הם לא ידעו את שמה - דן בתקשורת - הבלוג של דן כספי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הם לא ידעו את שמה

הרתיעה מלהודות שמתחוללת אינתיפאדה, ואולי גם מלחמת אזרחים, משחררת את הממשלה מאחריות על המצב ומן הצורך בתהליך מדיני

ישראל היום

לפני למעלה מעשור, בכהונתי בוועד המנהל של רשות השידור, ישב לצדי חבר ("ספידי גונזלס", למען הרשימה הנוכחית). חיבבתי מאד את ספידי גונזלס. ברגעיו היותר טובים, נהג ספידי גונזלס לרענן את הדיונים ברעיונות מקוריים. יום אחד בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, הגיע ספידי גונזלס לישיבה של הוועד המנהל והטיפה המרה דיברה מגרונו הניחר. "אין ולא הייתה אינתיפאדה. אם רק השדרים יימנעו משימוש במילה אינתיפאדה, לא תהיה אינתיפאדה."

מה נשתנה בינתיים? כנראה שתצרוכת האלכוהול עלתה בישראל ורבים מאד מבושמים גם בשל מסע השכנוע ההמוני של ראש הממשלה ומקורביו. הרי הם הבטיחו שמיים וארץ, בעיקר ארץ בשם שמיים. הנוסחה מצמררת וידועה מראש; על כל חלל טרור ייבנו עשרות יחידות דיור מעבר לקו הירוק.

ספידי גונזלס צדק. כאשר לא קוראים לילד בשמו, גם אין צורך לטפל בו. אם וכאשר הילד יגדל, נסתדר איכשהו. אין אינתיפאדה - אין צורך באופק מדיני. השם רק עלול להעמיס דאגות מיותרות. כי הרי לפי גישה זאת, המלים מעצבות את המציאות, ולא להפך. ומי כראש הממשלה הוא אשף המלים שבאמצעותן הוא מבנה את המציאות להמוני חסידיו. בחרו לכם מציאות באמצעות המלים הנכונות. לקוראים ותיקים נשמע ונראה כ- deja vu. גם בפעמיים הקודמות גל אירועים בודדים התגלגל לאינתיפאדה.

מדוע גל טרור עדיף ונוח על פני אינתיפאדה?

הרי המונח נכנס למילון הישראלי כביטוי חופשי וכמלה נרדפת מצב של מחאה ואי-סדר: "אל תעשו לי אינתיפאדה". ייתכן שמכל הבחינות, נוח להציג את האירועים הביטחוניים כעוד גל טרור מני רבים. בהקשר ההיסטורי של 120 שנות קונפליקט עם ערבים היו כבר גלי טרור. גל בא וגל הולך. על גלים אין שליטה וגם אין הרבה מה לעשות, אלא להתגונן ובכמה שיותר כוח. להבדיל, אינתיפאדה פירושה התנערות ו/או התקוממות. יש באינתיפאדה גם טרור.  אינתיפאדה מחייבת התייחסות אחרת למשל, שינוי מדיניות של שב ואל תעשה. גיוס כוחות, מצלמות ומגנומטרים אולי יעילים לצמצום מעשי הטרור אך אינם מסוגלים לשים קץ לאינתיפאדה.

מכל הבחינות משתלם להציג את האירועים הביטחוניים כגל טרור, אירוע שאין לממשלה אחראיות עליו. החיפוש אחרי גורם ודמון במחנה היריב נואש; תחילה אבו מאזן, בהמשך הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, וכצפוי לא נפקד גם חלקה של ח"כ חנין זועבי. לפי הציטוט של ראש הממשלה, היא קראה לאינתיפאדה אמיתית. ללמדנו שיש גם אינתיפאדה לא אמיתית או אינתיפאדה מדומה.

הצורך לבדל את האירועים השוטפים מאינתיפאדה רק ממחיש את הכשל הנפוץ של פוליטיקאים ומצביאים החושבים והמתנהלים לפי מלחמה שהייתה. אמנם אחדים ממאפייניהן של שתי האינתיפאדות נעדרים הפעם, ולו רק משום שגם המציאות השתנתה בעשור שחלף. הקצנה דתית חלה בשני המחנות המתעמתים, היהודי והפלסטיני. סוגיית הר הבית הולכת ומתמרכזת בלב הסכסוך בין שני העמים.

גורמי הביטחון הופתעו שהמפגעים הם צעירים משכילים שאינם משתייכים לארגוני טרור. אם אמנם ההכללה שלהם נכונה הפעם, כי אז היא מבטאת תמורה בחברה הפלסטינאית משני צדדיו של הקו הירוק, של "מרד נעורים" משולב באבדן תקווה בקרב הדור הצעיר. וגם הפעם נמצא גורם שלא בשליטה - הרשתות החברתיות. הן אחראיות על ליבוי ההסתה והרעלת נשמתם של הפלסטינאים הצעירים. לכן, אין צורך בשינוי מדיניות. די בניטור יעיל של הרשתות והידוק הפיקוח אחרי הגולשים הסוררים.

*

מי מיטיב להגדיר את המציאות בשטח - רשויות השלטון, עיתונאים או היסטוריונים? באין פרספקטיבה של זמן, אפשר ורק היסטוריונים יכריעו מה אנו חווים בימים אלה. גם עיתונאים המתמחים בתיעוד המציאות מצופים להיטיב ולפסוק בסוגיה. ואמנם היו אחדים שהקדימו והגדירו את האירועים המדווחים כאינתיפאדה. גם בערוץ 10 אימצו לימים אחדים את המונח ומשום מה נסוג ממנו. אלא שרבים מהברנז'ה שבויים בכבלים פוליטיים, במיוחד בימים של רפורמה ופיטורי ייעול. על כן, הם נאלצים לקבל גם הפעם את התכתיב מלמעלה, מה שמכונה גל טרור. הרי גופי השלטון יודעים יותר, אבל גם מעורבים בעשייה ויש להם עניין בשיווק תבניות נוחות יותר. התבנית של גל טרור משחררת את כולם מן האחריות על המחדל של מניעת ה"גל" או הטיפול בו והנזקים שה"גל" מסב.  

כך מעצבים דעת קהל. הפוליטיקאים והמומחים סביבם מגדירים את המצב לנוחיותם, ואז הם משווקים לציבור את הפרשנות שלהם באמצעות התקשורת. כן, אותה התקשורת המותקפת מסייעת לשלטון להפיץ את המסרים של התוקפים אותה. רב הציבור מאמץ את הפרשנות המשווקת ומתייצבים מאחורי המדיניות הקיימת. הקונצנזוס הרחב רק מחזק את הממשלה ומייתר את הצורך בשינוי המדיניות. ומדוע לאחר כל המחדלים והכישלונות, רב הציבור מוסיף ומאמין למה שאומרים לו? אולי משום שהאמונה, אפילו אם היא כוזבת, מעניקה תקווה וביטחון. ואוי למי שיעזו לערער האמונה הצרובה במנהיג.

פסוקו של פוסט

מדוע רב המומחים והפרשנים לענייני ערב נגועים באיסלאמופוביה? 

כתבות שאולי פספסתם

*#