תכלה שנה ומפגעיה בתקשורת - דן בתקשורת - הבלוג של דן כספי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תכלה שנה ומפגעיה בתקשורת

מדוע התוכן השיווקי מזנה את התקשורת? וכיצד שידורי רדיו נחותים וטוקבקיסטים שכירים מזהמים את השיח הציבורי?

מרץ עתרה לבג"ץ
עופר וקנין

בפרוץ השנה החדשה הנה שלושה מפגעים עיקריים בשנה החולפת. כל מפגע ראוי לפוסט שלם בנפרד.   

תכן שיווקי/פרסומי: הכוונה איננה למודעות או תשדירים בתשלום. אלא לתוכן פרסומי, יהיה זה מאמרים, רשימות או כתבות הנראות כחומר מערכתי אך להבדיל, הם נקנו בכסף. במלים אחרות, שילמת - פורסם, לא שילמת - לא פורסם. לא רבים מודעים לכתבות פרסומיות בעיתונות או בטלוויזיה. קשה יותר להבחין בין כתבה פרסומית לבין כתבה מערכתית רגילה. כתבה פרסומית אמורה לשבח מוצר או שרות תמורת תשלום נאות.

לא רק גופים מסחריים משלמים תמורת פרסום אוהד. גם משרדי ממשלה, עמותות וגופים ציבוריים נכנסים למה שמכונה בשפה מכובסת "פרויקט משותף". כך פורסם שמשרד התחבורה שילם 3 מיליון ש"ח לערוץ 2 עבור כתבות אוהדות וראיונות עם השר ישראל כ"ץ. המצוקה הכלכלית עקב צמצום שוק הפרסום והתחרות החריפה בין עיתונים בתשלום לבין יומון חינם אילצו מו"לים לבקש מקורות מימון נוספים. אחדים מהם ירדו לרחוב ומוכרים שטחי פרסום וזמני שידור לכל מפרסם המרבה בתשלום. האתנן פוגע אנושות באמינות התקשורת ואחראי לא מעט על אבדן אמינות. כבר קשה להבחין מהו תכן עצמאי ומהו תוכן בתשלום?   

לאחרונה וכנראה לאור הביקורת, החליטו בוויינט להוסיף לכתבה פרסומית או לקמפיין מטעם הבהרה כגון; "בשיתוף עם..."  או "התוכן בחסות...."  "הרשימה נכתבה ע"י XXX מחברה YYY". אלא שה"שיתוף" דומה למעין "דמי חסות". כך מי שמעוניין להכניס לשוק אבקת חלב חדשה עלול לגלות שהספקים הוותיקים נהנים מ"שיתוף" עם עיתון, אשר ימהר לפרסם מה פגום במוצר משולל גיבוי תקשורתי. לחילופין, שרים אשר מקיימים "שיתוף" עם עיתון או ערוץ שידור זוכים באיתרוג נדיב.

שאפו ל"העין השביעית" המנהל מסע בלתי מתפשר נגד תוכן שיווקי והזניית העיתונות.

רדיו זבל trash radio: הכוונה לרדיו המשדר תכניות מלל הכולל שיח גס רוח, משפיל ומעליב פרט או קבוצה. אחותו התאומה, הלא היא טלוויזיית-זבל, מוכרת אולי יותר מתכניות אירוח מיובאות. תכנית טלוויזיה עם חראלדו (זוכרים?) שלא הסתיימה בקללות ואפילו קטטות פיזיות באולפן נחשבה כמשעממת.

בשבוע שעברה הוגשה עתירה נגד הרשות השנייה, עו"ד יורם שפטל  ורדיו ללא הפסקה . בעתירה נאמר בין היתר "שפטל, אשר עשה לו שם של איש גס רוח, בוטה ומשתלח, הפך את תוכניתו גם לבמה להשתלחות בבית המשפט העליון ושופטיו, ולמעשה בכל גורם שאינו 'מתיישר' עם עמדותיו הקיצוניות".

עד כה ודאי רבים מסכימים עם העותרים. הנה תרגיל בעיתונות. כעת אגלה שבעתירה מצוטטת התבטאות אחת של עו"ד שפטל מחודש יוני 2015, עת אמר כי "זהבה גלאון היא... חלאת המין אנושי בהתגלמות הכי בזויה של המושג הזה... צואה ורפש שמוציאה מתוך הלוע הטמאה והבוגדנית שלה". מעניין כמה מסכימים כעת עם מגישי העתירה?

יש כנראה סטנדרטים כפולים ומשולשים בכל הנוגע להסתה, מבחוץ ומבפנים, ולאלימות מילולית. על פחות מזה, הורד רון קופמן מלוח השידורים של אותה תחנה, FM103, גידי אורשר הושעה מתכניתו בגלי צה"ל ומצליבים עד היום את יאיר גרבוז. כך נימקו בשעתו ב-  FM103 את השעייתו של רון קופמן: "שדרני התחנה מחויבים להשתמש בלשון נקיה ולהימנע כליל ממילים וביטויים שיש בהם משום עלבון אישי והסתה כלפי אדם, קבוצה באוכלוסייה, או גוף כלשהו. עקרונות אלו תקפים גם בעת מתיחת ביקורת, נוקבת ככל שתהיה, ואינם שוללים כהוא זה את חופש הביטוי הנהוג בתחנה".

ללמדנו שוב שהכל תלוי מי מסית נגד מי? מה שמותר לנו - אסור לאחרים. רק הם מסיתים, אנחנו מתקרבנים. קל יותר לבוא בתביעה לפייסבוק ולדרוש ממנה לחסום מסיתים מאשר לנקות את האורוות בבית. בכלל, כל העתירה של מרצ הייתה מיותרת לולא קברניטי התחנה FM103 נהגו כפי שהגיבו לעיל ומועצת הרשות השנייה הייתה מיטיבה לפקח על הרדיו האזורי. שידורי רדיו זבל תורמים בדיעבד להתבהמות השיח הציבורי.

שכירי מקלדת: בהקשר זה, לא ניתן להתעלם מחלקם של טוקבקיסטים בשכר להתבהמות השיח הציבורי. הכוונה למגיבים מטעם אישי ציבור וגופים מסחריים שונים תמורת תשלום. סוכנויות ויחצ"נים מעסיקים טוקבקיסטים כדי לעקוב אחרי הנכתב ברשת על הלקוח ולהגיב בהתאם. במיומנותם ובזריזותם שכירי המקלדת משתלטים על השיח הציבורי ומשליטים סגנון בוטה ומעליב. לא מעט תלוי בגיל המגיבים. הצעירים שביניהם מכסים על בורותם בטקטיקה של שיימינג על המוזכרים ברשימה ("אוי לסטודנטים שלמדו אצל ה"פרופסור"). הם מרבים להתייחס לאיש ולא לאישיו, נושא הרשימה, מעליבים ומשפילים אותו, ממש כמו השדרים ברדיו הזבל. המבוגרים שביניהם, ולא מעט גמלאים, מרבים להתייחס לנושא הרשימה גם אם הם טועים ומטעים בעובדות ("גם רבין היה שבוי בידי אשתו ושתה ועישן סיגרים").

שכירי המקלדת אמורים להבנות מעין אווירה אוהדת, ולעיתים גם קונצנזוס מזויף, סביב סוגיה או איש ציבור. כך, התמיכה הציבורית בבנימין נתניהו מיוחסת לצבא הטוקבקיסטים בשכר שהוא מעסיק. אחדים מהם פעילים גם בבלוג זה. כל מי שהעריך את הטוקבקים בראשיתם כתרומה לדמוקרטיזציה של השיח הציבורי, לפיה אזרחים יוכלו ליטול חלק פעיל בדיונים על נושאים שעל סדר היום, חייב לשקול מחדש את התחזית. רוב הטוקבקים נכתבים בידי שכירי מקלדת. בכתיבתם הנמרצת הם כמעט מחניקים את המגיבים העצמאים ומשתלטים על השיח הציבורי. מגמות אילו מחריפות ערב הבחירות. הטוקבקיסטים השכירים הם חלק מתעמולת הבחירות. מן הראוי היה שהועדה לשינויים בתעמולת בחירות תתייחס גם לסוכנויות טוקבק בתשלום.

שנה טובה וחפה ממפגעים נוספים בתקשורת.     

כתבות שאולי פספסתם

*#