הז'רגון המשפטי דומה מעט לתלמודי, זה מתאים לי

בין עולם הישיבות ומוסדות החינוך החרדיים לבין הלימודים החילוניים יש הבדלי גישות תהומיים. גם החיים הסטודנטיאלים שונים לגמרי וזה מתחיל כבר בכיתה. בפקולטה למשפטים הכלאה מעניינת

דוד ספיבק
דוד ספיבק
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ישיבת מיר. הווי חברתי הרבה יותר גדול מבאוניברסיטה
ישיבת מיר. הווי חברתי הרבה יותר גדול מבאוניברסיטהקרדיט: גיל כהן מגן
דוד ספיבק
דוד ספיבק

אני זוכר את המבחן הראשון במכינה האקדמית. זה היה ממש בימים הראשונים והיינו בשלב התחלתי שבו למדנו רק אנגלית ומתמטיקה לקראת מבחן כניסה ללימודי בגרות. המבחן היה באנגלית. בחיידער כמובן לא לימדו את השפה, אבל אני ידעתי מכיוון שלימדתי את עצמי כבר בגיל 12. בכל זאת הייתי לחוץ והסיבה לכך היתה עצם זה שעמדתי בפני מבחן. מאז סיום לימודי הישיבה הקטנה (מקבילה לתיכון) שבע שנים קודם לכן, לא היו לי מבחנים.

זו דוגמה קטנה להבדל מהותי בין עולם הישיבות ומוסדות החינוך החרדיים לבין הלימודים בעולם החילוני. בישיבה, רוב הלימודים עוסקים בתלמוד ובעיקר בסוגיות ההלכתיות שבו. ישנם שני סוגי לימוד מקובלים: "בקיאות" ו"עיון". בראשון המטרה העיקרית היא להספיק את החומר תוך הבנה פשוטה של הדברים, ובשני המטרה העיקרית היא להבין אותו טוב. עד כמה "להבין"? בואו נאמר שזו לא תופעה נדירה שלומדים עמוד אחד במשך חודש, ואף יותר.

בבסיס העיון עומד הרעיון שאל הבנת התלמוד ניתן להגיע רק לאחר שמבררים את החומר הלימודי ביסודיות. הבירור כולל "קושיות" (שאלות) מהלכות סותרות, כלומר ממקומות אחרים בתלמוד, ו"חילוקים" שהם עמידה על ההבדלים בין הדינים. ישנו מה שנקרא "מהלֶך" שפירושו הסבר ה"סוגיא" (דיון בנושא הלכתי תיאורטי או מעשי) בהתאם לתזה או תיאוריה רעיונית מסוימת ובאופן שמשליך על כל פרטי הסוגיא.

"עוסקים קודם במקרה ורק אחר כן מגיעים לתיאוריה"
"עוסקים קודם במקרה ורק אחר כן מגיעים לתיאוריה"צילום: אליהו הרשקוביץ

כשהתחלתי ללמוד באוניברסיטה העברית, עמדתי מיד על ההבדלים הגדולים שבין השיטה החרדית לחילונית. ההבדל הגדול ביותר ניכר בצורת הלימוד. בעוד שבישיבות הלמידה מכוונת להבנה עמוקה ויסודית של החומר תוך הצגת שאלות על כל הנחה אפשרית, הרי שבאוניברסיטה לומדים (לפחות בחוגים לסוציולוגיה ותקשורת) כיצד לחשוב לפי תיאוריות ואז להחיל אותן על מקרי מבחן, או פשוט לזכור את החומר הנלמד. בישיבה זה הפוך: עוסקים קודם במקרה ורק אחר כן מגיעים לתיאוריה.

בנוסף, בישיבה רוב הלימוד נעשה מתוך ספר, "בחברותא", דהיינו בזוגות. באוניברסיטה כל החומר מועבר על ידי מורה (למעט חומרי קריאה לשיעורים, הסיוט של כל סטודנט). בישיבה מלמדים לשאול על כל הנחה אפשרית "למה", על מנת להגיע לחקר העניין. באוניברסיטה הדיון הביקורתי מקבל חשיבות פחותה. אני זוכר שסבי, שהיה דתי לאומי כשהיה צעיר, סיפר לי על הפעם הראשונה שראה איך לומדים בישיבת מיר. "זה היה נראה כאילו הם רבים ביניהם. הם דיברו בצעקות ולפעמים דפקו על הסטנדרים (שולחן קטן ללימוד). שאלתי מישהו על כך, והוא אמר לי שככה הם לומדים", סיפר.

ואכן, חלק מהותי בלימוד התורה הוא “לחיות” ו”להרגיש” את הדברים. מספרים על אחד הרבנים מהמאה שעברה שהסביר מדוע יש לצעוק כשדנים בתלמוד: "ממש כמו שאם גנב היה לוקח לך חפץ, לא היית אומר לו בנחת 'זה שלי', שהרי העניין נוגע לנפשו, הוא הדין בלימוד תורה". וחז"ל אומרים: "אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד" ומתכוונים שהתלמוד כל-כך עמוק, עד שבכל פעם, גם אחרי מאה פעמים, אפשר להבין אותו טוב יותר. זו הסיבה שבהיכלי הישיבות יושבים זוגות זוגות ומתווכחים בעוז. המטרה היא להגיע להבנה טובה יותר. כשיש שאלה שלא נמצאה לה תשובה, מקובל לגשת לזוג אחר ולדון בדברים. הצורה הזו של הלמידה מתדלקת את ההווי הישיבתי. בהחלקן הוא מאוד תחרותי, בחלקן פחות.

שיעור בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב
שיעור בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביבצילום: ניר כפרי

באוניברסיטה, לעומת זאת, לומדים בשיעור ממרצה, וכשמסתיים השיעור, כל אחד הולך לדרכו. הדבר הכי דומה בישיבה לכך הוא הלימוד בספריה. מעבר לכך, באוניברסיטה אין היכרות עם חלק גדול מהסטודנטים, גם בגלל אופי הלמידה בה וגם בגלל גודלה. כמובן שיש שוני כשמדובר במכללות קטנות, אך בגדול ההווי החברתי פחות משמעותי מאשר בישיבות.

האוניברסיטה העברית ידועה לרעה בהווי החברתי הדל שלה. לי, באופן אישי, זה חסר מאוד. והנה, השנה התחלתי ללמוד משפטים באוניברסיטת תל אביב, ובמובן מסוים הרגשתי כאילו אני חוזר לעולם הישיבות. צורת הלימוד בפקולטה היא של למידת דינים והלכות, עם התפלפלות, השוואות בין מקרים ותאוריות הלכתיות. גם הז'רגון המשפטי דומה מעט לתלמודי. האירוניה היא שאני מתחבר הרבה יותר ללימודים האלה מאשר ללימודי הקודמים.

דוד ספיבק

דוד ספיבק | |לא שחור לבן

לקראת סיום התואר הראשון בתקשורת וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית. לומד גם משפטים באוניברסיטת תל אביב. אוהב מוזיקה (רוק בעיקר), קעקועים וחתולים. אכתוב על המסע שעברתי בשש השנים האחרונות, מבחור בישיבת מיר לסטודנט בעולם החילוני. אשתף אתכם גם בדרכי הפתלתלה אחר מציאת אהבה.

הבלוג הזה מהווה הזדמנות לקבל הצצה נדירה ומרתקת על המתרחש בתוך העולם החרדי. אפשר ליצור איתי קשר בפייסבוק

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ