחק אברג'יל ועמיר מולנר, משפיעים יותר מאשר מנכ"לית בנק לאומי ונגידת בנק ישראל. מגמה זאת שבה גם בסיכום השנה של היומון כלכליסט

דה מרקר

העדרם של אנשי רוח, סופרים ואמנים מן הרשימה זועק לשמיים. תיקון מה נמצא ברשימת המשפיעים של המגאזין ליברל, בו ממוינים השמות לתחומים שונים ובלתי שווים - פוליטיקה, כלכלה, תרבות וכד'.   

ליברל

בקטגוריה של אקדמיה, מדע ורפואה כלולים יעקב ליצמן, שר הבריאות, ואלימלך פירר, היועץ הרפואי החרדי. מה להם ולאקדמיה ולמדע? בטרויקה מובילה של משפיעים במגאזין ליברל מככב שלדון אדלסון לצדו של הזוג נתניהו. אך ליאוניד נבזלין, בעל אחיזה ביומון הארץ ובמגזין ליברל, נעדר משום מה מן הרשימה. בערוץ 2 נהגו אמנם בזהירות והסתפקו בסיכום השנה בעיתונות הכתובה אך לקינוח הוסיפו שיר הלל לכתב שלהם לענייני משפט, גיא פלג. במה הוא עדיף על פני עמיתו בערוץ 10, ברוך קרא או לחילופין הכתבים הפוליטיים, עמית סגל ורביב דרוקר? 

כך מרגילים את הציבור לחשוב במושגים היררכיים ולא שוויוניים - מי יותר ומי פחות עשיר, מי נחשב יותר ומי נחשב פחות, מי מפורסם יותר ומי פחות, וכך, מי משפיע יותר ומי פחות? הרי בכל חברה האליטות השונות הן המשפיעות. לכן, רק צפוי שראש הממשלה ייבחר כאיש השנה.

*

המשחק בשמות מסיח את הדעת מהמגמה המזדקרת ביתר שאת: חרף כל הכישלונות והפדיחות המיוחסים לבנימין נתניהו בשנה החולפת - קמפיין הנפל  וההזוי נגד הסכם איראן ונשיא ארה"ב, מתווה הגז, סירוס משרד החוץ ומינוי שגרירים שנויים במחלוקת בברזיל, באו"ם ובאיטליה, חיסול דור ההמשך בליכוד (גדעון סער, דני דנון, אופיר אקוניס), ועוד - יש לראש הממשלה במה להתגאות. גם אם לא בטוח שתמיד הוא משיג מה שהוא רוצה, כדבריו, בנימין נתניהו שינה כמעט לחלוטין, ועל פי ערכיו, את פני החברה הישראלית.

בשנה החולפת עיקרי הקפיטליזם והשוק החופשי הכו שורש והשתלטו על כל חלקה טובה, בעיקר במוחם ובלבבות הישראלים. הרוח הקפיטליסטית מחקה כמעט כל מה שנוצק פעם כחברת הרווחה. הסולידריות החברתית והערבות ההדדית שהיו גאוותם של האבות המייסדים מתרסקות לרגלי עמותות צדקה למיניהן. ישראל נהייתה לחברה לאומנית, הדוניסטית ומעמדית בעלת פערים הולכים ומעמיקים בין צבורים הולכים ומתרחבים של מועסקים ללא אופק סוציאלי לבין שכבה דקיקה של בעלי הון וטייקונים. האחרונים הם אלה המקשטים את רשימות המשפיעים בתקשורת.

ממש לפני עינינו צומח דור מעורטל מזכויות סוציאליות בסיסיות ותלוי בשירותים מופרטים. גם כספי הפנסיה הקיימים הופרטו ומושקעים במיזמים ובקניונים במזרח אירופה. צעירים שטופי מוח הפנימו את הערכים הקפיטליסטיים והשלימו עם המציאות של חוסר יציבות וביטחון תעסוקתיים, עם יוקר המחייה והדיור ואי ודאות לגבי העתיד. 

במידה רבה, ניתן היה לחולל מהפך דרמטי בזכות התרבות החדשה, תרבות יצרית, תרבות של קיטוב ושל עימות עם האויבים, חוץ ופנים, אויבים ריאליים ומדומים. תרבות העימות הכולל מבטיחה תמיכה בלתי מותנית של הציבור בשלטון מתמודד עם אויבים. למעשה, ראש הממשלה ושריו יכולים לעשות כמעט כל דבר ללא דין וחשבון או חשש מאבדן השלטון. רק תגידו איראן ושמאל - ואשרתם את מתווה הגז, רק תגידו חמאס וסוריה - ונפחתם את תקציב הביטחון, רק תגידו תקשורת -  והעברתם את המינוי למפכ"ל של גל הירש.

לא רק ערבים ושמאל הם אויבים מסוכנים. גם התקשורת. וכדי להעצים את האיום המדומה, מאחדים את כל האויבים לסל אחד: התקשורת היא שמאלנית ואילו השמאל מזוהה עם הערבים. לכן, התקשורת מזוהה לעיתים קרובות עם האויבים, הפנימיים והחיצוניים.

לפי הגיון זה, משניאים בעקביות ובשיטתיות ראש הממשלה ושריו את התקשורת על הציבור. עיתונאים יודעים מעט יותר לעומת רב הציבור ובכוחם לחשוף שהמלך הוא ערום. לכן, העיתונאים הם אויבי השלטון וחייבים לסרסם, ולו רק כדי שלא יחשפו את מערומיו, שלא ינפצו את האשליה שהכל בסדר. הרי אנו אנשים מאמינים. ומי שמאמין אינו מפחד - רק מופתע לרעה מדי פעם.

שנת שלום ושינוי לטובה!

פסוקו של פוסט

שמע ישראל של שרית חדד. לזכר הורי עם כתוביות תרגום לשפתם. 

כתבות שאולי פספסתם

*#