כחול-לבן, מה תרמתם לאחדות חוץ מתיעוב?

יש די סיבות לרצות בהסתלקותו של נתניהו מהשלטון, אך כשממשלת אחדות חיונית עמדה על הפרק, הכשילה אותה כחול לבן - ומסיבות לא נכונות. כדאי לזכור מה אמר דיין על חרם נוסח לפיד

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ישיבת סיעת כחול-לבן, השנה
ישיבת סיעת כחול-לבן, השנהקרדיט: תומר אפלבאום
דורון קורן

הסקרים מאשימים בשלב זה בעיקר את נתניהו בכך שישראל בדרך לבחירות נוספות, אבל צריך לומר ביושר: מול הצעד הגדול שעשה ראש הממשלה לכיוון ממשלת האחדות - קבלת מתווה הנבצרות של הנשיא וצמצום כהונתו לחצי שנה - כחול-לבן הביאו למשא ומתן בעיקר תיעוב וחרם כלפיו בשילוב איזה חשש חנוני מ"הטריק שהוא יעשה לנו" (גם רביב דרוקר ציין בהגינות כי הליכוד השתדל יותר). כתבים רבים לא הפסיקו לדבר על החשיבות שבקיום הבטחת הבחירות של כחול-לבן, הבטחה שתופר אם תשב "אפילו שעה" עם נתניהו. מול המילכוד הנוקשה הזה של המפלגה את עצמה צריך לשלוף מהבוידעם את אמירתו של משה דיין: "רק חמור אינו משנה את דעתו".

מותר ליאיר לפיד ולמשה יעלון לשנוא את נתניהו. מותר ללפיד אפילו לקרוא לזה "ערכים". חישוביהם הנעלבים שמורים עימם (האם לפיד כועס למשל על קטיעת תוכנית "מע"מ אפס" המפוקפקת שהוביל כשר אוצר?). נכון, נתניהו שגה קשות כשפירק ב-2015 את הממשלה החילונית המבטיחה שהיתה לו עם יש עתיד, ישראל ביתנו, התנועה והבית היהודי - וחזר לזרועות החרדים. אבל נכון להיום, החרם והבוז שמפגינה כחול-לבן, בהובלת לפיד, כלפי ראש הממשלה אינם תוכנית עבודה והם בוודאי לא היחס שמגיע לנתניהו, עם הישגיו הגדולים כראש ממשלה (לצד מחדליו הגדולים), לא לבוחריו ולאוהביו הרבים (קרוב למחצית העם) וגם לא לנו עצמנו כמדינה.

ייתכן שדמוקרטיות מערביות אחרות זכו, בניגוד אלינו, במנהיגים נקיי כפיים. בפרנסי ציבור שלא תלויה שום קופת שרצים מאחוריהם. אבל ייתכן גם שאנחנו נוטים יותר לשפד את מנהיגינו, ורצוי במהלך כהונתם. לעניין זה בדיוק, ליכולת המשילות, נקבע בחוק יסוד: הממשלה, כי ראש הממשלה יודח מכהונתו רק אחרי פסק דין חלוט בעבירה בעלת קלון (או אם יודח בכנסת לאחר שהורשע). אצלנו ראש הממשלה הודח כבר בשלב ההפגנות מול בית היועץ המשפטי לממשלה (שאולי השפיעו על כתב האישום החמור שהגיש - עכשיו כבר לא נדע עד כמה היה עצמאי באמת), ומבחינת כחול-לבן הוא הודח כבר עם הגשת כתב החשדות. כי לשון החוק זה לחלשים, לא לאנשים ערכיים כמו לפיד.

נתניהו נואם בוועידת מקור ראשון בירושלים, היום. כחול לבן מאשימים אותו ב"ספין חלול"
נתניהו נואם בוועידת מקור ראשון בירושליםצילום: אמיל סלמן

נתניהו, כבר אמרתי, סיפק די סיבות לרצות בהסתלקותו מהשלטון. החל בברית המשחיתה שלו עם המפלגות החרדיות הפועלות תחת מרות רבנית מאובנת (הכתבה ב"אולפן שישי" על ההאבסה בכדורים פסיכיאטריים של תלמידי ישיבות שחרגו מהשורה ומתעניינים למשל במין, היא עוד עדות מזעזעת לצורך הדחוף בשבירת חומות הגטו של החברה הזאת), דרך חיזורו המביש אחר עוצמה יהודית הגזענית, ועד מה שקרה בכלל לליכוד בימי כהונתו, כשדמויות חסרות שאר רוח כדוד ביטן ודוד אמסלם, או גסות רוח כמירי רגב, תפסו את מקומן של דמויות מצפוניות כבני בגין, לימור לבנת ומיכאל איתן. גם גדעון סער, שנאבק כשר פנים במבקשי המקלט וסגר מרכולים בשבת מתוך איזו נהייה דתית, אינו מלהיב בשום צורה והמאבק של נתניהו בו הוא פרנואידי ומגוחך לעצמו.

כחול-לבן כמעט לא השמיעה טענות מהותיות לשלטון נתניהו (ואל תגידו שוב "הזקנה במסדרון") ומה שכן השמיעה הותיר תחושה כבדה של התנגדות מהסיבות הלא נכונות. הרצון "למרר את חיי נתניהו", כהבטחת לפיד, אינו סיבה נכונה. ובעניין תיקי נתניהו, נחכה כמובן להכרעת בית המשפט, אבל על פניהם - כדאי לשמור על פרופורציות: תיק 1000, עם כל ביזיונו וחומרתו הפלילית המסוימת, נראה מעיקרו בתחום החמדנות השוטה של ראש הממשלה ורעייתו. תיק 2000 נראה בעיקר כגישושים כושלים בתחום יחסי הקח ותן המוכרים בין השלטון לתקשורת נוכח האיום שזיהה נוני מוזס על פרנסת עובדיו (יחסי קח-תן המאפיינים למשל גם הדלפות אסורות מהפרקליטות לכתבים תמורת עיתונות מגוננת ומשבחת). בתיק 4000, עם כל ריחו הרע, נראה אם תהיה הרשעה בשוחד, ובכל מקרה יש בו המחשה אירונית לכישלונו המר של נתניהו להשיג לעצמו עיתונות טובה. כי למרות התכופפות פה ושם של עורכי "וואלה!" מול ההנהלה, עיתונאי האתר שמרו על עצמאותם - השבח להם על כך - המשיכו כידוע לתקוף את נתניהו.

בקיצור, נתניהו הוא ממש לא הדיקטטור המסוכן והיעיל ארדואן - כאחת ההשמצות הנפוצות עליו. בית הגידול הז'בוטינסקאי-דמוקרטי שלו (אביו היה מזכירו של ז'בוטינסקי תקופה מסוימת) ניכר בו גם כשהסתבך בניסיונות שלומיאליים למדי להטות את התקשורת לטובתו.

שיר הפרחה והטפות כחול לבן

יש אולי משהו סמלי באופן שבו השתרבב לאירועי הבחירות הסיפור על "שיר הפרחה", שבו מתריסה נערה מזרחית מול אשכנזי פטרוני כלשהו: כן, אני פרחה ובא לי לעשות מה שאני רוצה - ועליך למשל, עם המלים הארוכות המטיפות שלך, לא בא לי. היחס המבזה של כחול-לבן כלפי נתניהו ובוחריו בהחלט מתכתב עם העלבון החברתי של רבים ממצביעי הליכוד מול מפלגת העבודה לגלגוליה, מייסדת המדינה, זו שלדעתה הליכוד גנב לה את השלטון בבחירות 1977 ושוב ב-1996. זו המפלגה שדיברה בימי בגין על הצ'חצ'חים מהליכוד ובימי נתניהו על "מנשקי קמעות" ו"אספסוף מהשוק" ו"עדר בהמות מלחכי קש וגבב". זו הקבוצה שמנהיגה בן גוריון סירב לקרוא לבגין בשמו (אלא רק "היושב ליד ח"כ באדר"), שהפגיזה את אוניית הנשק אלטלנה ושהפקירה לכיבוש סורי את משמר הירדן, יישוב מפתח ביטחוני בימי מלחמת העצמאות, משום שהיה מיושב באנשי בית"ר ואצ"ל (הסיפור הועלה מחדש לאחרונה בתוכניתו של יצחק נוי ברשת ב'). זכורה גם המשרה באוניברסיטה העברית שנמנעה מהמלומד החריף בנציון נתניהו, אבא של, בגלל שיוכו הפוליטי הרוויזיוניסטי.

הדוגמאות רבות והשורה התחתונה ידועה: החיבור בין בגין הכריזמטי בשעתו ונתניהו הכריזמטי בהמשך, לבין רבים מעדות המזרח ומתושבי הפריפריה, היה במידה רבה ברית המודרים בישראל המפ"איניקית-שמאלית. ברית שנשענה בין השאר גם על תפיסות מדיניות דומות ואינסטינקטים מדיניים-בטחוניים דומים, למשל ביחס המפוכח כלפי הפלסטינים וכוונותיהם. ממשלת אחדות אמיתית מתחילה גם בהקשבה למחצית העם הזאת, לא ביהירות נוסח לפיד.

דורון קורן | |ישראליזם

אני עיתונאי ב"הארץ" מאז 2011, מבקר ספרות, מורה לתנ"ך לשעבר, ועוד כמה תארים לא שמישים (בוגר החוג לפסיכולוגיה, בוגר בית הספר מנדל למנהיגות חינוכית וכו').

תרגמתי כמה ספרי שירה, בהם "שירים של עזרא פאונד" ו"לה לוקה - השירים", וכן פרסמתי ספר שירה, "הכרתי איש נפלא", והאיש הנפלא שבכותרת הוא החבר הנדיב והמורה החכם להפליא מנחם בן, שממנו למדתי כמעט כל מה שאני יודע, מהאמונה המוחלטת באלוהים עד הבוז המוחלט לדרווין ולתורת האבולוציה השוטה, משיאי התנ"ך והשירה עד הבלי האקדמיה בתחום הרוח, מטימטום השמאל הפוליטי עד אווילות הימין במירעו האטום והלא-אנושי ועוד ועוד ועוד.

שם הבלוג, "ישראליזם", לקוח משם אחד משיריה של להקת הדאנס השוודית המופלאה "צבא האוהבים" - גם אותה גילה לי מנחם בן - שסדרת תרגומים שלי לשיריה פתחה את הפוסטים כאן. גם זה חלק מהבשורה: הרחבת העברית לכל האומות והעמים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ