טורקיה כתקדים - דן בתקשורת - הבלוג של דן כספי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טורקיה כתקדים

הסכם הפיוס עם טורקיה חשוב מאד משום שהוא ממחיש את היכולת לקבל החלטות גם מנוגדות להלכי הרוח בציבור. דעת הקהל גמישה יותר מן הצפוי והיא נוטה להשתנות לפי המדיניות. וגם: הקדשה ל"ברון המזרחים"

מה שהיה היה
רשתות חברתיות

הפעם אני חייב להצדיע לראש הממשלה, בנימין נתניהו. סוף סוף גילית מנהיגות. פעלת לפי הספר. ממש כפי שכתבתי ולימדתי לאורך שנים. תחילה השגת הסכם הפיוס עם טורקיה ואחר כך עמלת להעביר את ההחלטה בזירה הפוליטית ובזירה הציבורית. קבלת החלטה לא פופולארית וללא סקרים ואפילו בניגוד לסקרים. ערב החתימה חשף סקר ערוץ 10 שרוב הציבור, 58%, מתנגד להסכם עם טורקיה. אין חשש, דעת הקהל משתנה ומתיישבת בדיעבד עם ההחלטה הבלתי פופולארית. לא בטוח שרוב הציבור בקיא בפרטי ההסכם. העיקר ששבנו ל"הכל כלול". הפיניש עשית ברומא, רחוק מהבית. מי יעז לבקר ראש ממשלה כאשר הוא בחו"ל בשליחות לאומית ועוד בימי היורו? מי יעז לפקפק בתנאי ההסכם ולערער מדוע המתנו שנים אחדות כדי לשלם מחיר גבוה מדי.

ממש שיעור מעשי בדעת קהל. די לסקור את הכותרות ב"ישראל היום" לפני שש שנים כדי להיזכר בקמפיין הטוטלי נגד טורקיה: לא נתנצל, ולא נפצה, שום התנצלות בפני טורקיה, הסגר הימי על עזה יימשך ועוד. איך הגלגל מסתובב. והשמיים אינם נופלים. כעת אפשר להסביר ולעצב בקלות את דעת הקהל מחדש: אינטרס לאומי ואסטרטגי, ראייה גיאופוליטית אזורית מפוכחת, שיווק גז לטורקיה ולאירופה ועוד.

התמיכה או ההתנגדות להסכם בציבור גזורות בדרך כלל ממה שקולטים מלמעלה. ולמעלה, בממשלה ובכנסת, ההתנגדות להסכם הייתה רפה ומאופקת, מעין מס שפתיים. 7:3 לטובת ההסכם בהצבעה בקבינט. לא נשמעו איומי משבר ופרישה מהממשלה. לא היו הצהרות מתלהמות - ייקוב הדין, לא נשלים עם ההשפלה הלאומית, לא נשלם למרצחי חיילינו, וכד'. פה ושם המתנגדים הצטלמו כמחבקים משפחות החיילים הנעדרים. גם בכנסת לא התקיים דיון ענייני על ההסכם. ראש הממשלה חב תודה גדולה לחה"כ הכושלת, חנין זועבי, אשר משכה את תשומת הלב לדבריה המתלהמים. רק חבל שלמגזר הפלסטינאי בישראל אין ייצוג רציני ומכובד יותר. גם עיתוי פרסום ההחלטה על נורמליזציה עם טורקיה נבחר אולי בקפידה. היורו סייע לא מעט להסיט את תשומת הלב מן ההסכם. נקל לשער שרבים יותר התעניינו בתוצאות המשחק איסלנד-אנגליה מאשר בפרטי ההסכם עם טורקיה. בכלל בקיץ, כאשר רבים נופשים או בעת טורניר בספורט,  יורדת תשומת הלב הכללית ואפשר להעביר כמעט כל החלטה; להפריט את הבורסה, להרע בתנאי הפנסיה, לקצץ במשכנתאות, לפרק את ערוצי השידור לרסיסים ואף לצאת לסיבוב בעזה.

לא במקרה שלושת המתנגדים להסכם בקבינט היו מהימין, נפתלי בנט, איילת שקד ואיווט ליברמן. הם מבינים שפיוס עם טורקיה יכול לשמש פיילוט להחלטות לא פופולאריות ובניגוד לסקרים בעתיד. אם וכאשר ראש הממשלה יחליט לאמץ את היוזמה הערבית, הוא יכול לבטוח שיזכה בדיעבד בתמיכה ציבורית. הרטוריקה עשירה דיה כדי לנמק כל החלטה קשה ממש באותם נימוקים; שיקול אסטרטגי ושלום עם העולם הערבי, ביטחון ישראל, האינטרס היהודי מחייב היפרדות מפלסטינאים, וכד'. בכלל כמה יודעים מהי היוזמה הערבית? די בשם שיווקי מוצלח (ומי כמו ביבי יודע לשווק?) למשל, ביטחון עם שלום.

*

אמנם, הבחירות בדמוקרטיה מעניקות למנהיגות צ'רטר רחב של ארבע שנים לפעול. אלא שהסקרים עלולים לחבל בצ'רטר, לקצר אותו ולסנדל את המחליטים. למעשה הסקרים מייצרים מעין בחירות יום-יומיות. מי שאינו מסוגל או אינו יכול לקבל החלטה קשה ובלתי פופולארית, מאיים לעיתים בסקרים ואף במשאל עם. כאמור בפוסט הקודם, רוב האזרחים בדמוקרטיה  אינם בקיאים בדרך כלל במכלול הסוגיות על סדר היום.

מי יודע מהי מרמרה וכמה זוכרים מה קרה עליה וסביבה? כמה מבינים את משמעות התנאים בהסכם הפיוס עם טורקיה? ביבי החליט להתפייס עם טורקיה, והרי ביבי טוב ליהודים, אז גם ההסכם עם טורקיה טוב לישראל. מי שמתנגד להסכם, מתנגד לביבי, ולכן, כמי שבחר בליכוד, עלי לתמוך במה שביבי החליט. וגם לא להתנגד לפיצוים המוגדלים להרוגים במרמרה, אשר פעם היו "שכירי חרב של אל-קאעידה".

זוהי המציאות. הכל הפיך בפוליטיקה. ההסגר בעזה שהיה פעם כורח בטחוני, מבחינת ייקוב הדין, הולך ונפרץ בהסכם עם טורקיה. לא מעט בזכות המנהיגות הביטחונית. אשרינו שיש מערכת ביטחונית מקצועית ללא פריימריס ובחירות. העמדות הנוקשות של ההנהגה הישראלית מלפני שש שנים משתנות כשבשבת, ובהשראתן משתנות גם עמדות הציבור.

אכן יש תקווה או סיבה לדאגה. גם לאחר שנים ארוכות של "אף שעל" וארץ ישראל השלמה, ייתכן ויקום מנהיג שיסובב את ההגה לכיוון "שתי מדינות לשני עמים". רק חבל שגילוי מנהיגות, היום כבעבר, תלוי בחוקרי פרשיות ובגלימות משפטנים...

פסוקו של פוסט

פתיחה מתוך האופרטה "ברון הצוענים" מוקדשת בחיבה רבה  ל"ברון המזרחים", אמנון לוי, אשר צמח בערוגותיהם של "ברוני התרבות".  

כתבות שאולי פספסתם

*#