מדוע אין בדימונה מוזיאון לתקשורת? - דן בתקשורת - הבלוג של דן כספי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדוע אין בדימונה מוזיאון לתקשורת?

כיצד שוב הביס המרכז את הפריפריה? יש ורטוריקה של קיפוח הפריפריה נועדת לחפות על מחדליהם של ראשי ערים ציניים וכושלים. ופרידה מיוסי גרבר

newseum - מוזיאון לתקשורת בוושינגטון
ויקיפדיה

כל פעם שמירי רגב טוענת להסבת משאבים לתרבות בפריפריה, אני נזכר בהתנסותי האישית. חזקה עלי להאמין שהיא אינה בודדה וייחודית.

לפני למעלה מעשור התחלתי לגלגל עם ד"ר ברוך לשם, אז במכללת ספיר, רעיון להקים מוזיאון לתקשורת. לאחר שביקרתי ב-Newseum, המוזיאון האינטראקטיבי בוושינגטון, סברתי שרק כך ניתן להפיץ בארץ ידע והבנה לתקשורת או בשפה מקצועית, אוריינות תקשורתית. היה רק טבעי להציע שהמוזיאון יוקם בבאר שבע בחסותה האקדמית של המחלקה לתקשורת באוניברסיטה בן-גוריון. הרעיון התגלגל לפתחם של אנשי המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, אשר מיד התגייסו לממש אותו. המוזיאון תאם מן הסתם לחזונו הבן גוריוני של השר לפיתוח הפריפריה דאז, שמעון פרס, על הפרחת הנגב. בעידודו הנמרץ של יוסף (ג'וחא) אנגל, יועץ השר, החל לפעול תוך זמן קצר צוות הקמה, הוכנו ניירות עבודה ואף תיק תורם לגיוס המשאבים החיוניים.

באחת הישיבות במשרד לפיתוח הפריפריה הופיע מאיר כהן, אז ראש עיריית דימונה. בהופעה מרשימה ומשכנעת ובקול הבריטון שלו, הכה מאיר כהן בידו על השולחן: אני רוצה את המוזיאון לתקשורת בדימונה. לבאר שבע יש די מוסדות תרבות - אוניברסיטה, תיאטרון, תזמורת ועוד. תגידו לי כן או לא. הוא גם גילה שברשותו הבטחה לסכום התחלתי להכנת השלבים הראשונים של הקמת המוזיאון וגם הביע תקווה ביכולתו לגייס את הכספים הנחוצים בהמשך. גם מנוסים ממני במשרד לפיתוח פריפריה התרשמו מנחישותו של מאיר כהן: נו טוב, קח את המוזיאון לתקשורת - פסקו אנשי המשרד אשר גם לא נתקלו בהתנגדות מבירת הנגב.

בדמיוני הפרוע כבר ראיתי רכבות מלאות נוער ומבוגרים, לשם שינוי, עושות דרכן למוזיאון לתקשורת בדימונה. בסופי השבוע פארק התקשורת המקיף את המוזיאון הומה מבקרים ונופשים מטיילים בשדרות נושאות שמות של אמצעי תקשורת - שדרת העיתונות, שדרת הרדיו, שדרת הטלוויזיה, או שדרת האינטרנט, אם הייתי מעדכן את ההצעה. כל שדרה תהיה מרוצפת בשמות מפורסמים באותו מדיום. עסקי תיירות בדימונה משגשגים, מסעדות ובתי קפה נפתחים. בזכות עובדי המוזיאון, סטודנטים וחוקרים-תושבים השוהים לפרק זמן במעונות האירוח של המוזיאון, משתבח המרקם החברתי בעיר. אף שם בלועזית ניתן למוזיאון החדש THE ISRAEL MUSEUM OF BROADCASTING AND COMMUNICATION. גם התעלמתי מן הספקנות הסלחנית של עמיתי: אולי עדיף כי תקים בדימונה מוזיאון לתקשורת אטומית או אולי תקשורת וטקסטיל! הרעיון גדול על פרנסי המקום.

באחד מימי ששי הקפיץ מאיר כהן את חברי צוות ההקמה לדימונה. לאחר סיור קצר בעיר, העלה אותנו ראש עיריית דימונה לגבעה משקיפה על העיר כולה, פרס את זרועותיו הצדה בתיאטרליות לצדדים ובנימה הרצליינית הצהיר - כאן יקום המוזיאון לתקשורת!

בימים הבאים התמלאה התקשורת המקומית בכותרות על הקמת המוזיאון בדימונה, כמובן עם שמו של מאיר כהן: "מבנה המוזיאון יועתק מהמוזיאון המקורי ב- וושינגטון בירת ארצות הברית. והוא ירכז בתוכו מסמכים וחומרי תצוגה נוספים הפזורים בארגוני התקשורת ובארכיונים פרטיים. כמו כן יוחל במוזיאון תהליך שימור של כל חומרי התקשורת, תופעל ספריית חומרי רדיו, טלוויזיה ומולטימדיה. המקום אמור לתת מענה לסטודנטים, מבקרים מהארץ ומן העולם ויעסוק גם בפרסומים ובמחקר. בשלב ראשון יוכן תיק משקיע שבו העירייה תשתתף במימון של 50,000 ש"ח יחד עם הרשות לפיתוח הנגב. ראש העיר מאיר כהן אומר"זה רעיון מצוין, אך בטרם תחל העבודה ישנן לא מעט הכנות".  

חדשות שער העיר
חדשות שער העיר

ברוך לשם התראיין ברדיו דרום. הממשלה אף הכריזה על דימונה כעל בירת התקשורת של ישראל. לימים ראשון לציון, שוב במרכז, תטען לכתר זה.

כמו בסרט טוב של קישון, לאחר גזירת הקופונים, באה התפנית. שמעון פרס נבחר לנשיא המדינה ואנשיו עברו עמו למשכן נשיאי ישראל. יעקב אדרי וסילבן שלום, שהתיישבו בכס השר למשרד לפיתוח הפריפריה, לא גילו עניין בקידום פרויקט המזוהה עם קודמם. ואילו מאיר כהן, הוא פשוט נאלם לנו וניתק קשר עם צוות ההקמה. עד עצם היום הזה לא קבלנו הסבר מח"כ מאיר כהן, יש עתיד ועבר, מדוע נטש את הרעיון?

כצפוי אין חלל. במרכז הבין-תחומי הרצלייה ליקטו מספר מכשירי תקשורת, תמונות ואוספים כמעין מוזיאון לתקשורת. לידיעת הבנק המממן את ה"מוזיאון לתקשורת": כשם שלא כל בלטה שמחביאה כסף הינה בנק, לא כל תצוגה או תערוכה הן מוזיאון.

שוב המרכז ניצח את הפריפריה. או אם תרצו - מי אמר שנס לחו של חזון הפרחת הנגב. אם לא למוזיאון בדימונה, ינהרו הנערים וההמונים לקזינו באילת.

פסוקו של פוסט

יוסי גרבר, 82, הלך לעולמו בסופ"ש האחרון. זכיתי לראותו לראשונה על הבמה בקברט הסאטירי "מלכת האמבטיה" באולם וייז שבגבעת רם, בשנת 1970. הביקורת המתריסה של חנוך לוין אתגרה את סף הסובלנות הציבורית בעיצומה של מלחמת התשה מרובת חללים. סטודנטים ימנים הפגינו בחוץ נגד ההצגה וניפצו שמשות האולם. נדמה שאין כמו סיום המחזה האחרון בו שיחק, "אופרה בגרוש", כדי להעיד על אופיו הוורסטילי של יוסי גרבר.

כתבות שאולי פספסתם

*#