המקרה לאיילה חסון - דן בתקשורת - הבלוג של דן כספי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המקרה לאיילה חסון

העדר הפרדה בין ניהול לבין איסוף חדשות והגשה, בין טלוויזיה לבין רדיו, הוא מרשם לקמפיינים אובססיביים נוסח גל בק ואשכנזי

שי נשר (מימין) עם איילה חסון
רפי דלויה

גילוי נאות. לבטים לא מעטים קדמו למה שאני הולך לכתוב. אני מכיר אישית את איילה חסון עוד לפני שדרך כוכבה בערוץ 1. היא הייתה תלמידה שלי. משך שנים התגאיתי בה ובהישגיה וכמוני גם בית הספר "כותרת". לכן נבוכתי כאשר קראתי את הפסקה הבאה בדו"ח פרקליט המדינה שגנז את התיק של גל בק.

בעדותה השנייה התייחסה החשודה גם להיכרות משפחתה עם עורכת התחקיר ששודר אודות התאונה בטלוויזיה. לדבריה, שי נשר, בעלה של איילה חסון, היה בעבר ולמשך מספר שנים, שותפו העסקי של אביה. משכך, לא זאת בלבד שהיא מכירה את איילה חסון עוד מהתקופה של התאונה, אלא שאיילה חסון אף דאגה לשלומה באותה עת. לטענת החשודה, עם השנים נתגלע סכסוך עסקי בין אביה של החשודה לבין שי נשר והיחסים עלו על שרטון, כששי נשר, לטענת החשודה, 'נשבע לנקום'. לדברי החשודה, בחודשים האחרונים, לאחר פרסום התחקיר של איילה חסון, נוהג שי נשר להתרברב באירועים: איך 'דפקתי' את אבי החשודה, כשאיילה חסון 'משתמשת בכל הכוחות שלה, ולצערי יש לה הרבה'" (עמוד 5).

שבתי וקראתי מספר פעמים את השורות של שי נשר ולא הכל מובן לי. כנראה שיש בהן גם מעט נקמנות על מסע השיסוי שהתנהל בשידור הציבורי נוסח, "אוי, רשויות האכיפה הרופסות". סימני שאלה רבים מטרידים נותרו סביב כל הפרשה. משך כל הזמן תמהתי מדוע דווקא מקרה זה מלפני עשר שנים, ולא אחר, זכה בסיקור תקשורתי אינטנסיבי בערוץ 1 וברשת ב'? ככל שביררתי וחקרתי מתברר לי שהמדובר כנראה בסכסוך עסקי באלפיון העליון אשר התגלגל לתקשורת. המעוניינים יכולים לחפור בגוגל ולמצוא את כל הפרטים והשמות. כנראה שהקשר הון-עיתון, בלי שלטון, אף הוא הרסני. לכן, אסתפק בשני לקחים תקשורתיים סביב הפרשה.

הדלקת נרות לזיכרו של גל ברק בצומת בה נהרג ברמת אביב
תומר אפלבאום

ראשית, עיתונות ועיתונאים נחושים בדעתם מסוגלים לכפות אג'נדה על הציבור. המקרה של גל בק לא היה מוכר לציבור וגם היה נותר כך אלמלא בכירה בתקשורת לא הייתה מעוניינת בו. אולי יש מקרים רבים מעוררי ספקות לגבי הטיפול של מערכת המשפט והם אינם זוכים לטיפול תקשורתי. המקרה של איילה חסון אינו נופל בחשיבותו הציבורית מזה של גל בק. ובכל זאת התקשורת ממאנת לטפל בו. קולגייליות או אינטרסים אחרים?

שנית, ונדמה שזה הלקח החשוב ביותר. בניגוד לרב אמצעי התקשורת, ברשות השידור השתרשה המסורת של חוסר הפרדה בין ניהול לבין עריכה ובין עריכה לבין איסוף מידע ופרשנות. מאז ימיו של יוסי בראל, מנהלים ממשיכים גם לשדר, אם כמגישים, אם כעורכים ואם כמדווחים וכמראיינים. לפי נוהל זה אין ולא היה מי שירסן את איילה חסון-נשר, לא במקרה של גל בק ולא בפרשת הרפז. בכל אחד משני המקרים, כנראה שהיא ניצלה את כוחה כמנהלת חטיבת החדשות, כדי לכפות את האג'נדה שלה. מי יעז להעיר למנהלת-העורכת שהיא מגזימה ויוריד אותה מהמסע האובססיבי שלה נגד אשכנזי? כאשר עיתונאי מביא את התחקיר, העורך בודק ושואל שאלות. במשך חודשים ושנים חבורה של גברים צייתנים - פרשן משפטי, עיתונאי אורח קבוע וכתב לענייני מפלגות, התכנסה לטקס בלילות ששי ובשידור חי ובפיהם זעקת שבר שהמנחה שמה בפיהם - "פוטש בקריה".

גבי אשכנזי
עופר וקנין

כשם שעורך עיתון ממעט, אם בכלל, לדווח או לכתוב, כך גם בשידור הציבורי חייבת להתקיים הפרדה, אשר כבר קיימת בשידור המסחרי, בין ניהול לבין עיתונאות פעילה. הכרתי עורך מיתולוגי שסירב ומיעט לכתוב, הלא הוא דב יודקובסקי. מי מכיר או ראה על המסך את אבי וייס, מנהל חברת החדשות בערוץ 2, או את מנכ"ל חדשות 10, גולן יוכפז? "הצטערתי" בשעתו כשאלוף בן התמנה לעורך "הארץ". כצפוי, הוא כמעט וחדל לכתוב ולפרשן.

ההפרדה בין התפקידים חיונית לפחות משלושה טעמים עיקריים; ראשית, ההפרדה חיונית כדי לקיים פיקוח מקצועי פנימי. לא רבים מודעים שקיימים פיקוח ובקרת איכות בפנים בתוך כל אמצעי תקשורת, כמו בכל קהילה מקצועית. שנית, ההפרדה חיונית כדי שמנהל ועורך אכן יתפנו לתפקידיהם. מי שמשדר פחות מתפנה לעריכה או לניהול. שלישית, המבנה ההיררכי הנכון מחייב חלוקת תפקידים. הכתב והפרשן כפופים לעורך. אחרת, חושיו של עורך שמתפקד כפרשן עלולים לחבל ביכולתו לפקח על הכפופים לו: "גם אתה טעית, הטעית או הגזמת" או "גם אתה מרחת ולא הצלבת מקורות".

הפרשה, שאין לה שם, ראויה לליבון יסודי ובשום פנים לא לגנוז אותה. בפרוס תאגיד השידור החדש חייבים להבטיח הפרדה חדה בין התפקידים הראשיים - ניהול ועריכה.

 

פסוקו של פוסט

בעקבות השיר של מאיר ויזלטיר, יש לי סימפטיה.

יש לי אלרגיה

לתקשורת קונצפטואלית

שמתעקשת לבקר את כל העולם

אך ללא חוש ביקורת עצמית

ושאינה מוכנה לקבל ביקורת מאחרים.

כתבות שאולי פספסתם

*#