שקר הסקר והבל משאל-עם - דן בתקשורת - הבלוג של דן כספי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שקר הסקר והבל משאל-עם

סקר ומשאל-עם מסתירים ומלבינים את הבורות הפוליטית. החלטות גורליות מתקבלות בלי לשאול את הציבור

משאל עם
הארץ

לתוצאות המשאל בממלכה המאוחדת על הישארותה באיחוד האירופי לפחות ארבעה לקחים עיקריים;

משאל-עם איננו סקר. אמנם ההבדל ברור. בסקר שואלים מדגם, כלומר  קומץ של אנשים, ולא כל האוכלוסייה כמו במשאל-העם. אך מעבר לשתי שיטות שונות, יש גם הבדל מהותי אחד. משאל-העם אינו הפיך. בשונה מסקר, בו אפשר להתחרט ולהביע דעה אחרת או לנהוג אחרת, מה שהצבעת במשאל-עם הוא סופי. אין מועד ב' במשאל-עם. תרבות הסקרים עלולה לבלבל ולהשלות שגם במשאל-עם אפשר לשנות הצבעה כמו בסקר. בעוד שהסקר מתיר פנטזיות וספקולציות, "איך תצביע אם בוגי יעלון וגדעון סער ירוצו לכנסת ברשימה נפרדת?", משאל-עם מתייחס למציאות עצמה. בהלם התוצאות כי גדול, יזמו אזרחים מאוכזבים עצומה בעד משאל-עם חוזר. 

לא תמיד כדאי לשאול את העם, במיוחד בשאלות גורליות. חרף ההבדל, הן משאל-העם והן הסקר מודדים נבערות פוליטית - political ignorance, או בורות פוליטית. בכל חברה יש רבים שאינם בקיאים ואינם מתעניינים בפוליטיקה או בנושאי הסקר ומשאל-העם. באחד המחקרים מני רבים שנעשו בארה"ב נמצא שרק 42% מסוגלים למנות את שלוש זרועות הממשל - מחוקקת, מבצעת ושופטת. גם לא מפתיע הדיווח שיממה אחרי משאל-העם בריטיים רבים חיפשו בגוגל מה זה האיחוד האירופאי ומהן המדינות החברות בו. 

אלא שבכורח המציאות, גם מי שאינם בקיאים נאלצים להביע דעה או לנקוט עמדה. למה הדבר דומה? מלבד אותם חסידים שנוסעים עם קבוצתם בכל מקום בארץ ובעולם, רבים יותר אינם מתעניינים בכדורגל או בענף ספורט אחר. ובכל זאת בסקר הבודק אם חייבים לפטר מאמן מכבי תל אביב בכדורסל בגלל העונה הכושלת, גם מי שאיננו יודעים את שמו, ז'אן טבק, נדרשים להביע דעה. נדמה שברטולד ברכט, כפי שמצוטט בתמונה, היטיב להעריך את השלכות הבערות הפוליטית, בתרגום חופשי:

על בורות פוליטית
ויקיציטוט

"הגרוע מכולם הוא הנבער מדעת הפוליטי, הוא אינו שומע, אינו מדבר וגם אינו משתתף באירועים פוליטיים. הוא אינו יודע מהו מחיר החיים, מחיר השעועית, של דגים, קמח, משכנתא, נעליים, תרופות, הכל תלוי בהחלטות פוליטיות. הבור הפוליטי כה מטופש עד שהוא גא ומנפח חזהו באומרו שהוא שונא פוליטיקה. רפה-השכל אינו יודע שבבורותו הפוליטית הוא מוליד הפרוצה, הילד הנטוש והגרוע מכל הפוליטיקאים המושחתים, התרפסויות החברות הלאומיות והרב לאומיות המנצלות."  

משאל-עם וסקר מסתירים ומלבינים את הבורות הפוליטית. חסרי דעת וידע חשופים יותר למניפולציות של בעלי אינטרסים וגם פגיעים יותר. הם מביעים דעה ללא הבנה רבה בנושא. במקרה של משאל-העם באנגליה, היו מי שדאגו להערכה גבוהה מדי של שיעור המהגרים והערכת חסר של השקעות מאיחוד האירופאי. 

"מדינת תל-אביב" אינה לבדה. בכל חברה יש פער בין תרבויות - בין המטרופולין לבין היתר. המתח בין תל-אביב לשאר האזורים אינו ייחודי לישראל. בכל עיר גדולה, ולרב הבירה, שורר אקלים שונה, קוסמופוליטי, לעומת שאר חלקי המדינה. כך גם לונדון שונה מאזורי אנגליה כשם שברלין שונה מגרמניה ופאריס מאזורי צרפת האחרים. כאן ושם העיר הגדולה ליברלית וסובלנית יותר ולו רק משום שהיא חשופה יותר להשפעות חוץ. המתח בין העיר הגדולה וכל השאר הוא אוניברסאלי וטוב שכך. אלא שיש והתקשורת נוטה לשכוח ולהתעלם מן הנעשה מתחת לאף שלה, וכמוה גם פוליטיקאים. לא רק כאן, כנראה שגם בלונדון עורכים ופרשנים כושלים לקלוט את הלכי הרוח במנצ'סטר או גלאזגו.  

מנהיגות אמיתית אינה זקוקה לא לסקרים ולא למשאל-עם. דווקא בשל בורות פוליטית, לא כל הציבור אמור ליטול חלק בקבלת החלטות, בייחוד בקבלת החלטות גורליות. לא כל מי שהצביעו בעד עזיבת האיחוד האירופי גם היו מודעים להשלכות השליליות. לכן, יש מנהיגים, והם אמורים להנהיג את הציבור ולא להיגרר אחריו. קל לצאת למלחמה ללא סקרים אך לעשיית שלום נזקקים להם. בשלום כמו במלחמה דרושים מי שיגידו אחרי. כנראה שגם באנגליה אין יורשים לוינסטון צ'רצ'יל. דוד בן-גוריון לא שאל את העם כאשר הכריז בנסיבות קשות על הקמת המדינה ולהבדיל או כאשר החליט להסיג את צה"ל מסיני. להבדיל, בנימין נתניהו מעיין כל העת בסקרים ותוקע את התהליך המדיני.

פסוקו של פוסט

איזו אכזבה מרה. כמה ציפינו שהיורה בשבוע שעבר בבית קולנוע בוירנהיים, גרמניה, יהיה מוסלמי. אם לא מהגר לפחות בן למהגרים. עוד מקרה של טרור אסלאמי. אפילו פרשננו לענייני דאע"ש צחצח לרבע שעה את לשונו בצירוף חיוך סרקסטי והזכיר שיש ריכוז מוסלמים בגרמניה. ושוב איך אפשר לסמוך עליהם? יוק! שוב מדובר באדם מעורער בנפשו.  

כתבות שאולי פספסתם

*#