מה פסול ב"העדפה המתקנת"? - דן בתקשורת - הבלוג של דן כספי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה פסול ב"העדפה המתקנת"?

התיקון של יגאל גואטה מחייב ש"לפחות שישה יהיו בני עדות המזרח", במועצת תאגיד השידור. זהו ניסיון של מיסוד "האפליה החיובית" במערכת הציבורית. וגם על מי שאינם תובעים "העדפה מתקנת"

ח"כ יגאל גואטה
דוברות הכנסת

בשבוע שעבר הציע ח"כ יגאל גואטה (ש"ס) תיקון לחוק השידור הציבורי הישראלי, לפיו "לפחות שישה יהיו בני עדות המזרח" במועצת התאגיד החדש. ליוזמתו ההזויה של ח"כ גואטה הצטרפו הח"כים ישראל אייכלר מיהדות התורה, מיקי זוהר, דוד אמסלם ונאוה בוקר מהליכוד, מהאופוזיציה הח"כים תמר זנדברג ממרצ, חיליק בר מהמחנה הציוני, עליזה לביא מ"יש עתיד" ואורלי לוי אבוקסיס. לכאורה, עוד ניסיון בפוליטיזציה של השידור הציבורי ושל התקשורת בכלל.

לפי התיקון המוצע מחצית מחברי המועצה אמורים להיות מזרחיים. איך ייקבע מוצא החברים? עו"ד שמעון גיגי היועץ המשפטי של ח"כ גואטה גמגם והבהיר שהמוצא ייקבע לפי השם: "אם למישהו קוראים בוזגלו הוא כנראה מזרחי. אם קוראים לו שטרן, כנראה שהוא לא עונה להגדרה הזו." האמנם? ומה עם המעורבים, אותם צאצאים של נישואי תערובת, הנושאים שמות אשכנזיים או ספרדיים? ומה עם אלו שעברתו את שמם? כנראה שאלה יתבקשו לחפור דורות אחורה, כמוהו כבנימין נתניהו, אחרי שורשים מזרחיים ושם מתאים של אחד הסבים.

בהנמקה לתיקון נאמר בין היתר, "עקרון השוויון הוא עקרון יסוד במשפט הישראלי. עיקרון זה אינו מתמצה באיסור אפליה, אלא מטיל חובה לנקוט, במקרה הצורך, בפעולה אקטיבית להשגת שוויון מהותי. ההעדפה המתקנת אינה חריג לעקרון השוויון אלא נגזרת הכרחית ממנו ואחת הערובות המרכזיות להגשמתו". האמנם "העדפה מתקנת אינה חריג לעקרון השוויון"? הרי כל העדפה מפלה לרעה את הבלתי מועדף. ברגע שמעדיפים מועמד מזרחי מדירים רגלי מועמד אשכנזי, ערבי או חרדי.

לא רק זאת. אין כמו ש"ס כדי להמחיש שהייצוג העדתי אינו ערובה לטובת האוכלוסייה המיוצגת כביכול. עובדה שריבוי חברי כנסת ושרים מזרחיים בכנסות האחרונות לא תרם במהלך השנים לצמצום הפערים העדתיים. מעבר לצעדים הפגנתיים ולא משמעותיים, חברי הכנסת המזרחים ממעטים לדאוג למי שהם מתיימרים לייצג. מה מבטיח שחבר מועצת תאגיד מזרחי בתאגיד השידור ידאג לאינטרס הציבור בשמו הוא נבחר? מניסיוני הצנוע אוכל להעיד שחברים מזרחים במליאת רשות השידור דאגו אך ורק לעצמם. אם היה אמן וחבר מליאה מזרחי כי אז עיקר דאגתו הייתה שירבו להשמיע אותו ברדיו או בטלוויזיה. במקרה אחד, חבר מזרחי במליאה גיבה ללא עוררין את ההנהלה המושחתת של רשות השידור תמורת שידור שיריו ברדיו ובטלוויזיה. יוזמתו של ח"כ גואטה לא רק שאינה מעשית אלא אף טומנת בחובה כשלי חשיבה אחדים.

ראשית, שוויון עדתי והתאמה לתפקיד, מריתולוגיה, לא הולכים תמיד ביחד. העדפת המוצא על פני כישורים הינה מרשם בטוח לחברה בינונית וכושלת. מה שלא הספיקה הפוליטיזציה לחולל ברגולציה על אמצעי השידור וגם על גופים אחדים, תעשה זאת ההעדפה המתקנת. היא עלולה להציב רגולטורים "משלנו" שאינם מבינים ברזי השידור. אבל אם בתאגיד השידור, מדוע לא "שוויון עדתי" גם בדירקטוריונים של חברות, בבתי ספר לרפואה, בקורסי טיס או ביחידה 8200?

שנית, הדיון הציבורי סביב אפליה חיובית affirmative action, או בגלגול סימפטי יותר, "העדפה מתקנת", אינו ייחודי לישראל. לפי שעה אין תמימות דעים לגבי הצורך ב"העדפה מתקנת". הרי גם בקרב המזרחיים ישנם הבדלים בהון התרבותי, בין יוצאי צפון אפריקה לבין יוצאי בלקן ואסיה, בין מצליחנים לבין מי שזקוקים ל"העדפה מתקנת". זאת ועוד, האפליה החיובית היא אפליה במלוא מובן המילה. מינוי מזרחים במועצת התאגיד מדחיק רגלי עמיתים, שאולי הם יותר מתאימים וכל עוונם שלא נולדו במקום המתאים. ההעדפה המתקנת עלולה לקלקל דווקא ל"מועדפים המתוקנים". במקרה זה, המתמנים למועצת התאגיד עלולים להיחשד שהם "מועדפים מתוקנים" וללא כישורים הולמים. בעניין זה כדאי ללמוד מן האקדמיה בה מופעלת מדי פעם "העדפה מתקנת" לקידום חוקרים. לעיתים ה"מועדפים" פוגעים במוניטין עמיתיהם אשר צברו את מעמדם בזכות הישגיהם ולאו דווקא בשל מוצאם.

החוק של ח"כ גואטה נועד להכריע בצורה שרירותית במחלוקת מתמשכת אם אפליה חיובית טובה או מזיקה למדינה. למעשה, התיקון ממסד את האפליה החיובית בספר החוקים. לפי תיקון גואטה, מדינת ישראל נוטשת את השאיפה לאיכות ולמצוינות לטובת שיקולים פרטניים.

שלישית, כנראה שיש מי שמעוניינים להנציח את העדתיות בחברה לדורות, ממנה הם מתפרנסים וצוברים הון פוליטי. לפחות ש"ס טרחה להנציח את הפערים העדתיים כמשאב פוליטי בבחירות. במקום לטפח את שיח הקיפוח, עדיף הייה להשקיע בהעשרת הדור הצעיר באוכלוסיות מוחלשות.

לבסוף, עצוב לראות באיזו קלות דעת ח"כים מכל קצוות הקשת הפוליטית משרבטים חוקים לפי צרכי השעה וללא שיקול דעת. מבחינה זאת, היוזמה של ח"כ גואטה מתכתבת היטב עם בולמוס של חוקים איזוטרים והזויים בכנסת הנוכחית. האם תיקון גואטה לחוק השידור הציבורי הישראלי יהיה רלוונטי בעוד חמש-עשר שנים? מה יהיה אז מוצאם של נכדים להורים מעורבים?

פסוקו של פוסט

משהו על מי שאינם תובעים "העדפה מתקנת". למעט ערוץ 1, כאז גם כיום, התקשורת המסחרית ממעטת לסקר את המשחקים הפראלימפים בריו, אולימפיאדת הנכים. אף שמורן סמואל זכתה במדליית ארד אין אופוריה לאומית בשידור חי. התקשורת המסחרית דבקה בתפיסה שנכות עלולה להעציב את הציבור ולפגוע ברייטינג. על כן, עדיף להדיר את בעלי מוגבלויות מהזירה הפומבית. הנה סיפורה של האלופה.

כתבות שאולי פספסתם

*#