בין סדן לבין פטיש - דן בתקשורת - הבלוג של דן כספי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין סדן לבין פטיש

גביע ההתקרנפות מוענק לבעלי ערוץ 10. רמי סדן הוא כלי במשחק מקיאבליסטי, הפעם של שר התקשורת מול בעלי ערוץ 10. ובפסוקו של פוסט: הרוקדים משמחה לאיד לאחר אסון שרונה

יו"ר הדירקטוריון של ערוץ 10 רמי סדן
מתוך ערוץ היוטיוב

הפעם אני משיק גביע התקרפנות. הוא יוענק מדי פעם לפי הנסיבות בתקשורת. הצעות למועמדים ראויים לגביע ההתקרנפות מתקבלות בברכה.

גביע התקרנפות
דליה כספי

גביע ההתקרנפות הראשון מוענק לקבוצה RGE, בעלי ערוץ 10.

מעטים מבין הקוראים והצופים מכירים את השם. המדובר בתאגיד כלכלי בינלאומי עם שתי שלוחות עיקריות בארץ, בתחום הכלכלה ובתחום התקשורת. בכלכלה חולש התאגיד בתעשיית המלט ועוד ידו נטויה. קבוצת RGE מזוהה עם איל ההון לן בלווטניק אשר כצפוי מיודד עם בנימין נתניהו. 

השם RGE התגנב לכותרות עם בחירתו של יו"ר הדירקטוריון בערוץ 10, מר רמי סדן. גביע ההתקרנפות מוענק לבעלי הערוץ בשל תמיכת נציגיהם ביו"ר הנבחר. למעשה תמיכתם והתנהלותם של אנשי RGE בישיבת דירקטוריון אחראית על פרוץ המשבר הפוליטי המכונה פרשת סדן.  

ימים אחרי אותה ישיבה יוחסו ליו"ר החדש אמירות בלתי ראויות בגנות השר דרעי ומצביעי ש"ס. כל הפרשה מסיטה את תשומת הלב מן העיקר. והעיקר הוא מה חדש במשולש הידוע עיתון-הון-שלטון? מדויק יותר מהו מאזן הכוחות בין עיתונאי הערוץ לבין בעליו, וביניהם לבין שר התקשורת? לא כל הצופים מודעים לסבך העניינים בערוץ מסחרי, למשל למתח הקיים בין הבעלים לבין העובדים. לכל צד אינטרסים משלו. הפוליטיקאים מנסים להשפיע על העיתונאים בדרכים שונות. הבעלים אמורים לחצוץ ביניהם ולהדוף את הלחצים הפוליטיים.

אלא שבעיני הבעלים, אינטרסים כלכליים עדיפים על פני עצמאות עיתונאית. כדאי לרקום יחסים טובים עם השלטון ולו כדי לקבל הטבות ממנו בקידום פרויקטים כלכליים. לכן, נתמוך במי שראש הממשלה חפץ להמליך כיו"ר הדירקטוריון ובלבד שנקבל ממנו יחס טוב. חופש העיתונות משני לחופש העסקים. אדרבא, יו"ר דירקטוריון מטעם ראש הממשלה טוב לעסקים. מי צריך יו"ר מקצועי, חף מניגודי אינטרסים, עם הבנה עיתונאית אשר יערים אולי קשיים? חופש העסקים קודם לחופש העיתונות. מישהו יכול לקנות שק מלט עם חופש עיתונות? ללמדנו, שתקשורת מסחרית אינה עצמאית יותר מתקשורת ציבורית. לעיתים חופש העיתונות נפגע יותר לנוכח שילוב לחצים כלכליים ופוליטיים.

גביע ההתקרנפות מוענק לבעלי הערוץ ובמיוחד לשליחיו בארץ - אביב גלעדי, אודי רקאנטי ומודי פרידמן, אשר הכפיפו במקרה זה שיקולים עיתונאים לשיקולים עסקיים ומסחריים. הרי ידעתם שהתפקיד של יו"ר דירקטוריון גדול על רמי סדן. ובכל זאת תמכתם בו. ניתן לביבי כמבוקשו, והוא יגמול כמבוקשנו: אולי נקבל ערוץ הכנסת, אולי לא יאפשר למתחרים - ערוץ 20, HOT ו-YES לשדר חדשות, אולי לא יפצל את ערוץ 2 בין קשת לבין רשת? בכך הוכחתם שהתקרנפות היא תופעה נסיבתית ופרגמאטית. אלא שדבר לא נלמד מן העבר. כל פעם שמשקיעים רתמו את העיתונאים שלהם לקידום האינטרסים הכלכליים שלהם, הם הפסידו גם כסף וגם את המדיום שהם רכשו. ע"ע עופר נמרודי או נוחי דנקנר ומה קרה למעריב בשל רמיסת הערכים העיתונאים.

המאבק כעת אינו על מי יהיה יו"ר הדירקטוריון בערוץ 10. המאבק, שאולי כבר הסתיים, ניטש על מי שולט בערוץ? בתוך הערוץ המאבק ניטש בין הבעלים לבין העיתונאים, בין בעלי המאה לבין בעלי הדעה. עובדי הערוץ שבעי לקחים ממשברים עם בעלים קודמים אשר כפו עליהם החלטות קונצפטואליות וניהוליות הרות אסון. המופלא מכל שחרף כל המשברים הניהולים התגבש בערוץ 10 גרעין של עיתונאים איכותיים, לרבות מפיקים, מגישי חדשות וחזאי מזג אוויר. בעלי המאה הכתיבו מנהלים כושלים עם תפיסות שגויות. משך שנים ניסו למצב את ערוץ 10 כבר תחרות לערוץ 2. באיחור רב ולאחר חילופי בעלים, נמצאה לפי שעה המתכונת המצליחה. כפי שהצעתי מספר שנים, כדאי לאפיין את ערוץ 10 כטלוויזיה שונה ואיכותית.

במקביל נמשך המסע של ראש הממשלה לאלף את הערוץ הסורר והשבתו לתואם של ערוץ 2. בעיניו עדיף שיהיה עוד ערוץ מסחרי התלוי בחסדיו ונזהר מתחקירים עיתונאים נשכניים מדי, ערוץ אשר מפליא לסמם את הציבור עם תכניות ריאליטי. בעלי הערוץ המתקרנפים מבינים לנפשו של שר התקשורת. מבחינתם, הטרייד אין משתלם: סירוס הערוץ ועובדיו תמורת הטבות רגולטוריות בעסקי התאגיד RGE.

פסוקו של פוסט

ההסתה עובדת שם וכאן. גם אצלנו רוקדים משמחה לאיד, לא על גגות - אלא ברשתות חברתיות. שם זורקים אורז וסוכריות וכאן מפזרים גידופים ונאצות. בשני המקרים השנאה יוקדת. אלא שאורז מתפזר ברוח אך מלים מתועדות לעד. 

 

הסתה בפייסבוק
רשתות חברתיות

כתבות שאולי פספסתם

*#