סוד השידוך בעולם החרדי הוא כמה שפחות מפגשים

הדרך אל החתונה החרדית יכולה להתחיל ולהסתיים בפגישה אחת אחרי שההורים כבר סיכמו ועד מפגשים בבית קפה ומפגשי ספיד דייטינג. הנה מדריך לאיך זה עובד לפחות במקום שממנו אני בא

דוד ספיבק
דוד ספיבק
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
תיבת צדקה לזיווג בירושלים
תיבת צדקה לזיווג בירושליםקרדיט: גיל כהן מגן
דוד ספיבק
דוד ספיבק

הגעתי לבר אפלולי בגבעתיים שבו התכנסו עוד 40 בנים ובנות. הקונספט של הערב היה "ספיד דייט בריבוע". זה כמו ספיד דייט רגיל, רק בפורמט של שניים מול שתיים ולא אחד מול אחת. שוחחתי על מצב הדייטינג שלי עם אחד המארגנים עוד קודם לכן, והוא שכנע אותי ש-20 דייטים בערב יעשו פלאים לניסיון שלי בהיכרויות.

למרות שלא הייתי רגיל במעמדים מעין אלה, לא חשתי מבוכה או חוסר ביטחון. סייעה לכך מאוד העובדה שהייתי עם מישהו, בחור שהצמידו לי. מה שעוד עזר לי מאוד הוא שבכל סבב דייטים המארגנים הציגו נושא לדבר עליו, נניח: "ספרו על הנסיעה האחרונה שלכם לחו"ל".

כשהסתיים הערב, בדרך הביתה, חשבתי שספיד דייט בעצם ממחיש את ההבדל בין עולם ההיכרויות החרדי לעולם ההיכרויות הכללי. בשונה מהרעיון להפגיש הרבה בחורים ובחורות יחד עבור אותה מטרה במקום אחד, ההשקפה החרדית (תלוי אידאולוגיה כמובן) היא ליצור כמה שפחות מפגשים כאלה עד לחתונה. ספיד דייט הוא רעיון פסול. 

גם התנהלות הדייטים עצמם רחוקה מלהיות מקשה אחת בעולם החרדי. זה נע בין פגישה אחת בבית אחרי שההורים כבר סיכמו על חתונה, ועד "דפוסים מודרניים" לגמרי כמו קבלת מספר טלפון של הבחור/בחורה ומשם המשך עצמאי, בדרך כלל למפגש בבית קפה. המשותף לכל השיטות והדרכים הוא שהכל תמיד מתחיל אצל שדכן או שדכנית. זה יכול להיות "שדכן רשמי", שזו עבודתו, אך גם מישהו או מישהי שבסך הכל עסקו בתיווך בנקודתי. הרבה חתונות יוצאות מהמלצה של חבר או קרוב משפחה שנתן אותה לשם מצווה וללא כל תמורה.

"הסינון מתחיל עוד לפני שיש בכלל התחלה של היכרות"
"הסינון מתחיל עוד לפני שיש בכלל התחלה של היכרות"צילום: גיל כהן מגן

בעולם הישיבות הליטאי, ממנו אני מגיע, לפני שיש בכלל התחלה של היכרות, יש סינון על פי מיני חתכים שקיימים בקהילה. לדוגמה: חסיד לא ישתדך עם ליטאית; ליטאית מסמינר וולף השמרן לרוב לא תשתדך עם בחור מישיבת חברון הפתוחה יותר; אשכנזי לא ישתדך כמובן עם ספרדייה (מזרחים מכונים אצל החרדים "ספרדים") ויש המחמירים ואינם משתדכים גם כשהצד השני הוא "חצי ספרדי". התהליך עצמו מתחיל אצל ההורים, כשהשדכן מציע להם בחור/בחורה והם פונים לסדרה של בירורים טלפוניים אצל מכרי המועמד/ת. על הפרק: ובכן, "בירורים" - רמת הלימודים, האישיות, יראת שמיים ובמקרה של בנות גם צניעות.

אם הבירורים עולים יפה, ההורים של שני הצדדים מדברים ביניהם ישירות, או באמצעות השדכן, על הדרישות הכספיות של הצדדים. לפעמים מעורב בזה כסף גדול. הרבה הורים לבנות מוכנים להעניק לבחור דירה, ולו שיהיה תלמיד מצטיין מישיבה נחשבת. בעבר היה נפוץ שצד הכלה משלם על הדירה של בני הזוג, אך בשנים האחרונות מנהג זה פוחת והולך. השלב הבא הוא הפגישה בין הבחור לבחורה. המועד ייקבע על ידי ההורים או השדכן ותתקיים בבית של אחד מקרובי הכלה, או בבתים מיוחדים של גמח"ים הקיימים למטרה זו. ההודעה על "הפגישה" נמסרת לבחור ולבחורה בנפרד.

השיחה בדייט הראשון תעסוק בדברים בנאליים וכוללת שאלות שהוכנו מראש. הבחור אחראי על הובלת השיחה שתימשך, על פי רוב, כשעה ורבע. אחרי הפגישה ימסרו השניים לשדכן תשובה חיובית או שלילית. אם התשובה חיובית - לא מתמהמהים. קובעים מיד פגישה נוספת להמשך השבוע, אפילו למחרת. אפשר לקרוא לזה "ספידייט - בגרסה החרדית". בפגישה השנייה כבר תתקיים בחוץ - במלון או פארק - וכאן הרצועה מעט משוחררת יותר. ניתן לעסוק בנושאים כלליים יותר ולמצוא נושאי שיחה משותפים. הפגישה השנייה תימשך כשעתיים בערך.

חתונת נכדו של האדמו"ר מבעלז ב-2013
חתונת נכדו של האדמו"ר מבעלז ב-2013צילום: גיל כהן מגן

אחרי שלוש או ארבע פגישות נוספות, השדכן יברר לרוב מה המצב אצל הצדדים. אם הם רוצים "לסגור", כלומר להמשיך לחתונה, הם ייפגשו פעם נוספת לחצי חצי שעה בערך, ובסופה בדרך כלל הבחור שואל ברמז על ההמשך. למשל: "אפשר להגיד מזל טוב?" או "אפשר להתקשר להורים?" הבדיחה מספרת על בחור שבפגישה האחרונה הביא בקבוק פתוח לבחורה, ושאל: "אפשר לסגור".

על כל פנים, אם התשובות חיוביות, אחרי הפגישה הזו, עורכים אירוע מצומצם המיועד לרוב רק לבני משפחה קרובים. זה נקרא "וורט". כמה ימים לאחר מכן, באירוע רחב יותר, חוגגים אירוסין. את החתונה קובעים לרוב לכשלושה חודשים אחרי האירוסין. בפרק הזמן הזה, הקשר בין הזוג המאושר עדיין מתנהל תחת כללים והגבלות. הם ידברו לרוב פעמיים בלבד בשבוע בטלפון, פעם אחת ביום שישי לפני כניסת השבת. פעם בחודש הם ייפגשו באופן יזום. פגישות אקראיות אפשריות לשם חיפוש דירה וכדומה. מדי כמה שבתות החתן יתארח אצל משפחת הכלה, ולהיפך.

משבועיים לפני החתונה, נכנס לתוקף כלל נוקשה שאוסר על כל קשר בין בני הזוג, אפילו לא בטלפון. כך יוצא שבחור שמעולם לא היה בחברת בנות שאינן בנות משפחה, מוצא את עצמו במיטה עם מישהי שהכיר רק כמה חודשים קודם לכן, ונפגש איתה פחות מעשר פעמים. הייתי כותב טור שלם רק על החווייה הזו, אבל לא התנסיתי בה. אשאיר לכם את הניחושים מה קורה שם. נדמה לי שהמלה "מבוכה" תתאים.

דוד ספיבק

דוד ספיבק | |לא שחור לבן

לקראת סיום התואר הראשון בתקשורת וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית. לומד גם משפטים באוניברסיטת תל אביב. אוהב מוזיקה (רוק בעיקר), קעקועים וחתולים. אכתוב על המסע שעברתי בשש השנים האחרונות, מבחור בישיבת מיר לסטודנט בעולם החילוני. אשתף אתכם גם בדרכי הפתלתלה אחר מציאת אהבה.

הבלוג הזה מהווה הזדמנות לקבל הצצה נדירה ומרתקת על המתרחש בתוך העולם החרדי. אפשר ליצור איתי קשר בפייסבוק

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ