מהמחאה החברתית למדתי דבר אחד: חילונים הם בני אדם כמוני

יש רגעים בחיים שיכולים להתמצות לתחושה או מחשבה קטנה שמסמנת קו פרשת מים גדול. הרגע שלי, כילד וכנער חרדי, הגיע בהפגנה מול מעון ראש הממשלה בקיץ של 2011

דוד ספיבק
דוד ספיבק
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מפגינים מול מעון ראש הממשלה ב-2011
מפגינים מול מעון ראש הממשלה ב-2011קרדיט: אוליבייה פיטוסי
דוד ספיבק
דוד ספיבק

לפעמים, רגע אחד קטן, תחושה קטנה בלב או מחשבה קטנה, הם קו פרשת המים בדרך לשינוי גדול. במקרה שלי, אני זוכר בדיוק מתי ואיך חשתי. עוד הייתי חרדי שנתיים לאחר מכן, אבל זה היה הרגע המכונן.

הייתי ליד מעון ראש הממשלה במהלך הפגנות המחאה החברתית ב-2011. אני לא זוכר בדיוק את כל הרשמים שלי מאותו ערב, אבל דבר אחד אני זוכר בבירור: עובדת סוציאלית או מורה נשאה נאום קצר ופירטה בו את קשייה הכלכליים. באותו רגע, ההנחה שלפיה חייתי כאילו לחילונים אין בעיות כלכליות - התנפצה לרסיסים. באותו רגע, הרגשתי שבעצם אין הבדל מהותי ביני לבין שאר המשתתפים בהפגנה. 

אך בל נקדים את המאוחר. גדלתי במושב חרדי בדרום ולאורך שנות ילדותי לא יצא לי להיפגש עם חילונים. אלה שכן ראיתי היו לרוב אנשי פריפריה, בעלי משרות צווארון כחול. כמו למשל הטכנאי שנהג לבוא לתקן אצלנו את המזגן. החילוניות תוארה אצלנו כדבר הכי אומלל שקיים. אמרו לנו שבבתי ספר חילונים יש אלימות מזעזעת ומתנהגים שם כמו חיות. אמרו לנו שחילונים הם "תינוקות שנשבו", אנשים שנולדו לתוך עולם השקר, שאינם יודעים את האמת, הלא היא התורה הקדושה ומצוותיה.

גם המעבר לישיבה בירושלים לא הוביל לשינוי משמעותי בתפישתי. בעיתונים החרדים הופיעו לא פעם קריקטורות שהציגו חילונים כחיות. במאמרי הדעה הרבו לתאר את הריקנות החילונית, ולהציג את החילונים כאנשים ששמו להם למטרה לרדוף את החרדים ולהכחיד את ערכי היהדות. כמובן שאלה ערכי היהדות האורתודוקסית בלבד, לערכי היהדות האלטרנטיבית - אין אצל החרדים מקום.

הרבנים בישיבה לא חסכו שבטם מהחילונים. נוסף על הנ"ל, הם נהגו להזכיר בכל הזדמנות שמה שהחילונים לומדים זה שטויות, והדבר היחיד שראוי ללמוד הוא תורה, שכן היא מכילה את כל חוכמת העולם. ופשיטא, שלגילויים המדעיים "החדשים" - יש מקורות קדומים בתלמוד וכדומה, ולכן החילונים שלומדים באקדמיה מבזבזים את זמנם על דברים שחכמי התורה גילו לפני אלפי שנים.

באחת השבתות, קראתי ספר בשם "ריפוי או פיתוי" הבוחן שיטות שונות של טיפולים רפואיים, קונבנציונליים ואלטרנטיבים. בהקדמה לספר, מסבירים המחברים את הקריטריונים המדעיים לתגלית חדשה, ואת ההליכים הנדרשים לאישושה. זה היה רגע שבו חשבתי לעצמי שאולי באקדמיה לא לומדים שטויות. אחר כך הגיע טוויטר. אז כבר היה לי דף ועקבתי באמצעותו אחרי חילוניים, רחמנא ליצלן. שם, גיליתי שהם אנושיים יותר ממה שחשבתי. שבעצם הם ממש כמוני.

ניגשתי לאברך שהייתי עמו בקשר וסיפרתי לו על התגלית שזה עתה איששתי. "לחילונים אכפת רק מעצמם. למשל, הם לא מטפלים בהורים שלהם כשהם מתבגרים. הם רק רוצים את הירושה", הוא דחה אותי מניה וביה. לא התווכחתי איתו אבל ידעתי שאני צודק, וכשהתחלתי ללמוד לבגרויות במוסד לא חרדי ("מכון לב") כבר חשתי שמשהו השתנה. המחאה החברתית הגיעה ואני כאילו חציתי גדר בלתי נראית. הרגשתי שאני כבר לא בתוך החברה החרדית, אלא מסתכל עליה מבחוץ. לא הרגשתי עוד ניכור או זרות כלפי החילונים. כבר נחשפתי למוזיקה, לעיתונים ולסרטים "שלהם", אך לקח עוד זמן ועבודה רבה עד שלמדתי את כל הקודים התרבותיים.

הגורם שמניע את מערכת ההכפשה החרדית כלפי החילונים פשוט עד כאב. בכדי למנוע עזיבת החרדים המערכת נוקטת בהפחדה. ככל שמהפכת המידע תחדור לעולם החרדי, יותר ויותר חובשי כיפות שחורות ייחשפו באופן עצמאי, ללא תיווך רבנים או כלי תקשורת חרדיים, לעולם שבחוץ. האם זה יביא לגידול משמעותי במספר היוצאים בשאלה? לא בטוח. מה שכן בטוח הוא שכיום יש הרבה יותר חרדים שלא חושבים שחילונים הם חיות.

דוד ספיבק

דוד ספיבק | |לא שחור לבן

לקראת סיום התואר הראשון בתקשורת וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית. לומד גם משפטים באוניברסיטת תל אביב. אוהב מוזיקה (רוק בעיקר), קעקועים וחתולים. אכתוב על המסע שעברתי בשש השנים האחרונות, מבחור בישיבת מיר לסטודנט בעולם החילוני. אשתף אתכם גם בדרכי הפתלתלה אחר מציאת אהבה.

הבלוג הזה מהווה הזדמנות לקבל הצצה נדירה ומרתקת על המתרחש בתוך העולם החרדי. אפשר ליצור איתי קשר בפייסבוק

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ