מי יבריא את אגודת העיתונאים החיפאית? - משקל עודף - הבלוג של דוד רטנר - הארץ
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי יבריא את אגודת העיתונאים החיפאית?

אגודת העיתונאים בחיפה מתה, אך החברים בה, שאינם עיתונאים פעילים, מבקשים להשאיר אותה מחוברת למכשירי הנשמה

תגובות
בית אגודת העיתונאים בחיפה. בניין מפואר עם ארנונה גבוהה
דוד רטנר

ביום חמישי שעבר יצאו עשרות ילדים משולהבים, מלווים באמהות מותשות, מאולם קריגר בשכונת הכרמל הצרפתי בחיפה, בדיוק הסתיימה ההצגה "פינוקיו" בכיכובו של יובל המבולבל. מהקומפלקס של קריגר יש נוף נפלא לים, הוא ממוקם קרוב מאוד לסטלה מאריס - הנקודה שבה הכרמל יוצר זווית פתאומית ומרהיבה של 90 מעלות שמאפשרת לצפות גם מערבה וגם צפונה למרחק גדול.

באולם סמוך קטן יותר, לא רחוק מצהלות הקטנטנים, נשמה אגודת העיתונאים של חיפה את נשימותיה האחרונות - ועד האגודה כינס דיון סופי בהחלט, כשעל הפרק הצעת החלטה לפרק את העמותה שעליה מושתתת אגודת העיתונאים המקומית שהוקמה בסוף שנות ה-50. הבהילות נוצרה כי לאגודה אין הכספים לשלם שכר דירה וארנונה, ועד סוף השנה האזרחית היא נדרשת לפנות את המתחם.

באולם של אגודת העיתונאים ישבו קרוב ל-40 איש והקשיבו בפנים מודאגות ליו"ר האגודה גבי זוהר שעדכן אותם על המצב האקוטי. הדבר העצוב ביותר בהתכנסות המלנכולית הזו היה שאיש מהיושבים באולם אינו עיתונאי פעיל, או אם נדייק - איש מהם אינו עיתונאי פעיל שמשלח ידו העיקרי הוא עבודה בכלי תקשורת. בלשון פבסדו-רפואית אפשר לומר שהאגודה מתה מוות מוחי אבל טרם נותקה ממכשירי ההנשמה.

אגודת העיתונאים החיפאית כוללת כיום בעיקר אנשי טלוויזיה קהילתית - פנסיונרים שרק מיעוטם היו עיתונאים בעברם, ושבאופן לגיטימי מאוד נמשכו הרבה אחרי צאתם לפנסיה (רבים מתגוררים בבתי אבות) לעשייה של טלוויזיה קהילתית. בעשור האחרון, כאשר רוב העיתונאים הפעילים נטשו את האגודה, הפנסיונרים הצטרפו, שילמו מיסים ויצאו לטיולים באתרי מורשת שאותם ארגנה המזכירה הוותיקה מירי טורמן. הטיולים הכניסו כמה מאות שקלים לחודש והאגודה פירפרה לה כך כמה שנים.

תחילת הערב עמד בסימן התרפקות על העבר המכובד של האגודה ושל העיתונות החיפאית. ארבעה עיתונאי עבר הוזמנו לקבל אות הוקרה על פעילותם בעבר - חביבה רוגר, לשעבר בקול ישראל, יואל דר, לשעבר בקול ישראל, נאיף חורי, איש רדיו וטלוויזיה, ואורי שרון, שהיה (להבדיל) כתב ב"דבר" ובעיתונים נוספים. רוגר נזכרה בראשית הקריירה שלה בראיון עם שר החוץ יגאל אלון, דר נזכר בכתבות בשנות ה-60 שבהן חשף מקרי מוות של ילדים בכפרים דרוזים בגליל עקב מחסור בחיסונים, ואורי שרון הקריא שיר שכתב על נפלאות העיר חיפה. בין אותות ההוקרה הפליאה החלילנית רותי יעלי בנגינה של מחרוזת שירי עבר שעוררו התרגשות בקרב הקהל.

איך הגיעה אגודת עיתונאים בעיר השלישית בגודלה לסיטואציה העצובה הזו? איך קרה שבזמן שהאגודה התל אביבית מזמינה מאות חברים ואורחים לכנס באילת בחודש הבא, האגודה בחיפה מתמסמסת? האם הגסיסה של האגודה קשורה בצורה כלשהי למצב העיתונות בכלל או בצפון בפרט, או שמא מדובר באירוע נקודתי? היושב ראש הנוכחי, גבי זוהר, לשעבר כתב "הארץ" בחיפה ובצפון, שפנה לפני שנים לחקור את תחום הכתות בישראל וגם עשה דוקטורט בנושא וכיום גם מתפרנס בעיקר מהדרכת טיולים בחו"ל, עמד מול הקהל והסביר איך זה שהגענו עד הלום, ועד כמה חמור המצב הנוכחי של האגודה.

בשנות ה-80 וה-90 שכנה אגודת העיתונאים החיפאית בשכונת הדר הכרמל במבנה צנוע בדמי מפתח, עם משרד ואולם קטן למסיבות עיתונאים. האגודה שילמה שקל לשנה לשכר דירה, והמקום המה פעילות. אז גם החזיקו מערכות כלי התקשורת השונים שפעלו בעיר עובדים רבים: מערכת "הארץ" בחיפה כללה ארבעה כתבים וצלם, כך גם מעריב, עם שני צלמים מקומיים, בידיעות אחרונות היו חמישה כתבים ושלושה צלמים, ואפילו לעיתון דבר היה משרד וכתב בעיר.

רשות השידור היתה אז אימפריה מרובת עובדים. באמצע שנות ה-90 קיבלה אגודת העיתונאים הצעה קוסמת שבדיעבד קברה אותה: בכרמל הצרפתי הוקם קומפלקס מפואר שכולל את אותו אולם קריגר, ולידו מרכז תרבות צרפת, שבקומה מעליו נבנה משרד נאה עם אולם גדול שהוצע לאגודת העיתונאים. האגודה הסתנוורה וקפצה על המציאה. יחד עם המשרד והאולם היפה קיבלה גם שכר דירה בהתאם, וארנונה ענקית. הגירעון החל להצטבר, ובמקביל מערכות כלי התקשורת החיפאיות הצטמקו עד שנעלמו לחלוטין.

הנוסחה של פחות עיתונאים פעילים בעיר ושכר דירה גבוה יותר בישר אסון מתקרב. בתחילת שנות ה-2000 האגודה כבר הורכבה מיותר פנסיונרים ומספר הולך ומצטמצם של עיתונאים פעילים. האגודה לא השכילה למשוך אליה נציגים מכלי התקשורת החדשים - תחנות רדיו אזוריות ואתרי אינטרנט טריים. ומעל הכל ריחפה השאלה הגדולה: מי בכלל צריך כיום אגודה שמקיימת מסיבות עיתונאים? התשובה פשוטה, אף אחד.

עיתונאים ותיקים מקבלים אות הוקרה
דוד רטנר

מעט הכתבים החיפאים הפעילים לא מצאו יותר ערך בתשלום דמי חבר לגוף שאין לו משמעות מקצועית עבורם, והם פרשו אחד אחרי השני. לפני כמה שנים ניסתה האגודה החיפאית לגייס הדרכה וסיוע מארגון העיתונאים שביצע פעולות מהותיות ומיליטנטיות בקרב כלי תקשורת באזור תל אביב.

נציגים של הארגון הגיעו לכמה ישיבות, בחנו בעין מעט מבועתת את כמות ותיקי התקשורת הקהילתית מול היעדר כמעט מוחלט של עיתונאים פעילים - ונעלמו מהעין. אי אפשר שלא להעריך את ההתגייסות של גבי זוהר, היו"ר. הוא אמנם משדר באחת מתחנות הרדיו האזוריות, אך כאמור לא מתפרנס מעיתונות. הוא תיאר עם לא מעט כאב ועצב כיצד ניסה לשכנע גורמים שונים להציל את האגודה ועל המאמצים שעשה יחד עם חברי ועד (שאיש מהם, כאמור, אינו עיתונאי פעיל), לשכנע את  ראש העיר ובכירים אחרים להציל את האגודה: "הרגשתי מושפל, התחננתי לפטור מהארנונה, כלום לא עזר. ראש העיר שאל אותי: 'כמה עיתונאים חברים באגודה?'...לא היה לי מה להגיד לו. כי האמת שאין לנו יותר עיתונאים".

אחרי שזוהר סיים את דבריו והסביר שאת הבניין צריך לפנות עד סוף דצמבר עברו הנוכחים להצביע על האופציות שהעלה: לפרק את העמותה ולסגור את האגודה לאלתר, או לנסות למצוא פתרון. ותיקי התקשורת לא אימצו את המתת החסד והצביעו על החלטה שמבקשת מהוועד שמסיים תפקידו בעוד חודש וחצי להציג הצעה להבראה. זוהר הסביר שבכל מקרה את המשרדים ייאלצו לנטוש, אבל נעתר להנחיית המליאה. הערב הסתיים לפיכך בסוג של חיבור זמני של האגודה החיפאית למכונת הנשמה: אין כסף, מזכירת האגודה עוזבת, המשרד ייסגר, אבל בשבוע הבא יתקיים מפגש חירום נוסף שבו יציג זוהר, היו"ר היוצא, רעיונות להבראה.

השאלה הגדולה שנותרה - אם אין עיתונאים פעילים באגודה, מי בדיוק יבריא אותה?    



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#