דורון קורן
אביחי מנדלבליט ושי ניצן בהלווית שמעון פרס, בספטמבר
אביחי מנדלבליט ושי ניצן בהלווית שמעון פרס, בספטמברצילום: אלכס קולומויסקי
דורון קורן

השאלה החשובה בשלב זה היא לא אם נתניהו צריך ללכת: ייתכן שהוא צריך, כי המאבק החזיתי שלו במערכת המשפט - ככל שצדק בכמה מטענותיו - לצד ההתנגדות המצטברת אליו, הגיעו לדרגה המסכנת את תפקודו כראש ממשלה, ואותנו. השאלה היא גם לא אם מגיע לנתניהו ליפול. מגיע לו, מבריק ומעולה ככל שהיה בתחומים רבים: למשל בגלל הברית שלו עם החרדים שסיאבה את פנינו מול העולים והגרים ויהדות ארה"ב, ובגלל הפרנויות השלטוניות שלו וההתנהגות הבלתי נסבלת של רעייתו ובנו יאיר, ובגלל לקיחת המתנות המושחתת בתיק 1000 והריח הרע העולה מתיק 4000 (שספק גדול אם הוא פלילי - נחכה לשופטים בירושלים).

השאלה שכן כדאי לשאול בשלב זה היא למה הקהילה המשפטית כולה - כולל רוב התקשורת המגבה ומלהיטה אותה -  ממשיכה לרחוץ בניקיון כפיה ולצופף שורות מתגוננות, ולא נמצא בה בכיר משפטי אחד שיבוא חשבון עם המעשים החמורים שהתגלו בה עצמה במהלך חקירות נתניהו (ולפניהן). אם רוצים שיוחזר האמון במערכות המשפט ואכיפת החוק, אמון שאבד לכמחצית מהעם - כן, שמענו, זה החצי האספסופי וחסר הדעת, המזרחי בדרך כלל, שהופנט על ידי נתניהו, הקוסם הנבל - צריך לקום מישהו כזה ולדבר. אחרת, הניסיון של מערכת התביעה והמשפט לשים עצמה מעל הרשויות המקבילות, המחוקקת והמבצעת, ימשיך לפעול נגדה ונגדנו, והאמון בה ימשיך להתפורר.

באגוצנטריות אופיינית אמר השבוע השופט העליון לשעבר יצחק זמיר, בראיון לאסתי פרז ברשת ב': "מה מחזיק אותנו ביחד? עבר משותף? חזון משותף? לא. רק דבר אחד - המשפט". טעות, מר זמיר: גם עבר משותף ארוך ומפואר מחזיק אותנו יחד, וגם חזון משותף (למשל חזון הנביאים המוזכר במגילת העצמאות), וכמובן שמערכת המשפט. גם דבריו של זמיר על דרישת נתניהו לחקור את החוקרים - "זה איום קיומי", אמר זמיר, "אני פוחד כמו של פחדתי מעודי", "הוא מאשים את היועץ בבגידה" - היו תגובה מוגזמת, ברוח ההיסטריה האגרסיבית שמפגינה בימים ובחודשים אלה מערכת אכיפת החוק. פרז, מצידה, השתדלה מאוד שלא להשחיל שום שאלה קשה או ספק או הערה של חשבון נפש מול המרואיין שלה.

גם היועץ המשפטי מנדלבליט לא מצא במילון שלו מילה חריפה יותר מ"טעויות פה ושם" כדי לתאר את שרשרת העבירות החמורה של מערכת אכיפת החוק: החל בלחץ האסור, הסחיטה וההדחה של המשטרה בחקירות העדים, וכלה בהדלפות הפליליות, מטות המשפט, של הפרקליטות באמצעות שלוחיה חייבי התודה בתקשורת. למשל אביעד גליקמן המרובע, שלא מצליח לחלץ מעצמו בדל ביקורת על מחדלי המשטרה והפרקליטות המזינות אותו (אילה חסון דווקא ניסתה לדובב אותו, ביומן ליל שבת האחרון), ולמשל  גיא פלג המתוחכם יותר - קטגור שאימץ את הפרשנות הצרה והמפלילה של מדליפיו תוך דריסה גסה של חזקת החפות ועקרון הסוביודיצה.

ואשרי המאמין כי מנדלבליט, שזכה לפתע לשבחים מקיר לקיר מאמנון-המאתרג-אברמוביץ ומפרופ' מרדכי קרמניצר ומרבים אחרים, על "האוטונומיות המחשבתית שלו" עם הצגת האישומים החמורים נגד נתניהו - לא הושפע כלל מההפגנות הבלתי פוסקות מול ביתו, ולא הושפע מהכינוי "היועץ המשפחתי" שהדביק לו אהוד ברק, ולא הושפע מהצליבה היומיומית שנערכה לנתניהו בתקשורת, בגיבוי אותן הדלפות עברייניות לעיתונאים. ואשרי המבדיל בין העיתונות הטובה שהבטיח נוני מוזס הנאשם בשוחד לנתניהו, לבין העיתונות הטובה בכל תנאי שמעניק גליקמן למדליפי הפרקליטות שבונים את הקריירה והפרנסה שלו.

נתניהו במסיבת עיתונאים ביום רביעי. "סער כהרגלו מגלה אפס נאמנות ומקסימום חתרנות"
נתניהו במסיבת עיתונאים ביום רביעי. "סער כהרגלו מגלה אפס נאמנות ומקסימום חתרנות"צילום: אוהד צויגנברג

השופטת הילה גרסטל, לשעבר נשיאת בית משפט מחוזי, קבעה כזכור לאחר התנסותה כמבקרת הפרקליטות כי "יש בפרקליטות משהו חולה, שי ניצן לא ראוי לתפקיד פרקליט המדינה". עו"ד כינרת בראשי, שעבדה שנים בצמוד לפרקליטות, יצאה גם היא בטענות חמורות נגד ניצן, והאשימה אותו בין השאר בהטעיית בית המשפט העליון ובשיטות פעולה לא חוקיות. וזכור כמובן הטיוח החמור בפרשת הפרקליטה רות דוד. אבל כששר המשפטים אוחנה ביקר את הפרקליטות, תקפה אותו נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, וקבעה כי אנו מצויים ב"ימים שאין להם אח ורע בהיסטוריה השלטונית שלנו" (טוב עשתה השופטת חיות בהמשך, כשקראה לסדר את שי ניצן על בקשת התמיכה בפרקליטות ששיגר לשופטים).

כי זה המצב כרגע: ביקורת מתבקשת על "שומרי הסף" גוררת זעקות שבר  אפוקליפטיות - משופטים בכירים, מהיועמ"ש, מהפרקליטות באמצעות עוד הדלפה אסורה ומחושבנת עד הקצה, ומפוליטיקאים כדוגמת יאיר לפיד עם הטפות המוסר היהירות שלו (אנחנו באים בשם הערכים, אמר מי שנבחר זה עתה לכהונה שלישית כשליט יחיד ב"יש עתיד", מי שנשבע "למרר לנתניהו את החיים" מתוך איזה דיבוק ילדותי ומי שקבע כי קריאת נתניהו לבדוק את החוקרים היא "הסתה למלחמת אחים". אוי לנו אם האיש חם המזג הזה יהיה ראש ממשלה ברוטציה).

וכך, מערכת המשפט מוצגת כצודקת רק מעצם היותה מערכת משפט. וכדאי להזכיר לכן את אמירתו של קוהלת, הלא הוא שלמה המלך החכם, שראה בימי חלדו מערכת משפט רעה מאוד: "וְעוֹד רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע". או נזכיר את דברי ישעיהו: "וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח". או את דברי עמוס: הַהֹפְכִים לְלַעֲנָה מִשְׁפָּט". אנחנו עוד לא שם, למזלנו הטוב, אבל הימנעות מבדיקה עצמית ישרה של העבירות והמשגים שנעשים בתהליך עשיית הצדק שלנו, מדרדרת את המצב לכיוון ההוא. בטיוח ובצדקנות לא עושים צדק. האמון במערכת הזאת, שרואה ביקורת כ"שיסוי", הולך ומתמעט כבר עכשיו, וסכנת מלחמת האחים מצויה גם כאן.

דורון קורן | |ישראליזם

אני עיתונאי ב"הארץ" מאז 2011, מבקר ספרות, מורה לתנ"ך לשעבר, ועוד כמה תארים לא שמישים (בוגר החוג לפסיכולוגיה, בוגר בית הספר מנדל למנהיגות חינוכית וכו').

תרגמתי כמה ספרי שירה, בהם "שירים של עזרא פאונד" ו"לה לוקה - השירים", וכן פרסמתי ספר שירה, "הכרתי איש נפלא", והאיש הנפלא שבכותרת הוא החבר הנדיב והמורה החכם להפליא מנחם בן, שממנו למדתי כמעט כל מה שאני יודע, מהאמונה המוחלטת באלוהים עד הבוז המוחלט לדרווין ולתורת האבולוציה השוטה, משיאי התנ"ך והשירה עד הבלי האקדמיה בתחום הרוח, מטימטום השמאל הפוליטי עד אווילות הימין במירעו האטום והלא-אנושי ועוד ועוד ועוד.

שם הבלוג, "ישראליזם", לקוח משם אחד משיריה של להקת הדאנס השוודית המופלאה "צבא האוהבים" - גם אותה גילה לי מנחם בן - שסדרת תרגומים שלי לשיריה פתחה את הפוסטים כאן. גם זה חלק מהבשורה: הרחבת העברית לכל האומות והעמים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ