מי צריך אקטואליה בטלוויזיה החינוכית? - דן בתקשורת - הבלוג של דן כספי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי צריך אקטואליה בטלוויזיה החינוכית?

החינוכית משקיעה הון תועפות באקטואליה במקום להיות ערוץ ההשכלה והתרבות, ה-ARTE, של ישראל. המנחים הנבחרים מכל קצוות הקשת הפוליטית הם ביטוח החיים של החינוכית. ועל אתיקה, שמתיקה ושכר הטלנטים.

דן מרגלית
טס שפלן

לפי דיווחים בשבוע שעבר, נדחתה סגירתה של רשות השידור לראשית חודש אוקטובר  2016 ואז יוקם, אולי, תאגיד השידור החדש. סימני שאלה רבים ומתרבים מנסרים בחלל. הנה שוב עדות כיצד בחישה פוליטית מתמשכת לאורך השנים הורסת אחד הנכסים התרבותיים. זה כבר לא עניין של משילות, חוסר פרטנר ושאר הירקות והתירוצים האינפנטיליים לאימפוטנציה ביצועית בתחומים אחרים. זוהי אימפוטנציה בשידור חי ועל חשבון גורלם של אלפי עובדים.

הטלוויזיה החינוכית
דה מרקר

לפי אותם דיווחים, הטלוויזיה החינוכית תמשיך לשדר במתכונתה הנוכחית עד תחילת 2018, ואולי עד בכלל. החינוכית פועלת כיום כיחידת סמך במשרד החינוך. היא הוקמה שנתיים לפני הטלוויזיה הכללית, בזכות קרן רוטשילד, וכנראה תשרוד גם שנתיים ויותר אחרי ערוץ 1. לפי התכנית המקורית, החינוכית אמורה להיכלל בתאגיד השידור החדש כערוץ ילדים ונוער. מעין חזרה לצ'רטר המקורי שלה - השכלה ודעת לכל. שר החינוך, נפתלי בנט, מצוטט כמי שמעוניין להוציא את תכניות האקטואליה מן החינוכית. ככל שהרעיון של בנט נכון, שוב שר החינוך אינו מודע לכוחות האדירים בעד הנצחת הסטטוס קוו בחינוכית.

די לעיין בטבלת השכר לטלנטים לשנת 2015 באקטואליה בחינוכית, כדי להתרשם מן ההתנגדות לכל שינוי. התעריפים גמישים ובלתי אחידים. לפי מה נקבע שכר המנחים - מוניטין, גיל, כשרון נדיר או סתם העדפה אישית? קובי מידן מקבל את השכר הגבוה ביותר לתכנית. שרה ב"ק את השכר הנמוך ביותר ואילו אריאל סג"ל מקבל כמחצית ממה שמקבל חיים זיסוביץ' לפי תכנית, יותר מדן מרגלית.

כאן צפון אחד הסודות של החינוכית. במשך שנים קברניטיה השקיעו ביחסי ציבור משתלמים. ואכן ולהבדיל מערוץ 1, לחינוכית תדמית חיובית שאינה קשורה למדיניות השידור ולתפוקתה. כחלק מיחסי  ציבור, ידעה החינוכית לפתח תכניות האקטואליה כדי להבטיח הן חשיפה לאנשי ציבור שונים והן חלטורה למספר "טאלנטים" בתקשורת. למעשה, שאפה החינוכית למתג עצמה מחדש כטלוויזיה כללית.

התהליך החל לפני למעלה משלושה עשורים. ביומה השני למלחמת לבנון הראשונה, כאשר ערפל הקרב העצים את הביקוש למידע, החליטו בחינוכית להוסיף מגזין בשעה 17:00, הלא הוא "ערב חדש". כצפוי בארץ, מה שזמני נהיה לקבוע. באקלים של מונופול הטלוויזיה הכללית, הצורך בחשיפה טלוויזיונית קיבע את "ערב חדש". התמונה לא השתנתה גם לאחר שערוצים 2 ו-10 שידרו תכניות זהות ממש באותה שעה וייתרו כמעט לגמרי את "ערב חדש". לא רק זאת. בהעדר מערכת חדשות, היה צורך לגייס מנחים סלבים כמו גם עיתונאים ופרשנים מתארחים תמורת תשלום. דן מרגלית היה אחד מהם ולפי הלוח לעיל, הוא שיאן בשכר מנחים - 343,000 ש"ח לשנה. בזכות ההצלחה של "ערב חדש" נוספו עם השנים תכניות אקטואליה עם "טאלנטים" מכל צבעי הקשת הפוליטית.

כך רכשה החינוכית קונצנזוס ואהדה בציבור. למעשה, תכניות האקטואליה מהוות תעודת ביטוח החיים. מדי פעם עולה השאלה מי צריך כיום טלוויזיה חינוכית? מנחי האקטואליה המפורסמים מהווים מעין לוביסטים לשעת חרום? מי יעזו לפגוע בהכנסה בת שש ספרות של דן מרגלית, בן כספית או אריאל סג"ל?

מבחינה זאת, ראשית שנת 2018 לשילוב החינוכית בתאגיד השידור החדש הוא מבחינת המלצה ולא יותר. מבקר המדינה הקדים בשעתו להצביע שכרבע מתקציב החינוכית מושקע בענייני היום, ואולי מאז אף יותר. דווקא בעידן של תקשורת מסחרית, מצופה כי החינוכית תשקיע בהפקת נכסים דלא-ניידי תרבותיים לנוער ולכלל האוכלוסייה נוסח פרפר נחמד, רגע עם דודלי, הצריף של תמרי או קרובים, קרובים. תחת זאת, מעדיפים להשקיע בענייני יום מתכלים, ולו רק כדי להבטיח הישרדותה.

הלוואי ואתבדה הפעם ויהיה מי שינער את הטלוויזיה החינוכית. יש בה פוטנציאל אדיר. מדוע לא לנצל משאבי אנוש וניסיון כדי להפוך את החינוכית לערוץ ARTE של ישראל. החינוכית יכולה להשתחרר מאימת הרייטינג ולשדר למשל, מחזות תיאטרון ומגוון מופעים מוסיקליים באורך מלא בצד תכניות לילדים והשכלה לכל. אין כמו החינוכית שיכולה לסגור פערים בין המרכז לבין הפריפריה, ממש כשם שקיוו מייסדיה לפני חמישים שנה.

פסוקו של פוסט

לפני שבועיים ציינו תכנית ה-1000 של "תיק תקשורת" בחינוכית. כבר גיליתי שנפלה בזכותי לשמש יועץ אקדמי לצוות המייסד ומעצב פורמט התכנית, אשר משום מה חבריו לא זכו לקרדיט הראוי; רותי ברוורמן - עורכת ומפיקה, ענת זלצר - תחקיר, ונאווה כהן - רכזת מערכת. שאר הקרדיטים בוידיאו למטה, דקה 21:30, ובו עוד הפתעות. הרגישות לאתיקה עמדה לנגד עינינו לאורך כל המשמרת. על כן, היה לי עצוב לקרוא בערך הויקיפדיה של התכנית את השורות הבאות;

"בגיליון דצמבר 2007 של הירחון "פירמה" בעיתון "גלובס", פורסם כי חיים זיסוביץ', בנוסף לתפקידו כמנחה התוכנית, משמש גם בעליו של משרד יחסי ציבור. בעקבות כך הוקמה ועדה על ידי מועצת העיתונות לשם בדיקת העניין, וזו קבעה ב־9 בינואר 2008  כי מדובר בעבירה אתית המהווה הפרה של הסכם ההתקשרות בין זיסוביץ' לבין הטלוויזיה החינוכית. בטלוויזיה החינוכית הוחלט להפסיק את ההתקשרות עם זיסוביץ' תוך 14 יום, אך בסופו של דבר נשאר זיסוביץ' בתפקידו עד שפרש ממנו בסוף העונה לטובת תפקיד דובר אוניברסיטת בר-אילן." 

אתיקה שמתיקה, ועוד ב"תיק תקשורת" אשר עושיה מתגאים בביקורת על אחרים.

כתבות שאולי פספסתם

*#