האם מדינת ישראל תצליח למחוק את הערבית מיפו? - עיר שסועה לה יחדיו - הבלוג של דניאל מונטרסקו - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם מדינת ישראל תצליח למחוק את הערבית מיפו?

חוק הלאום מבקש להוריד את השפה הערבית למעמד נחות התואם את היחס המפלה אליה זוכים האזרחים הערבים. ערים מעורבות, בעצם קיומן בשולי החברה, חותרות תחת פרויקט טיהור השפה וייהוד המרחב

תגובות
0
נאדיה כינאנה

לאחר פיגוע ההצתה בבית הספר הדו-לשוני בירושלים ב-2014 נותרה כתובת על הקיר: ״אין דו קיום עם סרטן״. הדימוי הרפואי הסופני מתאר את חרדות הימין הקיצוני מהתבוללות וחציית גבולות המאיימות על טוהר השפה ושלמות הגוף הקולקטיבי היהודי. השפה הערבית הופכת בראיה זו לטומאה אותה יש לכרות ולבער. המסקנה ברורה: דו-קיום בין יהודים לערבים נועד לכישלון.

בשיח הלאומי "ישראליזציה" ו"פלסטיניזציה" הן תמונות ראי, שמזהות חרדה קיומית בגלישה אל האחר הפוליטי. לגבי הפלסטינים ישראליזציה (אַסֽרַלָה בערבית) מגלמת את סכנת ההתקרנפות ונסיגה של הזהות הלאומית הערבית, ואילו בעיני שומרי הסף של המדינה היהודית הפלסטיניזציה היא תרחיש אימה, שבמהלכו המיעוט הערבי חובר לפלסטינים החיים מעבר לגבולות "הקו הירוק".

בראייה פוליטית ותרבותית זו, הישראליזציה מסמלת את הניצחון של פרויקט הייהוד, ואילו פלסטיניזציה היא ההתנגדות הערבית לפרויקט זה. תפישה זו מציבה את שני הקיבוצים הלאומיים על שני מישורים מקבילים אך הפוכים, שאינם נפגשים: סיפורם הלאומי של היהודים נע מגלות לגאולה ומשואה לתקומה, לבינוי אומה ולכינון קהילה, ואילו סיפורם של הפלסטינים מבטא מעבר מתור הזהב של "ימי הערבים" לפני שנת 1948 אל תבוסה לאומית, הדרה אזרחית, שוליוּת כלכלית, התנגדות ו"צֻמוּד" (היצמדות עיקשת לאדמה).

קבוצת פרהסיה -- פרויקט "דרך השפה"
פרהסיה

הנרטיבים הקולקטיביים מבטאים, מחד גיסא, סיפור הצלחה של התיישבות וקִדמה, ומאידך גיסא, סיפור של נישול, הידרדרות ומאבק. זוהי תבנית ההיסטוריה הרשמית, אשר יוּצרה ושועתקה על-ידי המוסדות החברתיים האמונים על תחזוקת הזיכרון הקיבוצי הלאומי. ברמה הקולקטיבית, היחס העיקרי בין הזיכרון הישראלי לזיכרון הפלסטיני הוא יחס של שלילה והתעלמות הדדית. מסגרת ייחוס רבת-עוצמה זו מַבנה זיכרון קיבוצי חד-ממדי אך הדדי של "שחרור" מול "קורבּנוּת" המזין את הנרטיב האישי, אשר מצדו יכול לאמץ את הגרסה הלאומית, לדחות אותה או לשנותה ולכוונה לפי צרכיו.

דוגמאות לנרטיב אישי המתריס נגד תפישה קוטבית זו אינן נעלמות מן המרחב הציבורי. כך, על קיר מסגד ששופץ על-ידי המועצה האסלאמית בשכונת ג'בליה ביפו, הכריזו זוג מעורב על אהבתם. בני הזוג – גבר פלסטיני ואישה יהודיה – בחרו לבשר על יחסיהם בפומבי באמצעות גרפיטי המנוסח באנגלית: Fuad Love OSNAT. הבחירה באתר מעורר המחלוקת והמסר החתרני של הכתובת על הקיר הביאו להסרתה זמן קצר לאחר מכן ולסילוקה מהמרחב הציבורי. הצהרת אהבה זו זכתה לגורל המשותף לרבים מן הזוגות המעורבים – הדרה, השתקה ומחיקה מן הזיכרון הקיבוצי.

0
דניאל מונטרסקו

סיפור דומה עלה לכותרות עם חתונתם של זוג יפואי – מורל מלכה היהודיה ומחמוד מנסור המוסלמי.  כזכור, כ-200 איש הגיעו לנסות להחריב את שמחת הזוג, חלק ניכר בחולצות "להב"ה – משמר הכבוד היהודי״. מנגד תומכים הפגינו בעד האיחוד; אמו של החתן הכריזה ״בסוף האהבה תנצח״. אולם אבי הכלה התנגד בחריפות לחתונה המעורבת ולא הגיע לטקס.

כמו במושגים ההלכתיים תחום עירוב או שעטנז, ההיברידיות היא בלתי נסבלת וכיום היא מקבלת את הביטויים הישראליים שלה. גדרות גבוהות עושות שכנים טובים, ושכנים טובים אינם נפגשים בחדר המיטות כדי להיכלא בכלאיים של גוף משותף, שאולי יביא לעולם עוד בני כלאיים בני בלי בית לאומי ונטולי גוף לאומי. זהו ההיגיון של להב"ה וכנראה גם של רוב הציבור היהודי. לכן נישואים מעורבים הם לא רק בגידה בלאומיות אלא אוטו-אנטישמיות לשמה. חציית הגבול היא אם כן התרסה מזהמת וממאירה כנגד ליבת הזהות הביולוגית של הגוף היהודי.

0
עופר וקנין

ביטוי פואטי ליחסי ההכלה הסבוכים הקושרים בין הגורל הפלסטיני והישראלי, בעבר, בהווה ובעתיד, מציע אנטון שמאס, הסופר הפלסטיני שבחר לכתוב בעברית, בחתימת מאמרו שקרוי, ולא בכדי, "הבוקר שלמחרת" (בקובץ בעריכתם של אלי רכס ותמר יגנס): ״אסיים בשבחה של ההוויה הפלסטינית בישראל, על אף כל הצרות כולן, שחלקן אף נגע בדיני נפשות. אין פתרון פוליטי לבעיה של הפלסטינים אזרחי ישראל. יש רק פתרון תרבותי. דרכם הפוליטית אל החיק החם של העם הפלסטיני נחסמה מזמן מכוח המגע שלהם עם אחת הברכות המעטות של המאה המקוללת הזאת -- היכולת לראות את האחר מקרוב, היתרון שיש בראיה הדו-מוקדית, המוֹתרוֹת של הדו-לשוניוּת, העונג שבחציית הגבול שבין שתי תרבויות. והמלצה אישית בהחלט -- העתיד שייך לנשואי תערובת״.

דברים אלה קשים לעיכול לאזרח מן השורה – היהודי והערבי – שהרי הם פוגעים באושיות המאבק הדמוגרפי הקיומי והזהות הקיבוצית, שעליהן מושתת הפרויקט הלאומי כולו. דוגמאות אלה של חציית גבולות קהילתיים חושפות קבוצה של תופעות תרבותיות המאיימות על שלמות הגוף החברתי וחותרות תחת ההגמוניה הלאומית. כמו כן אין זה מקרה, שגילויים אלה עולים מתוך ההקשר של ערים מעורבות (יפו וחיפה), המזמנות מגע יומיומי, רצוי או כפוי, בין יהודים וערבים.

0
עופר וקנין

קל לפטור את הטקסט החתרני של שמאס כמשאת נפש נאיבית האופיינית לאופטימיות של שנות ה-90, ואת הגרפיטי – כגחמה של זוג מאוהב. אולם אפשר לפרש אותם גם כתובנה על אופייה הדיאלקטי של הישראליזציה, שקצותיה נותרו פרומים מאז ראשית הפרויקט הציוני ועד ימינו. האם ביטויים כאלה ואחרים של חציית גבולות קהילתיים ופוליטיים מעידים על האינטגרציה המיוחלת בין ערבים ליהודים, או שמא דווקא על היפוכה, בחזקת היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל?

מעמד השפה הערבית בערים מעורבות היווה בשנים האחרונות סלע מחלוקת על רקע דרישת התושבים הערבית לקבל שירותים בשפת אימם. ביולי 2002 בג"ץ חיזק את מעמדה של הערבית כשקבע שחובה על העיריות בערים המעורבות לדאוג לכך שהשילוט העירוני ייכתב הן בעברית והן בערבית. הורדת הערבית לדרגת ״שפה בעלת מעמד מיוחד״ שם לאל את הניסיונות לשוויון לשוני ופוליטי.

0
אריק אבולוף, כבאות ירושלים

עם זאת, הילדים הלומדים בגנים ובבתי ספר דו-לשוניים ("נעמת - גן השלום", "יד ביד") ורב-לשוניים (כגון בית הספר הצרפתי ביפו) מוכיחים הלכה למעשה כי לניסיון הטיהור אין עתיד בעיר. במבט מן הרחוב, גם לאור הדומיננטיות של השפה העברית, ערבית, רוסית, אמהרית, ואף לדינו ובולגרית משמשים בערבוביה. המרחב העירוני המעורב שומר באופן עיקש על רבגוניותו ומסרב להתיישר לפי הקו הרשמי המונחת מירושלים – העיר ש״חוברה לה יחדיו״ אך נותרה חצויה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#