מדוע אני אופטימי? - דן בתקשורת - הבלוג של דן כספי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדוע אני אופטימי?

האירועים הביטחוניים מטלטלים את הסטטוס-קוו המדיני ומאלצים גם הנהגה דוגמטית להסדרים בלתי צפויים מראש

רשתות חברתיות

למרות  האירועים הביטחוניים המטרידים בשבועות האחרונים, יהיו אלה גל טרור או אינתיפאדה 3, אני אופטימי. כנראה היה צורך בטלטלה של הסטאטוס קוו, של אותה שביעות רצון עצמית מהמצב: הכלכלה פורחת, ההתנחלויות מתרחבות, והם שותקים ומשלימים. בקיצור אפשר לדהור לקראת מדינה דו-לאומית ללא חשש. והנה אשר יגורנו בא לנו. מספר ימים של טרור בירושלים וברחבי הארץ שינו את האווירה ועמדות הציבור. לזמן מה טעם הציבור טעם המדינה הדו-לאומית והבין מיד מה צפוי לו.

בסקר מעריב סוף שבוע האחרון  נמצא ש"66% מהיהודים בארץ תומכים בהפרדות של המדינה מהשכונות הערביות במזרח ירושלים כמו עיסוויא, ג'בל מוכבר, שועפאט וכו'. רק 24% מעוניינים להשאיר את השכונות הללו בריבונותנו." בתרגום חופשי, שני שלישים מיהודים מוכנים לחלק את ירושלים.

הכיצד משתנה דעת הקהל בקלות יחסית? כבר למעלה מארבעה עשורים אני שב ומלמד, בכתב ובעל פה, שלרב הציבור דעות נזילות ולא נחושות. רק בקצוות יש מיעוטים עם דעות נחרצות ששום עובדה לא תשפיע עליהם. כל מיעוט מנסה למשוך לצדו את רב הציבור המתון ולהגדיל את השפעתו על המדיניות.

עשרות גוונים של ציונות

מעט היסטוריה. מראשית הציונות ניטש מאבק עז בין שני אגפים ביחס לסכסוך עם הערבים והפלסטינאים - האגף הפרגמטי לעומת האגף הדוגמתי. בין שני הקצוות  יש רצף ארוך גוונים, עשרות וגם מאות, של ציונות. בזמנים שונים נעו אישים רבים ברצף מפרגמטיזם לדוגמטיות ולהיפך. לימים ומטעמים טקטיים, היה נוח יותר לתייג את שני האגפים לשמאל ולימין. הרי לא קל בלהט הויכוח להטיח "פרגמטיסט אוהב ערבים", גם לא קל להודות שגם אנשים פרגמטים הם ציונים. בתהליך עקבי, האגף הדוגמטי ניכס לעצמו את הציונות ונישל את האגף הנגדי כמעט מכל נכסיו ההיסטוריים.

האגף הפרגמטי הוכיח מהי ציונות מעשית כאשר הקים את המדינה והצליח מעל למשוער במלחמת ששת הימים להרחיב את גבולות המדינה. באתנחתאות של פרגמטיזם דווקא מנהיגים המזוהים עם האגף הדוגמטי הפתיעו וחתמו על חוזה שלום עם מצריים (מנחם בגין), חתמו על הסכם חברון (בנימין נתניהו), וביצעו את ההתנתקות (אריאל שרון). הציונים הפרגמטיים, לוי אשכול ומשה דיין, סיפחו מייד לאחר מלחמת ששת הימים את הכפרים הערבים מסביב לשטח המוניציפאלי של ירושלים. ראש עיריית ירושלים, טדי קולק הפרגמטי גילה רגישות לזולת, השרה תחושה של סובלנות ודו-קיום בין הקהילות השונות בעיר. להבדיל, במשמרתו של ניר ברקת, ההיטקיסט הדוגמטי, מחלקים את ירושלים בבטונדות בין שכונות יהודיות לכפרים ערבים. ללמדנו, שלא כל מי שתקיף בדיבורים, גם טוב במעשים.

למעשה, חילוקי הדעות בין שני האגפים, הפרגמטי והדוגמטי, אינם תהומיים. כל אגף מבקש לנהל את הסכסוך בדרכו ולאו דווקא ליישב אותו. בשנים האחרונות, חלו שינויים דרמטיים אחדים באגף הדוגמטי. הדוגמטיזם הדתי השתלט על האגף כולו. הציונות הדוגמטית הדתית מצוידת במכונת תעמולה משוכללת שמסוגלת ללכוד רבים מן הרב הדומם והחילוני. ברטוריקה מלהיטת יצרים, דוברי הציונות הדתית מיטיבים לשווק לעמך את העמדה "כולה שלי", שטחים כבושים או הר הבית.  כנגד, לוקה האגף הפרגמטי בציונות במשבר מנהיגות אשר מונע ממנו להתפנות לרב הדומם.

המציאות חזקה יותר     

ספק אם אפשר לחזור לסטטוס-קוו-אנטה, (מה שהיה). המרקם השברירי של דו קיום בין יהודים לבין ערבים בחברה נסדק ללא תקנה. ניסיון ההפרדה הזמנית בין שכונות מערב ירושלים לבין השכונות הערביות עשוי להיות פיילוט מעניין לעתיד.  

המציאות חזקה יותר וכופה את עצמה על פוליטיקאים. כל אינתיפאדה טלטלה את המערכת ואפשרה שדוד מערכות. כי לא רק ערבים מבינים כוח. ספק אם הסכמי אוסלו היו נחתמים ללא האינתיפאדה הראשונה. ההתנתקות עברה בקלות יחסית כנראה בשל שינויים בדעת הקהל עקב האינתיפאדה השנייה. יהיה זה נועז להעריך את תוצאות האינתיפאדה הנוכחית. אך גם סביר להניח שמה שהיה לא יהיה.

האם בנימין נתניהו מסוגל להשתחרר ולקבל החלטות פרגמטיות קשות? כיצד בנימין נתניהו מעוניין להיכנס לספרי היסטוריה, כפוליטיקאי דוגמאטי אשר נגרר אחרי סקרי דעת קהל או כמנהיג פרגמטי הניצב לפני המחנה? בכל מקרה, הסקרים מראים שיש לראש הממשלה מנדט לתהליך מדיני.

פסוקו של פוסט

לא פעם מתריעים על ההתדרדרות באיכות המתגייסים לתקשורת. בשבוע שעבר, יצא ידיעות אחרונות במבצע להעלאת המורל הציבורי וחילק חמסות לצביעה כאמצעי למלחמה בטרור. החלטה זו ודאי התקבלה אחרי דיונים לא מעטים במערכות העיתון ותקצוב הולם. יותר מכל, מבצע החמסות של עיתון נפוץ עלול להוסיף לאקלים היצרי והבלתי רציונלי בציבור.

ידיעות אחרונות

כתבות שאולי פספסתם

*#