מה קורה למי שיוצא ממגדל השן האקדמי? - דן בתקשורת - הבלוג של דן כספי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה קורה למי שיוצא ממגדל השן האקדמי?

עם ציון שלוש שנים לבלוג, חשבון נפש וסיכום ביניים על מה קורה למי שמעז ליטול חלק בשיח ציבורי אלים. תגובות אחדות לבלוג הן חלק ממסע ההסתה נגד התקשורת

BDS
אי־פי

גודש האירועים דחה בשבוע את חגיגת יום ההולדת של הבלוג. "דן בתקשורת" הוא בן 3. הפוסט הראשון התפרסם ב-27/3/2013. מאז ראו אור 146 פוסטים, כולל הנוכחי. הבלוג הושק כחודשיים לאחר שהפסקתי ללמד באוניברסיטה. סוף סוף, חשבתי, אעשה מה שרציתי לעשות כל השנים - לכתוב ולהביע דעות על נושאים תקשורתיים שעל סדר היום ללא אילוצים וחשש שסוכני "אם תרצו" יקליטו אותי בכיתה. הפעם אולי גם אזכה לקהל קוראים גדול יותר ולא רק למספר סטודנטים שחייבים לקרוא אותי לפני הבחינות.

הרעיון לבלוג על תקשורת ליווה אותי זמן רב ואף שיתפתי חברים אחדים. שמי הפרטי שימש כמשחק מלים לשם הבלוג. לא פשוט לאתגר דעות מקועקעות וצרובות בתודעת הציבור. הטיעונים השכיחים נגד התקשורת מחלחלים מלמעלה למטה וממוחזרים בדיוק נמרץ. וכי מי אתה שתחלוק על מה ששתלו משך כל השנים במוחותינו? הכיצד תטען שתקשורת אינה שמאלנית ואינה חייבת לייצג את הציבור אלא לשרת את טובתו; הרי ממשלה נבחרת ומייצגת את הציבור; את מי מייצגת התקשורת? הכיצד תטיף לנו שתקשורת אמורה להתעמת עם ממשלה שבחרנו בה ומייצגת אותנו?

במידה רבה, הבלוג נועד לאתגר את החלוקה השכיחה בין שמאל לבין ימין ולהציע במקומה חלוקה, לגמרי לא מובנת מאליה, בין שליטים לבין נשלטים, בין בעלי השררה לבין אזרחים מן השורה. הרי כל שלטון מעוניין להשיג שליטה בהמונים באמצעות מניפולציות ומסעי שכנוע. באמצעות הבלוג ביקשתי לחשוף את התרגילים המוכרים באמצעותם שליטים ועוזריהם עובדים עלינו בדרכים שונות, כל זאת כדי לשלוט בנו, במוחות שלנו ובמעשינו. עודני סבור שדרוש חיסון נגד מניפולציות שלטוניות והשפעותיהן השליליות.

כאשר החלטתי להציג את עצמי בצד הבלוג בקיצור צנוע - פרופסור בדימוס באוניברסיטת בן-גוריון, לא תיארתי שגם המועט הביוגרפי ישמש כנגדי בתגובות - עוד פרופסור שחי מכספי הציבור; בן גוריון היה מתבייש בפרופסור כספי ובאוניברסיטה בנגב; אוי לסטודנטים שלך ששמעו ממך דברים הזויים שכאלה. כבר לאחר הפוסט הראשון נחשפתי לעקרון היסוד הידוע בשיח הציבורי בישראל - קל יותר לתקוף אישית מאשר להתמודד עניינית עם טיעונים.

בעיני מגיבים רבים, ולא רק שכירי-העט, הבלוג משמש להם יעד נוסף לפרוק את כל מה שהצטבר בלבם נגד התקשורת. אפשר וזוהי תוצאה של הסתה עקבית ושיטתית נגד התקשורת. ממשלות לדורותיהן, ולא רק בישראל, "הרגו את השליח". אלא שככל שהזמן חולף, מתברר שגם ההסתה נגד התקשורת בישראל אינה ייחודית אלא חלק מאסטרטגית-על של שליטה בהמונים. עשה לך אויב, צור דמוניזציה עליו, הסת נגדו - וגייסת תומכים בך. גם המונים זקוקים לתמריץ/אליבי להתלכד ולגלות סולידריות.  

העובדות אינן חשובות וגם אינן רלוונטיות. התקשורת הישראלית הייתה ונותרה יתד הקונצנזוס הלאומי. היא מתיישרת לפי הלכי הרוח בציבור. אחרת, לא יהיו לה קוראים ורייטינג. מבחינה זאת, ההסתה נגד התקשורת הינה טקטיקת שלטון מוכרת. היא נמשכת ונותרת בעינה גם אם בינתיים התקשורת נחלשה, התקרנפה ברובה ומשרתת להפליא את השלטון. הרי ללא תקשורת צייתנית, קשה היה לנהל מסעות הסתה נגד יריבים מזדמנים - פעם איראן, פעם הרשתות הפלסטינאית, פעם ארגוני זכויות אדם וכעת -ה-BDS.

רק בזכות שיתוף הפעולה מצד התקשורת ניתן לנהל מסע נגד BDS. מטעמים שונים, ואולי כדי לרכב על גל הפטריוטיזם נוטף רייטינג, התגייס ידיעות אחרונות וארגן ועידה נגד BDS. כרגיל, המסע המאורגן והמושקע נגד BDS פועל כבומרנג, וכנראה שהוא נועד יותר מכל לשרת צרכים פוליטיים פנימיים. בנוסף, המאבק ב-BDS כרוך במשאבים כספיים, משרות בארץ ובחו"ל, והעיקר התחושה שעושים משהו. המסע המאורגן עלול להתגלות כמסייע יותר להעצים את ה-BDS במקום להזיק לו. שוב יש יריב חיצוני שמאפשר להתלכד סביב הממשלה הנלחמת בו. חרף כל זאת, התקשורת עודנה יעד לחצים מורעלים מהציבור. שוב סיבה נוספת לתקוף את הפוסט אשר הציג ראיה "חתרנית" חלופית לפסטיבל ה-BDS.

*

לצאת או לא לצאת ממגדל השן? מדוע להיחשף לציבור ולספוג פגיעות, קללות והשמצות? ואולי עדיף לקבל תגובות בלתי נעימות בפנים מאשר מאחורי הגב, כמו באקדמיה.

פסוקו של פוסט

בשבוע הבא יחל פסטיבל 80, שמונים שנה לתזמורת הפילהרמונית הישראלית ושמונים שנה למנצחה הדגול, זובין מהטה. הנה סרטון על תולדות הפילהרמונית אשר אינו חף ממסרים "הסברתיים".

כתבות שאולי פספסתם

*#