טורקיה זה כאן - דן בתקשורת - הבלוג של דן כספי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טורקיה זה כאן

התחרות בין המסורת העותומאנית לבין המסורת האנגלית נוטה בימים אלה לטובתה של הראשונה. לפחות בתקשורת. מה אפשר ללמוד מן המערכון המדובר של ארא"ל סגל על איכות הסאטירה של האליטה הימנית?

קריקטורה היומית של בידרמן
עיתון הארץ

בסוף השבוע השתלטו רשויות בטורקיה על העיתון הנפוץ "זאמאן". בדמוקרטיה הישראלית בגרסתה הנוכחית אין צורך להשתלט פיזית על מערכות עיתונים. די להקים חינמון עם כיסים עמוקים כדי לשטח את כל העיתונים העצמאים האחרים. אותו חינמון מהלל ומשבח את ראש הממשלה ותוקף כל יריב שלו בארץ ובעולם, בקואליציה או באופוזיציה. כל זאת בנוסף ל"הישגים" תקשורתיים נוספים של הממשלה: הזובור לרשות השידור והתערבות ממשלתית בוטה בלוח המשדרים של ערוץ 1, הביקורת על גל"צ ושיבוץ שדרים בינוניים, האיום על פיצול ערוץ 2 בין שתי הזכייניות - קשת ורשת, ועוד. העיקרון שקוף. כלב שמירה מפרפר אינו נושך.

ואם לא די בכך, לאחרונה מסתמנת מגמה חדשה בתקשורת הישראלית. ארגונים ובודדים לומדים לפברק אירועים וידיעות אשר משווקים אותם בקלות לעיתונאים. אם מתוך עניין חדשותי ואם מתוך הזדהות אידיאולוגית, עיתונאים ממהרים לקנות סחורה מפוקפקת ופגומה. מה שהיה פעם ליבת העבודה העיתונאית, איסוף מידע, נפרצה לגורמים אינטרסנטים. הללו לא רק מצליחים להשתיל מידע מועיל להם, אלא גם פוגעים באחד הנכסים החשובים של התקשורת, אמינות. בתחכומם כי רב, אותם ארגונים "עובדים" דווקא עם ועל אמצעי תקשורת ועיתונאים מובילים. הנה דוגמאות אחדות להמחשת המגמה:

בערוץ 2 שודרה לפני תחקיר ה"שתולים" כתבה על פלסטינאים שמטרידים כביכול נשים יהודיות בנסיעה משותפת באוטובוס. לימים התברר שהצילומים הופקו על ידי "עד כאן" במסגרת קמפיין להפרדה בין יהודים וערבים. 

רביב דרוקר מספר כיצד חייל שנשלח על ידי "עד כאן" מנסה להפיל בכוח מראיין מ"שוברים שתיקה". המראיין מנסה כביכול לדובב את החייל ולהפיק ממנו מידע מסווג אשר פרסומו עלול לסכן את בטחון ישראל. 

במקרה או שלא במקרה, הקמפיין נגד מני נפתלי כמטרידן מינית מתנהל במקביל בזירה המשפטית ובזירה התקשורתית, כאשר בצד הערעור של שרה נתניהו מתפרסם שוב תחקיר עיתונאי

צירוף מקרים דומה ומוזר עולה מסמיכות הפרסומים על משה איבגי לבין הקמפיין "שתולים בתרבות".  

בזכות הטכנולוגיה מצלמות מפוזרות בגלוי ובהסתר ומתעדות אירועים חריגים. הן מספקות מידע ייחודי שאין להתעלם ממנו. כך גם לגבי מכשירי הקלטה. אלא שלא תמיד המידע המצולם או מוקלט אמין. תמונה אחת אינה שווה בהכרח אלף מלים. גורמים בעלי אינטרס למדו לערוך הקלטות של קול ותמונה. במערכות החדשות מתקשים לבדוק, אם בשל לחץ זמן או מחמת מחסור בכוח אדם, את אמינות המידע ממיקור חוץ. דימוי העיתונאים כמחטטים ורודפים אחרי מידע סנסציוני נסדק. מתברר שבמקרים לא מעטים המידע מגיע לעיתונאים. שפע מידע ממיקור חוץ מחייב עיתונאים ועורכים לזהירות מרבית ובדיקה קפדנית של אמינות המקורות.  

*

כל ההשתלטות המתוחכמת על התקשורת מקבילה לקמפיין התשה נגד האליטות העצמאיות או המכונות בבוז "האליטות הישנות" - משפטית, אקדמית, תרבותית ועוד. כל זאת מתרחש על רקע מהפך תרבותי אשר מאתגר את עקרונות הדמוקרטיה המערבית. די לעיין במאמרו של המפקח על לימודי האזרחות במשרד החינוך כדי להבין לאן נושבת הרוח בחינוך מחדש של הנוער. 

"הניסיון להטמיע במערכת חינוך מגוונת את תפישת העולם הליברלית־אינדווידואליסטית של המאה ה–18 מעיד אולי על צרות אופקים, אולי על תמימות, או אולי על רצון להטמיע בלב ההמונים "שקרים נאצלים" לפי השיטה האפלטונית, מחשש שללא המיתוסים הפוליטיים הללו, לא תהיה לדמוקרטיה תקומה. כך או כך, המצב הזה יצר אנטגוניזם לא מבוטל בקרב אלו שהרגישו שמדובר בניסיון "לחנך מחדש" קבוצות המקבלות את הדמוקרטיה ללא רבב, אך אינן רואות בסט הערכים הליברלי־אינדווידואליסטי מערכת ערכים עליונה שאין בלתה, וכזאת שאין מחשבה לגיטימית מחוצה לה."

מאז ומתמיד ניטשה בישראל תחרות בין שתי מערכות ערכים - מערכת ערכים דמוקרטיים וחילוניים לבין מערכת ערכים מסורתיים ודתיים. מגזרים אחדים התקשו להפנים את עקרונות הדמוקרטיה הנאורה, בכללם חופש העיתונות וחובתה להתעמת עם השלטון, וליישב את הסתירות בינה לבין הערכים המסורתיים החקוקים באמונתם.

תהליכים דמוגרפיים מעצימים כיום את כוחם הפוליטיים של המגזרים האחרונים ושל הערכים המסורתיים. המהפך הדמוגרפי והערכי אינו מצטמצם רק לתקשורת. גם בשירות הציבורי ניכרת התרופפות הקריטריונים ההישגיים. אנשים נבחרים למלא תפקידים בכירים לפי קשרים ופחות לפי כשרים, לפי נאמנויות קמאיות לעדה, למפלגה או לבעלי שררה. המסורת האנגלית המערבית מתגוננת מפני מתקפת בחזיתות רבות ומפנה מקום למסורת חלופית שגם קדמה לה, כאן ובתפוצות אחדות. באקלים התרבותי החדש יש לשלטון לגיטימציה ציבורית הולכת ומתרחבת להשתלט ולחלוש על התקשורת, ממש כמו בטורקיה.

פסוקו של פוסט

בניגוד לביקורת החריפה, כמעט מקיר לקיר, על מערכון סתיו שפיר בערוץ 20, אני רואה בו אשנב אותנטי לטיב היצירה התרבותית, והסאטירה בפרט, של האליטה החלופית. חשוב גם להתרשם באופן בלתי אמצעי מאיכויותיו האישיות של ארא"ל סגל, המטאור בשמי התקשורת הימנית-לאומנית אשר היה לחוד החנית של הפריצה  לגלי צה"ל. 

כתבות שאולי פספסתם

*#