דורון קורן
אורי אנסבכר
אורי אנסבכר
דורון קורן

בשלב מסוים, כשראו בטלוויזיה שוב ושוב את פניה המוארות והנדיבות בלי גבול של אורי אנסבכר, שנאנסה ונרצחה ביום חמישי שעבר בעין יעל, קשה היה שלא להסיט את המבט. המחשבה על מה שקרה לה, ועל מה שחשבה כשזה קרה לה, היא פשוט מזעזעת ומחרידה מדי.

בהמשך פרסם ynet את השיר האחרון שנמצא במחברתה של אורי, והפעם נוסף עוד קושי: אחרי שורות הפתיחה של הדיווח החדשותי על השיר ואחרי תמונתה של אורי, מופיעה לפתע תמונת דיוקן גדולה - גדולה מדי - של הרוצח עצמו, ערפאת ארפאעיה. מבט אפל של האיש האפל שכיבה את אורי. ושוב היד גוללת במהירות כדי לדלג מעל בור הגיהנום המרושע הזה ולהגיע אל השיר עצמו.  

חבריה של אורי אנסבכר מבצעים את שירה. כתבת "החדשות 13"

עוד לפני שנגיע לשיר עצמו, צריך לחזור ולהזכיר מי הנפש שכתבה אותו: צעירה בת 19 שהתנדבה במסגרת השירות הלאומי שלה לעבוד עם נוער בסיכון ובחינוך מיוחד. שירות חשוב מאין כמותו, רחום, קשה, שרק מעטים מסוגלים לו. היא בהחלט לא הקלה על עצמה. השיר שכתבה אורי הוא יפה ועמוק, והופך למטלטל במיוחד לאור הנבואה המרה שקופלה בו. כך למשל השורות "שלום עולמים/ שלום עלוּמים" בבית הראשון, עם שיכול המלים המעניין עולמים/עלומים, אשר נטען במשמעות נוראה נוכח עלומיה שנעלמו. 

בבית השני כתבה אורי: "זכרי/ את העלמה שאת/ את הדבש שהיה/ לפני שרָדוּ בך" - אמירה כאובה על אובדן איזו מתיקות חיים, אולי תום הנעורים שנפגע במפגש עם המציאות, אולי אהבה נכזבת שפגעה בה. המלה "רָדו" היא בהקשר זה דימוי עז וכפול משמעות - זה גם הדבש שרדו מתוכה (החיים או אנשים כלשהם) וגם "רדו" במובן "רודנות", אולי מסגרות חונקות כלשהן שעברה דרכן. ועכשיו כבר ידוע שחלומה על גבר אהוב לא יתגשם, ושרצונה להשכין שלום בתוכה וסביבה, בפתח השיר ובסיומו, לא יימשך, כי בא אליה מישהו שפניו למלחמה ולאונס.

הנה השיר:

עשי

שיהא עולמך

עולם של שלום

שלום עולמים

שלום עלומים

זכרי

אֶת העלמה שאַת

אֶת הדבש שהיה

לפני שֶרָדו בך

נכסי לעצמך

מחדש

את המתיקות הזו

שהיתה

שלך

החיי את העלמה

ובראי לך עולם

עולם של שלום

לפני המשא ומתן שלך עם עצמך

ועם אהובך

לפני ההסכמים

וההפרות

והמלחמות

עשי לך שלום

בתוכך

עד כאן השיר המרעיד של אורי אנסבכר. אגב, הציטוט שלו ב-ynet - ותודה להם על הבאת השיר - לקה קלות בשני מקומות: השורה המשמעותית "שלום עלוּמים" נעדרה מגוף הידיעה ומצאתי אותה רק בצילום כתב היד שצורף, ובשורה "לפני שרָדו בךְ" המלה היא כנראה "לפני" ולא "לפי", כפי שצוטט שם.

ומול דברי השלום הפרטיים האלה של אורי, שנחתכו באבחת סכין, עולים בזיכרון דברי דוד המלך בתהילים: "אֲנִי-שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר הֵמָּה לַמִּלְחָמָה". כי כן, אותו ערפאת ארפאעיה - המערפת, מסתבר, נכללה בשמו, כפי שהיא התגלתה מתוך שמו של יאסר ערפאת הרצחני - לקח סכין והלך להרוג בשם עמו, וגם אנס על הדרך. כבר לפני כמה שנים, כפי שפורסם בחדשות 13, אחרי שערפאת זה נעצר בפעילות עוינת קודמת, הוא הודיע על כוונתו העתידית להיות שאהיד ולהרוג בסכין, ובכל זאת נפטר בעונש קל בבית המשפט הישראלי ושוחרר במקום להיכלא מיד על דבריו ולהישאר תחת מעקב.

אחרי ששוחרר ארפאעיה, הוא לא נעצר גם במחסומים שהיו אמורים למנוע את כניסתו כשב"ח מחברון - וגורלה של אורי נחרץ. כשם שנחרץ בפעמים קודמות גורלם של המון נרצחי הסכינאות והירי והמטענים בידי זאבים משחרים להרג בשם אללה והג'יהאד. גם הם הצליחו לחדור ליישובים אחרי שלא הצלחנו לחסום אותם. לכן אבסורדי כל כך ומסוכן כל כך הדיבור השגור נגד "המחסומים" (עם כל הצפיפות החמורה בהם שאכן חייבת להיפתר) ונגד "החומה" ("אפרטהייד" כביכול) - כשבפועל הם אלה שהגנו ומגינים עלינו מפני הרבה יותר מעשי טבח שעלולים לפגוע במשפחתו של כל אחד מאיתנו.

הרצחנות הערבית כלפינו, נזכיר שוב, התחילה עשרות שנים לפני "הכיבוש". למעשה, כבר עם עצם חזרתנו לארץ. והיא גם לא תיעצר, אם להזכיר שוב את הכרזותיו המגובות באלימות של האויב הפלסטיני, בפתרון שתי המדינות הגרוע והאשלייתי. היא תיעצר רק כשהפלסטינים יאבדו כל אפשרות וכל תקווה להרוג בנו ולסלק אותנו מארצנו. המחשבה שהם נלחמים בנו מתוך ייאוש שגויה מיסודה. להיפך, הם נלחמים כל עוד יש להם תקווה לפגוע בנו, ויחדלו מכך רק כשתיחסם לחלוטין אופציית החרב. רק אז יוכלו לשגשג לצדנו.

אז כן, עדיין נגזר עלינו לחיות על חרבנו. "עת מלחמה ועת שלום", אמר קהלת, ומי שעומד מולנו עדיין יורה בנשקו ומנופף באיומי מלחמה. הרצח של אורי אנסבכר שוחרת השלום הפך מבחינה זו לעוד משל מזעזע על התמימות וקוצר הראות, וגם על היהירות המסוימת בקרב הציבור הישראלי המתלונן "הבטחתם יונה, עלה של זית". כאילו שהשלום תלוי רק בנו ואנחנו נאבקים רק עם עצמנו ואין צד שני בעל דעה משלו.

לכן, חשוב גם שהגינוי מתוכנו למעשי הרצח הזוועתיים של הפלסטינים, הדורסים כל צו מוסרי, יהיה מקיף הרבה יותר וברור יותר. עדיין רבים מאנשי המוסר שלנו מזדעקים רק מול מה שנראה בעיניהם כפגיעה בפלסטינים, שהם בעיניהם הקורבן הנצחי, והדברים ידועים, והדברים האלה מזינים בדרכם את המשך הרצחנות והדם.

בינתיים התבשרנו כי מנהל מועדון האסיר הפלסטיני, קדורה פארס, אמר ל"הארץ" ש"אם יתברר שהיתה במקרה של ערפאת ערפאיה תקיפה מינית, החשוד לא יזכה לסיוע משפטי כי זה פשע פלילי", והתברר עוד שמסיבה זו כלל הארגונים הפלסטינים "נמנעים מלברך על הרצח". ייתכן אפילו שתימנע מערפאיה וממשפחתו הקצבה החודשית השמנה מטעם הרשות הפלסטינית. אנחנו כנראה אמורים להתנחם בזה ואולי אף לשבח את הפלסטינים על כך שהרצח של קים לבנגרונד-יחזקאל, למשל, היה נטול אונס. זוהי בוודאי עדות ליחס המכבד של החברה הערבית כלפי נשים, ובעיקר הנשים בקרבה. כשהן נרצחות, זה לא על רקע לאומי.

האזור בו נמצאה גופתה של אנסבכר, ביום שישי
האזור בו נמצאה גופתה של אנסבכר, ביום שישיצילום: ללא קרדיט
ערפאת ארפאעיה
ערפאת ארפאעיהצילום: אוליבייה פיטוסי

דורון קורן | |ישראליזם

שם הבלוג, "ישראליזם", לקוח משם אחד משיריה של להקת הדאנס השבדית המופלאה "צבא האוהבים", שסדרת תרגומים שלי לשיריה פתחה את הפוסטים כאן. עיקר הבלוג יעסוק מעתה בזמר ישראלי - לצד ישראליזמים אחרים פה ושם - ויופיו של הטקסט ימשיך להיות מהותי בשירים שיובאו, לצד המוזיקה והביצוע. זה החיבור שיוצר את הקסם המזומר, כשהקסם נוצר.

שמי דורון קורן, עיתונאי ב"הארץ", מבקר ספרות, מורה לתנ"ך בעבר. פרסמתי ספר שירה, "הכרתי איש נפלא", ותרגמתי כמה ספרי שירה, בהם "שירים של עזרא פאונד" ו"לה לוקה - השירים".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ