דוד ספיבק
דוד ספיבק
ט' באב בכותל המערבי. "שמעתי מוזיקה והזדעזעתי, הלא היום זה יום חורבן בית המקדש" (למצולמים אין קשר לכתבה)
ט' באב בכותל המערבי. "שמעתי מוזיקה והזדעזעתי, הלא היום זה יום חורבן בית המקדש" (למצולמים אין קשר לכתבה)קרדיט: אוליבייה פיטוסי
דוד ספיבק
דוד ספיבק

זה היה עוד ערב רגיל על המדרגות בסמטה החשוכה. מהבניין הסמוך היה לי Wi-Fi וזה כל מה שהייתי צריך באותו רגע. שוטטתי בפייסבוק, תחת שם בדוי כמובן, ולפתע אלוהים עצמו נגלה אלי. למעשה, נתקלתי בדף שנקרא "יהוה" וקראתי בו כמה פוסטים שהמסר העיקרי בהם היה שאין אלוהים. לומר שהזדעזעתי יהיה האנדר-סטייטמנט של האנדר-סטייטמנט. הרגשתי כאילו מישהו הכניס לי עם נבוט לראש. הרי יש אלוהים! זה דבר ברור ואין מחלוקת על כך. אין שום דרך להסביר את קיומו של עולם בלי קיומו של אלוהים, וכל מטרת חיינו הוא לגרום לו נחת רוח על ידי קיום המצוות.

זו לא היתה הפעם הראשונה. מקרה דומה קרה לי כמה חודשים קודם לכן, כשאמרתי למוכר בחנות ספרים שעברית שונה מכל השפות משום שהמלים בה מבטאות את המשמעות האמיתית שלהן והן לא סימן שרירותי. "זה רק אם אתה מאמין שזה ככה", ענה לי המוכר והותיר אותי מבולבל מעט. אירוע שלישי שערער את אמונתי היה סדרת סרטונים ביוטיוב שהראתה סתירות בין המדע לתורה. עד אז שמעתי בעיקר מפי רבנים המחזירים בתשובה שהמדע מוכיח את התורה, ופתאום אני שומע את ההפך. הרמב"ם אומר שאם אין לאדם ברירה אלא לשבת בקרב אנשים חוטאים, עדיף שיישב במדבר. לכן, לא פלא שבסופו של דבר השינוי האמיתי אצלי הגיע מהחברה שבה שהיתי.

רמב"ם
רמב"םצילום: ויקיפדיה

את רון הכרתי בח' באב, כשעברתי לגור במעונות האוניברסיטה. על אף שהוא היה טיפוס דיכאוני ונטה לפראנויות קשות, היו לנו הרבה מכנים משותפים ונהיינו חברים טובים. בט' באב שמעתי מוזיקה מחדרו והזדעזעתי. הלא היום זה יום חורבן בית המקדש ואסור לשמוע נגינה. "הרבה מקדשים נחרבו במהלך ההיסטוריה. במה שונה זה? ובכלל, המקדשים האלה היו פרימיטיבים ושחטו והרגו בהם הרבה בעלי חיים", היתה תשובתו. משהו במה שהוא אמר שבר אצלי איזה מחסום תודעתי.

והיה גם את ישראל הזכור לטוב שכינה את עצמו "קוצץ בנטיעות" ו"אלישע בן אבויה". הוא נטה לזלזל וללעוג לאלוהים, לדת ובעצם לכל דבר חוץ מישעיהו לייבוביץ'. אני זוכר את הפעם הראשונה שפגשתי אותו. הוא דיבר על הרב חיים קנייבסקי אבל הזכיר אותו בלי התואר, רק חיים קנייבסקי. "רֶעְב חיים!" הזדעקתי. ישראל לטש בי עיניים ואמר בלי למצמץ: "הוא לא רב". בפעם אחרת, הייתי מאד צמא בשבת וישראל הצדיק קנה "בטעות" שתי פחיות קולה מהמכונה.

הרב חיים קנייבסקי ב-2013
הרב חיים קנייבסקי ב-2013צילום: אוליבייה פיטוסי

אני לא יכול לומר שהעברתי את עצמי תהליך מחשבתי עצום שבסופו החלטתי לעזוב את האמונה. האמת היא שגם מעולם לא ממש עזבתי אותה. רק שבמקום שהיא תהיה הדבר הנכון היחיד, היא הפכה לאפשרות אחת מיני אפשרויות רבות, כולל האפשרות שלא להאמין בכלל. אני עדיין מאמין באלוהים, אבל יותר בתור רעיון כללי ולא מוגדר, ולא בתור דבר שקשור לדת כזו או אחרת. בימים אלה אני עושה סוג של חזרה למקורות ומאזין לקלאסיקות ישנות. נכון לעכשיו, פינק פלויד הם האלוהים שלי.

ילד חרדי ממוצע גדל עם אקסיומה אחת ברורה שאין עליה עוררין: יש אלוהים. לאקסיומה הזאת יש הרבה נגזרות: אם יש אלוהים אז יש תורה וצריך לקיים אותה. צריך גם להתרחק מאנשים שרחוקים מאלוהים או שיכולים להרחיק ממנו. זאת הסיבה להסתגרות החרדית הקיצונית מפני העולם שבחוץ. גם קריאה בספר תמים וטהור שנכתב בידי סופר שלא מאמין באלוהים, ואולי אפילו כן מאמין באלוהים אבל לא מקיים מצוות, היא סוג של מתן לגיטימציה אסורה, פתיחת פתח להשפעה מצדו, ומכיוון שמדובר באדם שלא מקיים מצוות ואינו קרוב לאלוהים - השפעתו היא פסולה בהגדרה. לכן, אפשר גם לומר לכל החרדים שטרחו לקרוא פוסט קודם שלי והגיבו בצורה קיצונית בטוקבקים: מלכתחילה לא היה ראוי שתקראו.

דוד ספיבק

דוד ספיבק | |לא שחור לבן

לקראת סיום התואר הראשון בתקשורת וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית. לומד גם משפטים באוניברסיטת תל אביב. אוהב מוזיקה (רוק בעיקר), קעקועים וחתולים. אכתוב על המסע שעברתי בשש השנים האחרונות, מבחור בישיבת מיר לסטודנט בעולם החילוני. אשתף אתכם גם בדרכי הפתלתלה אחר מציאת אהבה.

הבלוג הזה מהווה הזדמנות לקבל הצצה נדירה ומרתקת על המתרחש בתוך העולם החרדי. אפשר ליצור איתי קשר בפייסבוק

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ