בלוגים

לא שחור לבן / הבלוג של דוד ספיבק

כתוב שמותר לשמוע שירה מוקלטת של אשה, אז זרמתי עם זה

דמיינו שלפניכם כל יצירות המוזיקה, הקולנוע, הטלוויזיה והספרות שבעולם, אבל עוד לא קראתם או צפיתם בהן ומצפים לכם ימים רבים של הנאה. עכשיו תכפילו את התחושה פי מאה, ותגיעו אלי

תארו לעצמכם שאתם נמצאים בפתחו של גן עדן. דמיינו שלפניכם כל יצירות המוזיקה, הקולנוע, הטלוויזיה והספרות שבעולם, אבל עוד לא קראתם או צפיתם בהן ומצפים לכם ימים רבים של הנאה במקום המופלא הזה. תחשבו על מצב שלא ראיתם את "שובר שורות" או את "שודדי הקאריבים", שלא שמעתם את לד זפלין ופינק פלויד, אבל אתם יודעים שזה בדיוק שמצפה לכם. עכשיו תכפילו את תחושת ההנאה הזו פי מאה. זה בערך מה שהיה לי.

כחרדי, הידע שלי על התרבות החילונית שאף לאפס. פעם אחד הרבנים אמר לנו שהמוזיקה של החילונים זה רק "בום בום". המוזיקה האמיתית היא המוזיקה היהודית. כמובן שסרטים וסדרות, לדבריו, הם מלאי פריצות וזוהמה ומובילים להתבהמות ח"ו. שומר נפשו ירחק מהם. אני זוכר את היום האומלל שבו הבאתי לישיבה ספר מסדרת "הארי פוטר". המשגיח (האחראי על המשמעת הרוחנית - ד.ס) ראה אותו בחדר שלי, החרים אותו ולקח אותי לשיחה שבה נזף בי על מעשיי הנלוזים. כששאלתי אותו מה הבעיה, הוא ענה לי: "הספר הזה מלא שטויות. לא ראוי שתקרא אותו או שהוא יהיה בישיבה".

חרדים מקליטים שיעורי רבנים על קבצים בחנות מוזיקה בירושלים
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

הז'רגון המשפטי דומה מעט לתלמודי, זה מתאים לי

בין עולם הישיבות ומוסדות החינוך החרדיים לבין הלימודים החילוניים יש הבדלי גישות תהומיים. גם החיים הסטודנטיאלים שונים לגמרי וזה מתחיל כבר בכיתה. בפקולטה למשפטים הכלאה מעניינת

אני זוכר את המבחן הראשון במכינה האקדמית. זה היה ממש בימים הראשונים והיינו בשלב התחלתי שבו למדנו רק אנגלית ומתמטיקה לקראת מבחן כניסה ללימודי בגרות. המבחן היה באנגלית. בחיידער כמובן לא לימדו את השפה, אבל אני ידעתי מכיוון שלימדתי את עצמי כבר בגיל 12. בכל זאת הייתי לחוץ והסיבה לכך היתה עצם זה שעמדתי בפני מבחן. מאז סיום לימודי הישיבה הקטנה (מקבילה לתיכון) שבע שנים קודם לכן, לא היו לי מבחנים.

זו דוגמה קטנה להבדל מהותי בין עולם הישיבות ומוסדות החינוך החרדיים לבין הלימודים בעולם החילוני. בישיבה, רוב הלימודים עוסקים בתלמוד ובעיקר בסוגיות ההלכתיות שבו. ישנם שני סוגי לימוד מקובלים: "בקיאות" ו"עיון". בראשון המטרה העיקרית היא להספיק את החומר תוך הבנה פשוטה של הדברים, ובשני המטרה העיקרית היא להבין אותו טוב. עד כמה "להבין"? בואו נאמר שזו לא תופעה נדירה שלומדים עמוד אחד במשך חודש, ואף יותר.

ישיבת מיר. הווי חברתי הרבה יותר גדול מבאוניברסיטה
גיל כהן מגן
להמשך הפוסט

מהמחאה החברתית למדתי דבר אחד: חילונים הם בני אדם כמוני

יש רגעים בחיים שיכולים להתמצות לתחושה או מחשבה קטנה שמסמנת קו פרשת מים גדול. הרגע שלי, כילד וכנער חרדי, הגיע בהפגנה מול מעון ראש הממשלה בקיץ של 2011

לפעמים, רגע אחד קטן, תחושה קטנה בלב או מחשבה קטנה, הם קו פרשת המים בדרך לשינוי גדול. במקרה שלי, אני זוכר בדיוק מתי ואיך חשתי. עוד הייתי חרדי שנתיים לאחר מכן, אבל זה היה הרגע המכונן.

הייתי ליד מעון ראש הממשלה במהלך הפגנות המחאה החברתית ב-2011. אני לא זוכר בדיוק את כל הרשמים שלי מאותו ערב, אבל דבר אחד אני זוכר בבירור: עובדת סוציאלית או מורה נשאה נאום קצר ופירטה בו את קשייה הכלכליים. באותו רגע, ההנחה שלפיה חייתי כאילו לחילונים אין בעיות כלכליות - התנפצה לרסיסים. באותו רגע, הרגשתי שבעצם אין הבדל מהותי ביני לבין שאר המשתתפים בהפגנה. 

מפגינים מול מעון ראש הממשלה ב-2011
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

את אהבתי לחתולים גיליתי במקום הכי לא צפוי

בחברה החרדית לא מקובל לגדל חיות מחמד. למעשה, קל יותר למצוא בית חרדי עם טלוויזיה מבית חרדי עם כלב או חתול. סיפור אהבה שמתחיל ב"טומאה" וניפוץ מוסכמה ונגמר בדף אינסטרגם וקעקוע

אני חובב חתולים מושבע. זה לא דבר מובן מאליו עבור מי שגדל כחרדי. כיום, אני מגדל את ריץ' וסימבה המקסימים. ריץ' פעלתן ושובב שלא מפסיק ליילל ולרוץ, וסימבה הוא חתול סיאמי יפהפה שמאוד אוהב ליטופים. לפעמים הוא אפילו נעמד על שתי הרגליים האחוריות כדי להגיע ליד שלי ולהתחכך.

בחברה החרדית לא מקובל לגדל חיות מחמד. גם בגלל "טומאה" וגם בגלל מוסכמה חברתית, הם נחשבים מוקצים מחמת מיאוס. למעשה, קל יותר למצוא בית חרדי עם טלוויזיה מבית חרדי עם כלב או חתול. במושב שבו גדלתי, חתולים היו סוג של חיה מלוכלכת שמתגוררת ברחוב ולא כדאי להתקרב אליה משום שהיא עלולה לשרוט. התגובה היחידה לה היא ראויה, אם בכלל, מתמצאת במלה "קישטא" - אם היא מנסה להתקרב. 

"ואני, שכמהתי לחום אנושי, מצאתי נחמה בללטף אותו"
אורן זיו
להמשך הפוסט

עבודה, אינטרנט, מימוש עצמי: האשה החרדית יוצאת אל האור

העיקרון "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה", ולפיו על האשה להצטנע ולדבוק בתפקידיה - הולך ומאבד מערכו. שיח הזכויות ושוויון ההזדמנויות כבר כאן והוא מרוח על דפי העלונים, לוחות המודעות והוואטסאפ

"זה לא שלום בית אם את מפחדת" - האמירה החד-משמעית הזו הופיעה לפני חודש במודעה שפורסמה באחד מהעלונים החרדיים וקראה לנשים חרדיות הסובלות מאלימות במשפחה לפנות לעמותות החרדיות שפועלות בנושא. מודעה שכזו עדיין לא יכולה להופיע בעיתונים החרדיים, בוודאי לא במרכזיים שבהם, אך לעמותות יש את דרכי הפעולה שלהן: חלוקת פלאיירים בשכונות, תליית מודעות במקוואות, רשימות תפוצה במייל, קבוצות וואטסאפ, פוסטים בפייסבוק וגם כאמור מודעות בעלונים.

הקמפיין הזה בהחלט נוטע שורשים וחודר עמוק אל תוך המיינסטרים החרדי. "גם אם לאשה חרדית שמרנית אין פייסבוק - לחברה שלה יש, ואנחנו מגיעות אליה דרכה", סיפרה לי מנהלת באחת מעמותות הסיוע, וגם סיפקה דוגמה מאירוע שעסק באלימות במשפחה ושודר בפייסבוק לייב. לדבריה, תוך כדי השידור פנתה אחת הצופות לשכנה שלה, אשה חרדית שאין לה פייסבוק, משום שחשדה שהיא עוברת התעללות. החשד הסתבר כנכון ועוד לפני שהסתיים השידור הועבר דיווח לגורמי רווחה. 

חרדית שעובדת בחברת היי-טק במודיעין עילית. נחשפות לתרבות ולציביון החילוני
אייל טואג
להמשך הפוסט

ויתרתי על טינדר, אצא לרחוב עם הסוס הלבן

המבחר העצום בטינדר שולח אותנו אל האפשרות הקלה יותר - לא לבחור. בינתיים, את הרעב לאהבה אנו משביעים בלייקים ובקניית מוצרים לקידום הפרופיל. וזו בעצם היתה כוונתו של המשורר

בסדרה הקומית המונפשת "ריק ומורטי" מוצגת באחד הפרקים אפליקציה דימיונית שמשדכת בין אנשים לבין מושאי אהבתם הלא מוכרים להם. ברגע שנפגשים המשודכים - הם נופלים זה בזרועות זה כאילו הם מכירים ואוהבים מלפני כן. הקאץ' הוא שהסיפור לא מסתיים בזה: גם אחרי שהמשודכים מצאו בני זוג - האפליקציה ממשיכה להציע להם עוד אנשים, כך שמה שנוצר הוא תוהו ובוהו של זוגות שאוהבים עד השמיים ומתחלפים בכל כמה שעות.

מה שקורה בטינדר לא רחוק ממה שמתואר בריק ומורטי, רק הפוך. במקום שהמועמדים והמועמדות באפליקציה יובילו לאהבה ממבט ראשון (כבר מהמבט באפליקציה), אנשים מדפדפים בתמונות כאילו הם בוחרים עגבניות בסופר. אחד נראה טוב, אחר קצת פחות טוב, שלישי נראה רקוב. גם כשמחליקים ימינה ומופיע הכיתוב המיוחל “!It’s a Match”, אין זה אומר שבכלל תהיה אינטראקציה. זהו רק תחילתו של תהליך, שהרי גם כשמתכתבים עם מישהי או מישהו - זה לא אומר בהכרח שמחר הוא יענה ל"בוקר טוב" שלך. וגם אם כן ענה, והכל הולך טוב, די במלה אחת לא במקום בשביל שהוא יתאדה כאילו לא היה.

טלפון עם טינדר
בלומברג
להמשך הפוסט

אפילו אני תוהה, מה לעזאזל קורה שם בסקס הראשון של זוג חרדי?

אמנם גדלתי בישיבה אך לא הגעתי לשידוך. פניתי לחברים ולחרדים שהסכימו לדבר בניסיון לדלות פרטים על מה שמסתתר בתוך "הקופסה השחורה" ששמה סקס בעולם החרדי

בפוסט קודם שפרסמתי בבלוג זה, התייחסתי לחוויה הראשונה בחדר המיטות של בחור חרדי שלא חווה אינטראקציה עם נשים. כתבתי שעל אף שלא הגעתי לשידוך ואל החתונה, נדמה לי שהמלה "מבוכה" תתאים. אני מודה שאחרי הפרסום טרדו מחשבות את מנוחתי. האם זה אכן כך? מה לעזאזל באמת קורה שם בלילה הראשון בין החתן לכלה? כיצד הם חווים את הרגעים האלה? 

החלטתי לחזור שוב אל הנושא, והפעם, ערכתי בירור מקיף בעניין עם חברים שלי מעברי בישבה ועוד כמה חרדים שהסכימו לחלוק איתי את חוויותיהם בנושא. דבר אחד בטוח וצריך להיאמר כבר בראשית הדברים: סקס חרדי הוא "קופסה שחורה". אי אפשר לראות מה קורה בתוכה. אין טורים על כך בעיתונים החרדיים, אין כתיבה פומבית באינטרנט, בוודאי שאין "פורנו חרדי". קשה להסביר עד כמה שתי המלים האלה סולדות אחת מהשנייה.

זוג חרדי בבית קפה בירושלים. אין טורים על סקס, אין כתיבה באינטרנט ואין "פורנו חרדי"
ליאור מזרחי / באובאו
להמשך הפוסט

סוד השידוך בעולם החרדי הוא כמה שפחות מפגשים

הדרך אל החתונה החרדית יכולה להתחיל ולהסתיים בפגישה אחת אחרי שההורים כבר סיכמו ועד מפגשים בבית קפה ומפגשי ספיד דייטינג. הנה מדריך לאיך זה עובד לפחות במקום שממנו אני בא

הגעתי לבר אפלולי בגבעתיים שבו התכנסו עוד 40 בנים ובנות. הקונספט של הערב היה "ספיד דייט בריבוע". זה כמו ספיד דייט רגיל, רק בפורמט של שניים מול שתיים ולא אחד מול אחת. שוחחתי על מצב הדייטינג שלי עם אחד המארגנים עוד קודם לכן, והוא שכנע אותי ש-20 דייטים בערב יעשו פלאים לניסיון שלי בהיכרויות.

למרות שלא הייתי רגיל במעמדים מעין אלה, לא חשתי מבוכה או חוסר ביטחון. סייעה לכך מאוד העובדה שהייתי עם מישהו, בחור שהצמידו לי. מה שעוד עזר לי מאוד הוא שבכל סבב דייטים המארגנים הציגו נושא לדבר עליו, נניח: "ספרו על הנסיעה האחרונה שלכם לחו"ל".

תיבת צדקה לזיווג בירושלים
גיל כהן מגן
להמשך הפוסט

רציתי מין בלי שידעתי מה זה, ביולוגיה במיטבה

כשאמי הודיעה לי שסבא צריך "לדבר איתי על משהו", לא ידעתי איזה הלם אני עומד לחטוף. כנער חרדי, היה נראה כי הקשר היחיד בין גברים לנשים הוא אחרי החתונה - הם גרים באותו בית

כשהייתי בן 16, אמא שלי אמרה לי שסבא שלי צריך "לדבר איתי על משהו". לא ייחסתי יותר מדי חשיבות לדבר, אך לא ידעתי שיתגלה לי דבר שירעיש את עולמי. באותה תקופה ניקר בי משהו עמום ולא מוסבר: התחלתי להרגיש משיכה מסוימת לבני אדם ממין נקבה. לא היה לי ברור לגמרי מה זה ולמה, אך כשדיברתי עם סבי, הוא הסביר לי, במלים פשוטות, איך מקיימים יחסי מין.

עד היום אני זוכר את ההלם שחטפתי. עד אז לא היה לי שמץ של מושג על הדבר הזה, ובאותו יום הבנתי שכולם עושים אותו. אפילו אנשים שאני מכיר! הרב בבית כנסת, האברך שלומד כל היום, הר"מ בישיבה. לקח לי זמן להפנים את זה, אבל בסוף השלמתי עם העניין. אכן כן, כולם עושים את זה.

רמת בית שמש. "'פריצות וזוהמה' הוא כינוי רווח בעיתונות החרדית"
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

איך למדתי על בארסה ולמה שערי חוץ קשורים לעגלות עם סוסים

כשלמדתי בחיידער נכנס פעם המנהל והודיע שמהיום אסור לשחק כדורגל כי זה "עַבוֹידֶה זוֹרֶה". אז מעולם לא שיחקתי וגם לא צפיתי. את התפנית בעלילה מצאתי בכונן נייד מלא סרטים

גמר מונדיאל 2010. ספרד נגד הולנד, דקה 116, והמתח בשיאו. היו כמה הזדמנויות אך המשחק עדיין ללא שערים. בדקה ה-116 הכדור מגיע לאנדרס אינייסטה שכובש ומעניק לספרד את גביע העולם. לכאורה תזכורת היסטורית רגילה לגמרי עבור חובב כדורגל ממוצע, אך לא לי, יוצא בשאלה שצפה במשחק לראשונה בתחילת 2012.

זה היה אחרי שחבר נתן לי כונן נייד מלא סרטים שמעולם לא ראיתי, ואת המשחק מצאתי ביניהם. באותו זמן עוד לא הבנתי שהחוויה העיקרית בכדורגל היא לראות את המשחק בזמן אמת, מהיציע או בטלוויזיה. אני זוכר שכשלמדתי בחיידער (המקבילה לבית ספר יסודי) נכנס באחד הימים המנהל לכיתה באמצע השיעור ובפיו הודעה חשובה: "שמעתי שיש ילדים שמשחקים כדורגל אחרי הלימודים. מהיום אסור לשחק. זה עַבוֹידֶה זוֹרֶה (עבודה זרה)".

כדורגל בבית ספר בביתר עילית. האיסור לשחק הוא קיצוני אפילו אצל חרדים
מיכל פתאל
להמשך הפוסט

אלוהים, ועוד הרבה אפשרויות אחרות

אינני יכול לומר שעברתי תהליך מחשבתי עצום שבסופו החלטתי לעזוב את האמונה. למעשה, מעולם לא ממש עזבתי אותה. פשוט בדרך פגשתי אנשים, ובהקשר הזה הרמב"ם צודק לגמרי. בלוג חדש

זה היה עוד ערב רגיל על המדרגות בסמטה החשוכה. מהבניין הסמוך היה לי Wi-Fi וזה כל מה שהייתי צריך באותו רגע. שוטטתי בפייסבוק, תחת שם בדוי כמובן, ולפתע אלוהים עצמו נגלה אלי. למעשה, נתקלתי בדף שנקרא "יהוה" וקראתי בו כמה פוסטים שהמסר העיקרי בהם היה שאין אלוהים. לומר שהזדעזעתי יהיה האנדר-סטייטמנט של האנדר-סטייטמנט. הרגשתי כאילו מישהו הכניס לי עם נבוט לראש. הרי יש אלוהים! זה דבר ברור ואין מחלוקת על כך. אין שום דרך להסביר את קיומו של עולם בלי קיומו של אלוהים, וכל מטרת חיינו הוא לגרום לו נחת רוח על ידי קיום המצוות.

זו לא היתה הפעם הראשונה. מקרה דומה קרה לי כמה חודשים קודם לכן, כשאמרתי למוכר בחנות ספרים שעברית שונה מכל השפות משום שהמלים בה מבטאות את המשמעות האמיתית שלהן והן לא סימן שרירותי. "זה רק אם אתה מאמין שזה ככה", ענה לי המוכר והותיר אותי מבולבל מעט. אירוע שלישי שערער את אמונתי היה סדרת סרטונים ביוטיוב שהראתה סתירות בין המדע לתורה. עד אז שמעתי בעיקר מפי רבנים המחזירים בתשובה שהמדע מוכיח את התורה, ופתאום אני שומע את ההפך. הרמב"ם אומר שאם אין לאדם ברירה אלא לשבת בקרב אנשים חוטאים, עדיף שיישב במדבר. לכן, לא פלא שבסופו של דבר השינוי האמיתי אצלי הגיע מהחברה שבה שהיתי.

ט' באב בכותל המערבי. "שמעתי מוזיקה והזדעזעתי, הלא היום זה יום חורבן בית המקדש" (למצולמים אין קשר לכתבה)
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט