מי משניא את התקשורת? - דן בתקשורת - הבלוג של דן כספי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי משניא את התקשורת?

תעלוליו המילוליים של בנימין נתניהו בפייסבוק מסגירים את הכוונה לסרס את התקשורת העצמאית ולקעקע את הדמוקרטיה. טיפ למירי רגב - שיעורים למוסיקה מסוגלים להעצים צעירות וצעירים בפריפריה

בנימין נתניהו
אמיל סלמן

לא במקרה פוליטיקאים אימצו את המדיה החדשים (פייסבוק, טוויטר, איסטגרם ועוד) כדרך לתקשר במישרין עם הציבור. בשונה מאמצעי התקשורת הרגילים, הפעם פוליטיקאים, ומי מטעמם, שולטים לחלוטין במסרים ללא אימת העורכים. הכל מתפרסם כלשונו ללא תיווך ועריכה. לעתים המדיה החדשים מתפקדים ממש כהודעה לעיתונות. לרוב הפנייה של דובר או יחצ"ן לדף הפייסבוק או לציוץ בטוויטר מיועדת להסב את תשומת הלב של העיתונאים לתגובת הלקוחות.

נדמה שראש הממשלה הקדים לגלות את יתרונות המדיה החדשים, והוא מקציב משאבים ניכרים לשימוש תכוף בהם. נראה שההשקעה משתלמת: דף הפייסבוק של בנימין נתניהו צבר עד כה כמעט 2 מיליון לייקים. גם אם רבים מתוכם הם פרי יד מארגנת, זהו רייטינג מכובד. בדף הפייסבוק של נתניהו מתפרסמים טקסטים מרתקים, שיכולים לפרנס חוקרי תקשורת, דעת קהל ותעמולה פוליטית. טקסט כזה התפרסם במוצ"ש, 20/8/2015, יממה אחרי שידור הכתבה על איוש התפקידים במשרד ראש הממשלה ב"אולפן שישי", ערוץ 2. לא נגענו. 

"אני מבקש לשתף אתכם במה שמסתמן כתופעה חדשה אצל חלק מגופי התקשורת: צינזור הביקורת עליהם בתוך תגובות המועברות אליהם.

"כך למשל נהגו ב'אולפן שישי' בערב שבת, כשהחלק הבא צונזר מתוך תגובה לכתבה ארוכה שעסקה כולה בהכפשת לשכתי, רעייתי ובני: 'זה לא אולפן שישי בלי כתבה מגמתית ומכפישה נגד נתניהו או הימין'.

"זו לא הפעם הראשונה בה נוהגים כך ב'אולפן שישי'. כך פעלה מערכת התוכנית גם בחודש שעבר, כשצנזרה את הקטע הבא בתגובה: 'ראש הממשלה נתניהו ימשיך לפעול לפתיחת יתר שוק התקשורת הריכוזי בישראל לתחרות אמיתית ולמגוון דעות ועמדות. שינוי שהציבור הישראלי משווע לו, בדיוק כפי שמוכיח הפאנל החד צדדי באולפן'.

"רבים בתקשורת הישראלית מקדשים את הביקורת רק כשהיא מופנית כלפי או כלפי הימין, אבל כשמדובר בביקורת עליהם עצמם – אותה הם חותכים ומשתיקים. איפה המקצועיות והאתיקה העיתונאית?

"לאלה מכם ששואלים מדוע אינני פועל לגוון את שוק התקשורת, התשובה היא שזה בדיוק מה שאני עושה. אני לא מחפש לשלוט בתקשורת אלא להכניס תחרות שהציבור הישראלי משווע לה, כדי שאתם, אזרחי ישראל, תבחרו במי לצפות ואת מי לשמוע".

לקרוא את הפוסט ולהתעצב. הכיצד שוב מתפנה ראש הממשלה מענייני מדינה קריטיים כדי לרדת על התקשורת, ועוד בסגנון תגרני של טוקבקיסט? מדוע הוא כל כך רגיש למה שמתפרסם עליו, בייחוד בימים אלה? האם הביקורת על תוכנית טלוויזיה - הרכב הפאנל, טיפול העורך בתגובה ועוד, אינה מבזה את התפקיד הרם של ראש הממשלה? הכיצד האיש החזק ביותר אינו מסוגל להתעלות ולספוג ביקורת? או שמא התגובה המתקרבנת נועדת למטרות אחרות, למשל, להכין את הציבור לשלב שבו תהפוך "הבדיקה" לחקירה?

כך מעצבים אקלים עוין לתקשורת ביקורתית ומסרסים את התקשורת. לאמור: התקשורת אינה צריכה לבקר את השלטון אלא להתרפס בפניו, ממש כמו ישראל היום, ולכן "אני לא מחפש לשלוט בתקשורת אלא להכניס תחרות". ראש הממשלה ושריו מעצבים אקלים ציבורי עוין, הפוגע בלגיטימציה של תקשורת עצמאית ומבקרת.  

*

איני בטוח מי מחזיק בזכויות הסופרים על הפוסט שלעיל, ביבי או שכיר מטעמו. כך או אחרת, בטקסט בן 165 מלה חוזר פעמיים אותו מסר במרווח של חמש שורות - התקשורת היא נגד נתניהו או הימין. ממש לפי הספר. ככל שחוזרים על אותו מסר, גם אם הוא שקרי או מופרך, כך הוא מתקבל כעובדה בתודעת הציבור. כך התקבע במהלך הזמן המיתוס של תקשורת מגמתית ושמאלנית.

מחבר הפוסט מעוניין לשוב ולזהות את ביבי עם הימין, לאמור: ראש הממשלה חוטף מהתקשורת, כשלעצמה שמאלנית, משום שהוא בחזית הימין ולא בשל תפקודו הלקוי. רוצה לומר: אני נלחם בשמכם בתקשורת השמאלנית ומקדם כביכול את הפלורליזם התקשורתי.

די לעיין בפוסט הנ"ל כדי להבין מי מקטב את הציבור בין ימין לבין שמאל, מרעיל את הבארות בשנאה לתקשורת ומערער את אושיות הדמוקרטיה. בעצם, מי צריך דמוקרטיה בארץ ישראל השלמה?  

פסוקו של פוסט

בימים אלה מוקרן בבתי הקולנוע הסרט הברזילאי "המורה לכינור". הסרט מדגים כיצד הוראת נגינה משמשת להעצמה חברתית בפריפריה החברתית. לו רצתה מירי רגב באמת ובתמים להעצים צעירות וצעירים בפריפריה הישראלית, היתה יוזמת פרויקט של שיעורי מוסיקה בקרית שמונה ובאופקים. כמה מורים למוסיקה אפשר היה לממן בשכר האמנים ששולם לאייל גולן (100,000 שקל לשני שירים), או בעלויות המשלחת המיותרת למשחקים האולימפיים בריו?

כתבות שאולי פספסתם

*#