דוד ספיבק
דוד ספיבק
רמת בית שמש. "'פריצות וזוהמה' הוא כינוי רווח בעיתונות החרדית"
רמת בית שמש. "'פריצות וזוהמה' הוא כינוי רווח בעיתונות החרדית"קרדיט: אמיל סלמן
דוד ספיבק
דוד ספיבק

כשהייתי בן 16, אמא שלי אמרה לי שסבא שלי צריך "לדבר איתי על משהו". לא ייחסתי יותר מדי חשיבות לדבר, אך לא ידעתי שיתגלה לי דבר שירעיש את עולמי. באותה תקופה ניקר בי משהו עמום ולא מוסבר: התחלתי להרגיש משיכה מסוימת לבני אדם ממין נקבה. לא היה לי ברור לגמרי מה זה ולמה, אך כשדיברתי עם סבי, הוא הסביר לי, במלים פשוטות, איך מקיימים יחסי מין.

עד היום אני זוכר את ההלם שחטפתי. עד אז לא היה לי שמץ של מושג על הדבר הזה, ובאותו יום הבנתי שכולם עושים אותו. אפילו אנשים שאני מכיר! הרב בבית כנסת, האברך שלומד כל היום, הר"מ בישיבה. לקח לי זמן להפנים את זה, אבל בסוף השלמתי עם העניין. אכן כן, כולם עושים את זה.

עבורי, כל זה לא היה עניין של מה בכך. מעולם לא יצא לי לראות אפילו נשיקה בסרט. גדלתי בעולם שבו היה נראה כי הקשר היחיד בין גברים לנשים הוא שאחרי החתונה הם גרים באותו בית. אמנם יש אזכורים בהלכה לכך שבעל צריך לאהוב ולכבד את אשתו, ויש גם הלכות שעוסקות בדיני אישות הנוגעים לקיום יחסים, אבל בחורי ישיבות לא לומדים דברים שקשורים אליהם.

סיסמאות נגד פריצות ברמת בית שמש, אשתקד
סיסמאות נגד פריצות ברמת בית שמש, אשתקדצילום: אמיל סלמן

עוד לפני השיחה עם סבי, הגוף כבר שלח לי איתותים ראשוניים. אני זוכר את הרגע הקסום של העוררות המינית הראשונה. היא לא היתה פיזית. זו היתה תחושה שפשוט שבא לי, לא ברור למה, מגע עם אשה. היה בזה משהו תמים וטהור, מעין חשק שהגיע מבפנים, אך שונה מחשק של מי שראה רק סצנות רומנטיות בסרטים או גילויי חיבה בין ההורים, ומצפה לדבר דומה. לא היה לי "מודל של מין" שגרם לי לרצות בו. זו היתה ביולוגיה פשוטה במיטבה.

נתראה בחתונה

בשביל להבין את הסיטואציה שבה הייתי, אקדיש כמה מלים למין בחברה החרדית. אין שום דיבור עליו, יש טאבו כמעט מוחלט. אין צורך אפילו לדבר על כך מכיוון שבאופן טבעי הקהל נחלק לגברים ונשים, והתרועעות או יצירת קשר עם אשה שאינה בת משפחה אסורה בתכלית. כך יוצא שלבחור חרדי ממוצע לא יוצא להגיע לסיטואציות מיניות לפני החתונה, והאפשרות הריאלית היחידה היא קיום יחסי מין אחריה.

וזה בדיוק מה שהיה לי בראש: מין אחרי החתונה הוא דבר טהור ומצווה, ואילו לפני כן הוא עבירה חמורה וטומאה. למעשה, נכון לאותו זמן הייתי במצב שמין נחשב לטמא אפילו כשלא מדובר על הדבר עצמו: חל איסור להסתכל על אשה לשם הנאה ואיסור לברך בפני אשה לא צנועה. כך יצא שבזמן שחשבתי על מין כדבר שיש להימנע ממנו בגלל טומאתו, ציפיתי לזכות בו אחרי החתונה.

"שבזמן שחשבתי על מין כדבר שיש להימנע ממנו בגלל טומאתו, ציפיתי לזכות בו"
"שבזמן שחשבתי על מין כדבר שיש להימנע ממנו בגלל טומאתו, ציפיתי לזכות בו"צילום: אמיל סלמן

פעם דיברתי עם מישהו ואמרתי לו שלהסתכל על בחורות לא צנועות - זה דבר מגעיל. הוא שאל אותי: "מדוע? הרי זו יצירה יפה של הקדוש ברוך הוא". ואכן, באיזשהו מקום, אולי כדי להצדיק את ההתנזרות ממין, מחנכים את החרדים שמין זה דבר טמא. "פריצות וזוהמה" הוא כינוי רווח בעיתונות החרדית לתיאור מקום שבו מסתובבות נשים שלא מתלבשות לפי כללי הצניעות.

ולא רק להביט על אשה אסור. בציבור הליטאי ישנו איסור נוסף שעליו לא מדברים אלא פעם בשנה, וגם אז, ברמזי רמזים. זהו הנושא של "קדושה" או "שמירת הברית". זהו האיסור על גבר לגעת בעצמו לשם סיפוק מיני, האיסור החמור על הוצאת זרע לבטלה, כלומר, שלא במסגרת קיום יחסי מין המותרים על פי ההלכה. אני זוכר שבאחת הישיבות שלמדתי בהן, ראש הישיבה אמר בדרשה: "אתה, שחושב שהקדוש ברוך הוא לא רואה מה אתה עושה מתחת לשמיכה, הוא רואה גם רואה!"

לקח לי הרבה זמן להתיידד עם אותן נשים, בעבודה ובאוניברסיטה, שקודם לכן הקפדתי לא להביט עליהן ברחוב בגלל חוסר צניעות. ובהמשך גם לעשות את המעבר אל קיום יחסי מין עם נשים. אבל ככה זה, לכל דבר מתרגלים. והאמת, היה שווה להתרגל לזה.

דוד ספיבק

דוד ספיבק | |לא שחור לבן

לקראת סיום התואר הראשון בתקשורת וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית. לומד גם משפטים באוניברסיטת תל אביב. אוהב מוזיקה (רוק בעיקר), קעקועים וחתולים. אכתוב על המסע שעברתי בשש השנים האחרונות, מבחור בישיבת מיר לסטודנט בעולם החילוני. אשתף אתכם גם בדרכי הפתלתלה אחר מציאת אהבה.

הבלוג הזה מהווה הזדמנות לקבל הצצה נדירה ומרתקת על המתרחש בתוך העולם החרדי. אפשר ליצור איתי קשר בפייסבוק

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ