הנר של מאיר בוער: אלבומו החדש של שחר אריאל הוא זמן קסם - ישראליזם - הבלוג של דורון קורן - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנר של מאיר בוער: אלבומו החדש של שחר אריאל הוא זמן קסם

בגיל 49 מוציא בנו של מאיר אריאל אלבום בכורה נפלא שמהדהדים בו שירי אביו. הופעת ההשקה היתה עמוסה בדמויות מוכרות, אך האם יש ליוצרים כמו אריאל מקום במצעדי הפזמונים המוצפים בכותבים ממוסחרים?

תגובות
שחר אריאל
צילום מסך מתוך הקליפ "תמיד אתה איתי"

זה היה זמן קסם, למרות שאת השיר הנפלא הזה שכתב שחר אריאל על סף שנת 2000 ("זה זמן קסם", הלחינו ושרו יזהר אשדות וברי סחרוף), הוא לא ביצע בהופעה שלו השבוע בזאפה תל אביב. בגיל 49, השיק אריאל בהופעה את אלבומו הראשון, הנפלא גם הוא. הוא סיפר על הבמה שאביו, מאיר אריאל, הרגיע לפני שנים בשיחה ביניהם את מוטרדותו הצעירה מכך שאינו יוצא לאור כיוצר והזכיר לו שגם הוא הוציא את אלבומו הראשון רק בסוף שנות השלושים שלו.

היה משהו נינוח ומחשמל בערב הזה. מלווה בלהקה חדשה, חדת צליל ונהדרת, "היוצאים מהסבך", במראה טבעי, מעט מרושל, שר אריאל שירים פנימיים, רגשיים, מבודחים או מסתוריים לרגע, ושוב ושוב נשבה מתוכם רוח האב עד שלרגעים כמעט לא ידעת מי הוא השר. בשיר "תמיד אתה איתי", סיפר על הנוכחות הזאת בחייו: "אבל תמיד אתה איתי, ניחוח פתע, הרף ריס/ מלים של פעם ואף פעם/ זה ערגונות, זו התחכמות, זה כפרסלי אלביס". ה"ערגונות" הם כזכור מ"זרעי קיץ", וה"כפרסלי אלביס" הוא מהשיר "אולה בבו" (תודה למגיבים שהעירו) והוא גם הנוכחות הכוכבית של האב בחיי הבן העורג. "ותמיד אנחנו ביחד בלילה בלי הרף, ציידים וטרף, שד מתרוצץ/ ציירים, היא נפתחת, מגבעות ומטפחת/ אין עוני אלא בדעת, אומר וקורץ".

בשונה מאביו, שחר אריאל לא הלחין את שיריו. את רובם הלחין יובל סלע, חבר נפשו עוד מימי מאיר והבית בפרדס חנה, כך שהכל ישב נכון ונשאר איכשהו במשפחה. הפיק ועיבד את עשרת שירי האלבום פטריק סבג עז הטעם, מי ששיתף פעולה - בהפקת אלבומים ולפעמים בכתיבה או בנגינה - עם ארז לב ארי, דוד ד'אור, קובי אפללו ויובל דיין במיטב אלבומיהם, עם שלמה ארצי בשניים מהמצליחים שבאלבומיו ("אושר אקספרס" ו"קצפת") ועם אתי אנקרי באלבום שירי יהודה הלוי המופלא שלה. שחר סיפר איך חיכה לסבג שנים, וסבג עצמו שר על הבמה את שירו האפלולי-יפהפה משנות ה-90, עם השורה "צל כבד, ירח מתאבד".

זיהיתי בקהל בין השאר את שולי רנד, ואת יהודה עדר שהופיע עם מאיר אריאל בלהקת "קריזמא" הכריזמטית וכאן ניגן עם שחר את "טוק טוק טוק על דלתי מרום" שתירגם מאיר אריאל מבוב דילן. גם אלון עדר המעולה, בנו של יהודה, ניגן ושר עם שחר כמה שירים. ניגן שיר אחד גם האח אהוד אריאל ארך הפאות, שבשאר הזמן ישב עם חבריו המוזיקאים הברסלבים, חבורה חמה וזורחת. והיו כמובן האם תרצה והאחות שירז, והיה יורם זק מ"האח הגדול" - שחר עבד, מסתבר, בבימוי התוכנית.

עוד שיר מדליק במחרוזת היופי של הערב הזה היה "הנה נדלק לי", שאותו הלחין אוריאל בן חיים. זהו סיפור על השתגעות פתאומית מקנאה לאהובה, וגם כאן מצטייר מתוך המלים הקסם האריאלי ומקסים מחדש: "אני הייתי בן אדם רגוע, עכשיו המוח מתעתע,/ מעוור, משגע, לופת לא מרפה לרגע, נכנס לפֶגע/ שדון שובבות זדון, רק בשביל הקטע/ ומה זה שם מתפוצץ - הופה! למעלה, מאחורה, קורץ/ ליער קופץ, בתוך נפשי שורץ, שורף, בוער, הורס/ והורס, והורס, עוד רגע הכל קורס, ומתרסק,/.../ לך תאסוף את הכל שוב מהתחלה, את עצמך מהרצפה./ כל פעם שמשהו מתחיל, אפשר לראות את הסוף/ את הלב לוקח שנים לאסוף".

וכששחר שר "לך תאסוף את הכל מהתחלה" עולה בזיכרון "לך תצא מזה עכשיו" מ"נשל הנחש" (גם אותו הוא שר על הבמה, עם עוד כמה משירי אביו). והנה איך הוא יוצא מזה בסוף: "אהובה שלי, די/ בואי נצא מהשיר הזה חלק, הכי כדאי/ כשאנחנו בטוב,/ אמיצים מספיק לאהוב".

גם אמונתו של שחר אריאל באלוהים, שנרמזה בכובע הפשוט לראשו, ניכרה בכמה משיריו. גם באמונה הזאת הוא חלק מקבוצה גדולה של מיטב היוצרים העבריים, מאהוד בנאי ואתי אנקרי וקובי אוז וברי סחרוף ושלמה ארצי בכמה משיריו האחרונים ושולי רנד וכמובן מאיר אריאל עצמו - ועד משוררים כיונה וולך ופנחס שדה ונתן אלתרמן.

מלכי הטקסט החדשים

בראש השנה הקרוב ישודרו מצעדי הפזמונים השנתיים. השנה החולפת התאפיינה בהצפה של טקסטים ממוסחרים, רדודים, שנולדו בפס ייצור כמעט אוטומטי. די לעיין בטבלאות השבועיות של השירים הכי מושמעים שפורסמו ב"גלריה", בהסתמך על נתוני אקו"ם, כדי לקבוע זאת. המלכים החדשים של הטקסט בשנה העברית החולפת היו אבי אוחיון הקלישאי לגמרי ("טירוף מתוק", "תבואי אלי", סוכר בקפה", "הולכים להשתגע", "עכשיו זה אחרת", שכתב לאייל גולן, משה פרץ, שרית חדד ועוד), דולב רם ופן חזות ("הכל בגלל הגעגוע", "מאמו", "קומסי קומסה"), סתיו בגר (מכותבי "toy" המצוין בסוגו, אמנם, אבל מי שכתב גם את "שני משוגעים" המתיילד והסתמי, ועוד) וסטטיק ובן אל שהפכו לנוסחה של עצמם.

כל זה דוחק את הפזמונים היפים באמת, אך יש גם לא מעט כאלה ברשימות מאה-המועמדים השנתיות. למשל "הפליט" של "החצר האחורית", "לה בוהם" של עידן רפאל חביב, "שדות" של נרקיס, "הנה ימים באים" של ישי ריבו, "תשאל את המים" של יובל דיין, "למה זה מגיע לנו" של רייכל וסחרוף, "חוף עזוב מאהבות" של ארצי, ועוד.

האם טעם הקהל המדרג יהיה טוב יותר מטעמם של העורכים המוזיקליים עם המסחרה שדחפו לו (בתוך הכלל הזה בלטו בכל זאת לטובה רשת ג' וערוץ 24 העבריות)? והאם יש עוד במבחרי העורכים המוזיקליים מקום לשיריו של שחר אריאל? 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#