בנימין נתניהו מציג: כיצד לחמוק מכישלון ולהציגו כהישג - דן בתקשורת - הבלוג של דן כספי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בנימין נתניהו מציג: כיצד לחמוק מכישלון ולהציגו כהישג

כאשר אין מי שיטול אחריות למפלה במדיניות החוץ, משתמשים בשיווק פוליטי כדי לייפות את המצב. וגם על בורסת השמות עם פרישתו של זובין מהטה

ציפי חוטובלי
מוטי מילרוד

ברוח בלפור. לאחרונה מרבים לצטט את מזכיר המדינה המיתולוגי, הנרי קיסינג'ר: "לישראל אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים". ואכן, המצב בשטח כיום מאשר את ההבחנה מלפני שנים. בוושינגטון מכהן מי שנחשב לשגריר ביבי למפלגה הרפובליקנית. חלפה רק יממה מאז שרון דרמר הבטיח להראות לממשל הנכנס חומרים המעידים על תיאום עמדות בין אובמה לבין הרשות הפלסטינאית ערב ההחלטה במועצת הביטחון, והנה הם התפרסמו באתר מצרי. נסתרות דרכי המדליפים.

הנרי קיסינג'ר
Anonymous/אי־פי

כדי לנטרל את נזקיו במפלגה, נשלח לאו"ם דני דנון, אשר אינו שוקט על שמריו ומיחצן את עצמו ללא הפסקה. באונסקו מכהן, כנראה מסיבות דומות, כרמל שמאה-הכהן. משרד החוץ הופקר בידי ציפי חוטובלי, פולמוסאית שטחית וחסרת טקט מינימלי/הבנה דיפלומטית (לליאור שליין בתכנית האחרונה "גב האומה"; "שנינו באותו גיל, 38. לי שני ילדים. מה אתה תרמת לעם ישראל?"). מינוים נוספים סירסו את האופי המקצועי של משרד החוץ. הפתעה אחרי הפתעה בינלאומית נוחתת על ישראל.

ברק אובמה
Marco Garcia/אי־פי

לעיתים נדמה שמדיניות החוץ-פנים נקבעת בהשראת הבית בבלפור. גם שר החוץ האמריקני, ג'ון קרי, חטף צעקות מביבי, אף חזקות יותר ממני נפתלי. למחרת ההחלטה במועצת הביטחון, בחג המולד המקודש לנוצרים (הכל סגור והתחבורה הציבורית מושבתת), זימן ראש הממשלה את שגרירי המדינות התומכות ונתן להם על הראש. כנראה שהרוח בבית משפיע על מדיניות החוץ-פנים של השפלת זולת.

נתניהו
אמיל סלמן

ראש הממשלה לא  מצליח לכבוש את תסכוליו ממפלתו המדינית ושמא החרדות מפני החקירה, הכל כמעט בשידור ישיר. הדוקטרינה ארץ ישראל השלמה של בנט-נתניהו התמוטטה ואיש אינו עושה חשבון נפש. במה טעינו? אולי ביהירות מופרזת חשבנו שאפשר לשטות כל הזמן בכל העולם. ככל שהזירה הבינלאומית עסוקה במשברים ובכיבוי שרפות, למי יש עניין בסכסוך במזרח התיכון? הרי נפתלי בנט הקדים וטען שהעולם מתעניין בהיי-טק הישראלי ולא בסכסוך. לכן, זה הזמן לבנות בשטחים הכבושים ולקדם את סיפוחם. כדי לשרוד פוליטית, נתניהו מקצין ימינה.

מירי רגב
ניר קידר

אולי הם יסייעו לו בימי חקירה משטרתית. כך אפשר להבין את הרטוריקה ואימוץ הטעונים הימנים. הסכסוך ישראל-פלסטין הוא שולי באזור. כך משכתבים היסטוריה ושוברים עוד ימינה. סכסוך בין למעלה ממאה שנה נהיה לפתע לשולי. לכן לא צריך להתרגש מנאום קרי. לא הוא ואף גורם חיצוני אינו מבין כמונו את הפלסטינאים. הכל ישתנה לטובה עם כניסתו של טראמפ לבית הלבן.  
 

בחר לך יריב. גם אם המציאות קשה, הכל תלוי בשיווק המדיניות ובתדמיות שלה. יש מספר כללי שיווק, יהיו אלה רהיטים, מוצרי חשמל או מדיניות.

כלל ראשון - מי שלא בעדנו ובעד מדיניות הממשלה, הוא נגדנו. רב הציבור יודע מעט מאד. מעטים קראו את החלטת אונסק"ו או החלטת מועצת הביטחון על התנחלויות. עוד פחות צפו בנאומו הישראלי של ג'ון קרי. לכן, קל למרוח את הציבור ולתייג את ההחלטה לפי הצורך. מה יותר פשוט להציב את שתי ההחלטות כהתנגדות כביכול לגישתנו החופשית להר הבית ולכותל המערבי. בדרך כלל, בחר ביריב מוכר מכבר לציבור.

כלל שני, בחר יריבים ואויבים וייחס להם את האחראיות למחדל. חזור שוב ושוב על שמות יריבים, וצרב בתודעת הציבור שהם אחריאים לכישלון ולמפלה מדינית. האירופאים האנטישמיים הם אחראים על החלטת אונסק"ו. ברק אובמה בישל עם הפלסטינאים את ההחלטה במועצת הביטחון. אפילו להחלטת היועץ המשפטי לפתוח בחקירה משטרתית של ראש הממשלה נמצא יריב האחראי על כך - התקשורת, אלא מה. היועץ המשפטי נלחץ ע"י התקשורת מדי יום לפתוח בחקירה.

כלל שיווק שלישי - הפוך את הכישלון להישג. הוכח נחישות להילחם ביריבים האחראים כביכול למפלה מדינית או למחדלך. פתח מיד במסע הסברה נגד מי שהזיק לך, נגד ברק אובמה וג'ון קרי. שלח את הסריסים נאמנים, רגב, ביטן ושאר האליטה החדשה והכנועה, לתקוף את היריבים במושגים הכי גסים  - אובמה הוא היסטוריה, קרי הוא כישלון, ועוד. מה שהסריסים אומרים על היריבים, נשמע אוטנטי יותר. ראש הממשלה גבר ועמיד בפני לחצים, איך הוא מכניס לכולם. למי יש עוד אומץ לבטל פגישות עתידיות עם ראשי ממשלה בדאבוס? שחק את "משה גרויס", חזק בבית ומתרפס בחוץ.

האם השיווק הפוליטי מועיל? לפחות כלפי פנים ולטווח קצר עד לפיאסקו הבא. מי צריך יותר.

להב שני
עודד אנטמן

 פסוקו של פוסט

עם ההודעה על פרישתו של זובין מהטה, פורחת בורסת השמות. מי יהיה יורשו ומנהלה המוסיקלי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית? הנה אינטרמצו עם להב שני, 27, המוזכר כאחד המועמדים הריאליים.

כתבות שאולי פספסתם

*#