גוליבר בארץ הגמדים? - דן בתקשורת - הבלוג של דן כספי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גוליבר בארץ הגמדים?

הכיצד ומדוע מותו של מוטי קירשנבאום הפך לאבל לאומי וכפוי על כלל הציבור?

תומר אפלבאום

טקסי לוויה ואבל הם חומרים מרתקים לאנתרופולוגיים. מתוכם ניתן ללמוד לא מעט דווקא על המתאבלים. האבל הוא מנגנון מאחד ובונה סולידריות, חיונית בכל קהילה ושבט. כך גם במקרה הטרגי של מוטי קירשנבאום. מה חפצו המספידים להדגיש ומה העדיפו להצניע? מי שנחשב למבורך בזקנה יפה ויצירתית עד הרגע האחרון, החזיר ציוד במפתיע. הייתה זו המחשה עד כמה החיים שברירים.

"היית כגוליבר בארץ הגמדים", הספיד יהונתן גפן. אם כן, מה רצו הגמדים להפיק מן האבל הפתאומי שנכפה עליהם? מתוך שאון ההספדים, כמו בוקע קולו הרועם והנוזף של גוליבר: השתגעתם, מה פשר ההתנהגות העדרית? הרי נגד זה יצאתי כל חיי, נגד עדריות. מי שמכם להעביר את לוויתי בשידור חי בכל ערוצי הטלוויזיה? האם הדיונים בבתי המשפט הושבתו בעת לווייתו של מישה חשין? האם בוטלו משחקי כדורסל בגלל מותו מדום לב של אורי שלף, מנהלה המקצועי של הפועל תל-אביב? גם הפרישה המתוקשרת של עובדי רשות השידור לא לעניין. שוב יגידו שהאליטה הישנה בתקשורת כופה את עצמה על כלל הציבור. מה זה פולחן האישיות סביבי? רק אל תתחילו להנציח אותי - אולפן קירשנבאום, רחוב קירשנבאום או אצטדיון כדורגל על שמי. עוד יחשבו שהכוונה לפאינה. גישה לשידור אינה מעניקה זכויות יתר אלא אחריות עודפת?

במידה רבה, גוליבר הלך לעולמו באחת מנקודת המשבר הקשות של הגמדים. עבורם הייתה זו הזדמנות הולמת להתרפק על העבר ולהבליט את סגולותיו של מוטי קירשנבאום כיוצר וכסמל של כלל הברנז'ה. הוי, הימים בהם;

- התקשורת הייתה חזקה ומשפיעה על סדר היום הפוליטי ולא שבויה בחסדי שרים ושל ראש הממשלה.
- ישיבות הממשלה נפתחו בדיון על הכתבה ביומן בערב שבת בערוץ 1 ולא דנו כיצד לסנדל ולסרס אמצעי התקשורת.
- בטלוויזיה הפיקו נכסי צאן תרבות ולא רק ריאליטי וחידונים.
- מצלמות הטלוויזיה יצאו מן האולפן לשטח ולא הביאו את השטח לאולפני הטלוויזיה.
- הוטבעה התווית של "מאפיה שמאלנית" דווקא בעת שלטון השמאל ועל-ידי דובריו.

דניאל צ'צ'יק

מוטי קירשנבאום לא הותיר חלל. החלל היה ונפער מדי יום. במותו הוא סיפק כיסוי זמני לביקורת על הסטנדרטים המתדרדרים, על הרדידות הכללית, התמסחרות התקשורת וכד'. הנה שדר בעל שיעור קומה כמענה לכל החוליים בתקשורת. אך קירשנבאום היה נדבך במגמה הכללית ואף תרם לה. בתור טלנט הוא השתכר פי עשרה לעומת תחקירן בתכנית, ולמעשה היה חלק מן הפער הבלתי נתפס בינו לבין ה"תאילנדים" מסביבו.

מה שכחו הגמדים?

מאז ומתמיד בחשו ידיים פוליטיות ברשות השידור, גם בימיו של מוטי קירשנבאום כמנכ"ל. אפילו מינויו כמנכ"ל רשות השידור התאפשר בזכותה של שולמית אלוני, אז אחראית על ביצוע חוק רשות השידור. בדיעבד, היה זה עוד מינוי פוליטי שכמותו ובגלל הבאים אחריו, התרסקה רשות השידור למה שהיא כיום. שוב הוכח שלא כל יוצר גם מסוגל לנהל.

במשמרתו של קירשנבאום החלו שידורי הטלוויזיה בערוץ 2. תוך זמן מועט יחסית הם הביסו את הטלוויזיה הכללית ונישלו אותה מרב הצופים והנכסים שלה. משום מה, הערוץ הציבורי נכנע לטלוויזיה המסחרית בקלות ללא פייט רציני. מנכ"ל מיומן היה אמור להתכונן לעידן החדש ולרענן את תפיסות השידור הציבורי לתחרות עם הטלוויזיה המסחרית. והרי המודל של הבי-בי-סי הייה מונח לפניו. תרבות הניהול ברשות השידור על נוהלי עבודה היו חזקים מדי ומנעו הסתגלות מתבקשת של השידור הציבורי לעידן הרב הערוצי. אלא שקירשנבאום העדיף תחזוקה והנצחת עיוותים ניהולים במקום שינוים וטלטול המערכת. במקום להפריד בין שידורי תעמולה לבין שידורים רגילים, לפי עדותו של שבתי שביט, קירשנבאום אף הידק את הקשר ושיתוף הפעולה בין רשות השידור לבין המוסד. לימים, התעמלנים-מטעם שצמחו בערוגותיה של רשות השידור היו למנהליה ולמריונטות בידי פוליטיקאים.  

בתום הכהונה ברשות השידור, מצא קירשנבאום את הדרך לאצולת הממון. שנים אחדות, הוא הפיק סרטי תדמית עבור סטף ורטהיימר וישקר. ממנו למד קירשנבאום לאהוב כסף. אמנם הערוץ 10 השיב את קירשנבאום למסך הקטן, אבל הפעם, ובניגוד לתפיסתו המקצועית המוקדמת, לתכנית אקטואליה עם ירון לונדון של ראשים מדברים (talking heads). אולי כפיצוי על כך, התרוצץ קירשנבאום עם המצלמה ברחבי העולם ותיעד בהדוניזם מיוחצן רגעי טבע קסומים.

כנראה שגם גוליבר למד שבטוח יותר לצלם אריות באפריקה מאשר להפיק למשל, סדרת תעודה על מכלול השסעים ב"אימפריית ליליפוט המתפוררת", כדברי המשורר.

פסוקו של פוסט

כותבי הסאטירה לניקוי ראש בבימויו של מוטי קירשנבאום לא נטו עודף חסד ליצחק רבין. המערכון הבעייתי בו מפרקים לחתיכות את צללית הקרטון של רבין ניבא, ולדעת רבים אף עודד, את האלימות הפוליטית כלפי יצחק רבין. הנה משהו "צמחוני" יותר. ללמדנו שאין סאטירה שמאלנית או ימנית, יש רק סאטירה טובה או סאטירה לא מוצלחת.

כתבות שאולי פספסתם

*#