על קסמן הגדול של שתי ציפורים פולשות - ישראליזם - הארץ

על קסמן הגדול של שתי ציפורים פולשות

מספרים לנו כי המיינה והדררה פוגעות בחקלאות ובציפורים אחרות, אבל המבט עליהן כאויבות בלבד מסתיר מעינינו את פלאיהן. וגם: תיקון בעניין ל"ג בעומר

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
דררה. אולי תתגלה כמתנה גדולה שקיבלנו
דררה. אולי תתגלה כמתנה גדולה שקיבלנו קרדיט: דורון הופמן
דורון קורן

לפני כמה שנים התעוררתי במתיקות משנת אחר צהריים לקול שריקה יפהפייה של ציפור. קול צלול שהתנגן בשניים-שלושה משפטים שונים, כמין שיר. מהחלון ראיתי אותה עומדת על ראש פנס רחוב קרוב, חומה עם פס צהוב בצווארה. זו היתה הפעם הראשונה שהתוודעתי לציפור החדשה בארצנו, זרזיר השיר הקרוי מַיינָה. רק בהמשך למדתי שהמיינה הנמרצת והפיקחית הזאת נחשבת מין פולש ולכן ראוי להתייחס אליה בהסתייגות ובחשדנות.

לפני כמה שנים ראיתי בוקע מחור בגזע של אקליפטוס גבוה ביישובנו תוכי מרהיב ביופיו, גבו ירוק בוהק ופלומת חזהו ירוקה רכה ומקורו האדום חפון בחזהו, ואז ראיתי בענפים לידו עוד אחד ועוד אחד. זו היתה התגשמות חלום של מי שגידל בילדותו תוכים גמדיים בכלוב והם תמיד ברחו, למרבה התסכול והשחרור. הדהדה בזיכרוני גם נדירות התוכים עוד בימי ישראל התנ"כית, למשל בימי שלמה המלך וידידו הלבנוני חירם: "אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹא אֳנִי תַרְשִׁישׁ נֹשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף שֶׁנְהַבִּים וְקֹפִים וְתֻכִּיִּים". והנה לעיני תוכים אמיתיים בטבע, הגינה הפרטית של כולנו, עם שריקתם הצורמנית הנחמדה. גם כאן למדתי בהמשך שהתוכי הזה, דְרָרה שמו, נחשב מין פולש ומזיק.

מאז אני מרבה לפגוש את הציפורים האלה, ברחוב ובפארקים ובטבע, ומה לעשות, אני אוהב אותן ושמח בהן. שני המינים, נטען, ברחו מכלובים - כנראה בצפארי בתל אביב - לפני כ-20 שנה והתרבו בנוף הישראלי. בכתבה במוצ"ש האחרון ב"חדשות 13" (החל מ-29:45) שהוקדשה להן, עלו שוב שתי הטענות העיקריות בעניינן: האחת, שהן מזיקות לחקלאים - הדררות למשל מנקרות ומקלקלות פירות, מפקאנים ועד תאנים, ומנקרות גם צינורות השקיה. והטענה השנייה היא שהציפורים האלה, במיוחד המיינות, דוחקות מיני ציפורים אחרים ועלולות לחסל רבים מהם.

מיינה מצויה. החקלאים ימצאו פתרון
מיינה מצויה. החקלאים ימצאו פתרוןצילום: Asim Mohal / ויקיפדיה

אשר לצרת החקלאים היקרים, נדמה שאפשר, בהיערכות נכונה ובתמיכה של משרד החקלאות, להתמודד איתה, כמו שמתמודדים עם בעיית העופות הנודדים שאוכלים מבריכות הדגים ועם שאר הציפורים המזיקות לפרי. בין השאר, בעזרת כיסויי רשת על עצי הפרי, תחנות האכלה ושתייה אלטרנטיביות, חיזוק צנרת המים או הטמנתה בקרקע ועוד. החקלאים עצמם בוודאי יידעו טוב ממני איך לטפל בכך בתושייה.

ואשר לדחיקת הציפורים הישראליות האחרות: בנחל עקרון החובק את יישובנו אני רואה בולבולים וגם דרורים, מיינות וגם פשושים, יונים ושלדגים וסיקסקים, אנפיות בקר לבנות ועורבים שחורים ותוכים ירוקים, ולפעמים גם ברווזים וירגזים, מכל טוב ציפורי הארץ הוותיקות והחדשות. כך שייתכן שלא מדובר בחיסול של מינים אלא בדחיקת רגל מסוימת, עד שהמאזן הטבעי המורכב יסתדר מחדש וכל ציפור תמצא בו את מקומה. אולי אני טועה, אבל אולי דווקא אותו איש מעודן מהחברה להגנת הטבע שאמר בכתבה שהוא שונא ומתעב את המיינות על כך שפגעו בתפוצת הירגזים והחוחיות והשחרורים (החוחיות המקסימות, למשל, התמעטו עוד לפני הופעת המיינות בגלל ציד מוגבר) הוא הטועה. ובכל מקרה, לשנוא ציפור נראה לי טעות.

אולי גם נחשפת כאן במידה כלשהי אותה טינה מוכרת של הוותיקים לאלה שזה מקרוב באו, כמו שהיה אצלנו למשל עם בני העליות והעדות השונות. ויפה אמר באותה כתבה מישהו שמגדל מיינה שהציל כגוזל, והיא גדלה אצלו ואצל אשתו כבת בית וקצת מדברת בשפתם - למשל כשהיא אומרת "נשיקה", כי היא גם חקיינית מעולה - והוא אמר: "אנחנו ארץ קולטת עלייה, לא?". אז אולי אחרי שנלמד להסתדר איתן - ואין לנו ברירה אלא ללמוד להסתדר, כי הן כבר כאן - המיינה והתוכים יתגלו כמתנה גדולה שקיבלנו.

תורמוסים בנחל עקרון
תורמוסים בנחל עקרוןצילום: דורון קורן

תיקון והבהרה בעניין ל"ג בעומר

לא דייקתי בפוסט לפני שבועיים, שהגן על מנהג הדלקת המדורות בחג, כשהגדרתי את ההתנגדות האקולוגית לכך "תבהלה מדומה". יש כאן בעיה אקולוגית מסוימת, והשרב בימי החג חידד את הסכנה. כוונתי היתה שהנזק האקולוגי מהדלקת מדורות יום אחד בשנה הוא נסבל לגמרי כשעל הכף מונחת התלהבות הילדים ושמחתם.

מעבר לכך, עיקר טענתי היתה כי לחג הזה, שנקבע בימי נס הקמת המדינה והדגיש את גבורת בר כוכבא, יש תוקף לא פחות מלחגינו העתיקים. גם לציונות חגים משלה וזה אחד מהם. והפלמ"ח מסביב למדורה היה חלק מהעניין. לכן היתה מופרכת כל כך טענתו של אמוץ עשהאל שנגדה יצאתי כי הדלקת המדורות היא מנהג פגאני המזכיר את הקרבת הבנים למולך בתקופה נוראה מסוימת בימי התנ"ך. איזה הבל.

ואשר לטענה כי בר כוכבא הביא אסון על העם: למרות התנגדות מסוימת לבר כוכבא (בעיקר בין החכמים בגלות בבל), תמכו בו חכמים ארץ-ישראלים מרכזיים בדורו, ובראשם רבי עקיבא, וגם העם שלחם בהמוניו לצידו, ובשנים הבאות תמך בו למשל הרמב"ם, ובהמשך כאמור הציונות. כל אלה הבינו כי יש מצב של איוּם על זהות העם שבו אין ברירה אלא להתמרד - וזה היה המצב נוכח הגזירות ההלניסטיות-אליליות שהטיל קיסר רומי אדריאנוס על ישראל. באופן דומה התקוממו - ובהצלחה - המכבים נגד גזרות אנטיוכוס בדורות קודמים.

בדיעבד, המחיר של מרד בר כוכבא היה כבד ונורא, מאות אלפי הרוגים, אבל ייתכן למשל שבלי ההתקוממות ההיא עם ישראל היה מאבד את זהותו כבר אז ונכחד לתמיד בהתבוללות אנוסה בסביבתו, כמו שאבדו רוב האנוסים בפורטוגל, כמו שאבדו עמים עתיקים שנעקרו מעצמאותם ומלשונם. שמירת הזהות היהודית במאות השנים הבאות - גם במה שכונה "מוות על קידוש השם" - הושפעה מאוד ממסירות הנפש של עשרת הרוגי המלכות (בהם רבי עקיבא) במרד ההוא. לפעמים זהות נצרבת בייסורים איומים שאין לשערם מראש, ועל גביהם אולי נשמרנו עד שחזרנו לישראל. לכן, כמאמר שיר הילדים על בר כוכבא שצוטט בפוסט הקודם: "הוא היה גיבור, הוא קרא לדרור".

דורון קורן |ישראליזם

שם הבלוג, "ישראליזם", לקוח משם אחד משיריה של להקת הדאנס השבדית המופלאה "צבא האוהבים", שסדרת תרגומים שלי לשיריה פתחה את הפוסטים כאן. עיקר הבלוג יעסוק מעתה בזמר ישראלי - לצד ישראליזמים אחרים פה ושם - ויופיו של הטקסט ימשיך להיות מהותי בשירים שיובאו, לצד המוזיקה והביצוע. זה החיבור שיוצר את הקסם המזומר, כשהקסם נוצר.

שמי דורון קורן, עיתונאי ב"הארץ", מבקר ספרות, מורה לתנ"ך בעבר. פרסמתי ספר שירה, "הכרתי איש נפלא", ותרגמתי כמה ספרי שירה, בהם "שירים של עזרא פאונד" ו"לה לוקה - השירים".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ