אגם הבירבורים - דן בתקשורת - הבלוג של דן כספי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אגם הבירבורים

מלבד בקיאות ומיומנות תקשורתית, העוסקים בהסברת מוסיקה קלאסית חייבים להצטייד בגישה דידקטית הולמת, ויותר מכל, בריסון האגו

גיל שוחט ב"סיפור מנצח". אין צורך במגיש דומיננטי

אין כימים אלה של בלבול ומבוכה כדי לעשות להפצתם של נכסי צאן תרבותיים ומוזיקליים. ואין כמו השידור הציבורי, אשר חף מיראת הרייטינג, המסוגל לפופולריזציה של מוסיקה קלאסית להמונים. המלאכה אינה קלה וגם לא פשוטה. מאז ומתמיד התלבטו קברניטי הטלוויזיה מהי הדרך הנכונה להנגיש מוסיקה קלאסית לציבור הרחב.

בראשית הטלוויזיה הישראלית שודרה סדרה קסומה של קונצרטים מוסברים לנוער עם ליאונרד ברנשטיין. בשפה פשוטה ולא מתיילדת, נהג המאסטרו להתייצב מול אולם גדוש מאזינים צעירים ולהסביר מושגי יסוד ויצירות מוסיקליות. הנה הפרק על מבנה התזמורת הסימפונית ועל הפואמה הסימפונית "אורני רומא" של אוטורינו רספיגי (1879-1936). לצערי ללא תרגום לעברית. הלוואי והיו שבים ומשדרים את הסדרה שלא נס לחה באחד הערוצים בכבלים ובלוויין.

בארץ שמור מקום לקונצרטים של מוסיקה קלאסית בטלוויזיה לימי הזיכרון או לאחר חצות. כך מתייגים מוסיקה אמנותית לשלילה במקום להנגיש לציבור הרחב כתוכן חיובי. חסידים של מוסיקה קלאסית נאלצים לנדוד לשני ערוצי Mezzo, המרבים לשדר את הפילהרמונית ואמנים ישראליים.

כנראה שהפשטות היא המרשם הנכון להנגיש מוסיקה קלאסית. בשנת 2003 השיקה הטלוויזיה החינוכית את התכנית "אינטרמצו עם אריק". זוהי תכנית אולפן פשוטה וזולה. בכל פרק מארח אריה ורדי אמנים ממכלול תחומים ומשוחח עמם בגובה העיניים על יצירות שונות. קדמו לאינטרמצו תכניות בשמות אחרים, "כתת אמן", "שיחות מן המקלדת", "שיחות בעשר אצבעות" ו"צלילים מן ההיכל" עם הפילהרמונית הישראלית. לפני שבועות אחדים ספרו ארבע מאות תכניות של "אינטרמצו עם אריק". סיבה טובה להעניק לצוות ההפקה פרס להפצת תרבות והשכלה מוסיקלית לכל.

להבדיל, הסדרה "סיפור מנצח", אשר משום מה בלועזית מתורגם ל-master key, מאמצת גישה אחרת להנגשת הציבור למוסיקה קלאסית. בהודעה מטעם רשות השידור נאמר - המנצח גיל שוחט יוצא בכל פרק למסע אסוציאטיבי תיעודי בעקבות יצירה קלאסית אחת. עקרונית, שיפרחו אלף פרחים וגישות. השאלה היא מי וכמה מתחברים למסע האסוציאטיבי של גיל שוחט? מה מועילות הגלישות האסוציאטיביות להשגת יעדה המרכזי של הסדרה? האם אוהדי כדורגל של הפועל תל אביב, המשובצים ב"מסע האסוציאטיבי", יאזינו יותר למוסיקה קלאסית? הפרק הראשון הוקדש לבלט המפורסם "אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי. אפשר לראות את הפרק כאן.

"המסע האסוציאטיבי" של המנחה כרוך במחיר, תרתי משמע. או שמתחברים או שלא מתחברים למסע. אמנם "סיפור מנצח" יוצא מן האולפן. אך כל צילום חוץ מעמיס על עלויות ההפקה. מבלי להכיר את המספרים המדויקים, אפשר להעריך שבמחיר פרק אחד של "סיפור מנצח" ניתן להפיק מספר דו-ספרתי של "אינטרמצו". גרוע מזה, האסוציאציות, שלא תמיד רלוונטיות, הן העיקר. למעשה, זהו מופע בידור תזזיתי. המנחה עובר מאולם התזמורת לרחוב או לשוק, מניצוח לריקוד. בכל מקרה העיקר הוא המנצח, ולא הסיפור.

הקומוניקט מטעם רשות השידור מציין בגאווה ש"רינה שיינפלד עם רקדני היפ-הופ וגיל שוחט רוקדים אגם הברבורים של צ'ייקובסקי." אני מתאר לעצמי כיצד אריה ורדי היה מטפל בענווה באותו בלט. מן הסתם הוא היה מארח את רינה שיינפלד באולפן אינטרמצו והיה משוחח עמה למשל, על היחס בין צלילים לבין תנועה, על כוריאוגרפיה, על מיומנויות הרקדנים התובעניות, על מקומו של "אגם הברבורים" בבלט הקלאסי, כל זאת בשילוב חומרים ויזואליים למכביר על הפקות שונות של הבלט. כדי להמחיש נאמנות בין זוגית ואהבה, מתנהל ראיון מביך עם צמד גמלאים בבית אבות, שאינו חף מתוכן שיווקי. כך טובעים הברבורים אודט וזיגפריד בשלולית של בירבורים טרחנים ומיותרים. במה ראיון מלומד, ולא לגמרי מובן, על יסודות כימיים באהבה ממבט ראשון רלוונטי להבנת היצירה של צ'ייקובסקי?

סימני שאלה לא מעטים מעוררת הסדרה "סיפור מנצח" לגבי קבלת ההחלטות במחלקת האמנות ברשות השידור. האם נבדקו חלופות לסדרה? האם הקלטה ושידור קונצרט מוסבר, כנהוג בקול המוסיקה, אינם יעילים יותר? לאחרונה גבר הביקוש להרצאות על הסברה מוסיקלית ובהתאם גם ההיצע המגוון של מרצים. תזמורות סימפוניות אחדות מקיימות קונצרטים מוסברים לנוער ולמבוגרים. מדוע לא לרתום את התזמורת הסימפונית ירושלים-רשות השידור לפרויקט של קונצרטים מוסברים, נניח בניצוחו של רוני פורת? יהיה זה עצוב אם "סיפור מנצח" יחמיץ את היעד ויחזק את המתנגדים לשילוב מוסיקה קלאסית והסברה מוסיקאלית בלוח המשדרים המרכזי של הטלוויזיה.

ליאונרד ברנשטיין היה ונותר יחיד בדורו. לא מעט משום שידע לרסן את האגו שלו.

פסוקו של פוסט

"אינטרמצו עם אריק" מארח, ללא "מסע אסוציאטיבי", לא אחר מאשר את גיל שוחט.

כתבות שאולי פספסתם

*#