פוטין התגלה כידיד אמת של ישראל

חרף המאסר הבריוני של נעמה יששכר וחרף הצד האכזר והערמומי בדמותו של נשיא רוסיה, כדאי לשים לב לדברים הנרגשים שאמר בנאומיו כאן. מי שמדבר ככה הוא ממש לא "בן ברית של איראן"

דורון קורן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
פוטין ונתניהו חונכים את האנדרטה לחללי לנינגראד ב"יד ושם"
المحرقة: لا تملك إسرائيل اليوم ما يمكن أن تبيعه للعالم في هذا السياقצילום: Aleksey Nikolskyi/אי־פי
דורון קורן

לאחר שנכשל הניסיון הרוסי למנוע את הסגרת ההאקר אלכסיי בורקוב מישראל לארה"ב, נוצר אינטרס רוסי ברור לשים קץ למאסר הבריוני של נעמה יששכר, לפני שזו תהפוך למעין אסירת ציון במשפט מפוברק של המדינה למודת משפטי הראווה. טוב שהעניין עומד להיפתר לרווחת כל הצדדים עם ביקורו החשוב של ולדימיר פוטין כאן.

מותר להסתייג מפוטין על הרקע הזה, אבל נדמה שב"אולפן שישי" האחרון קצת יצאו מפרופורציות בכעסם על נשיא רוסיה, כמו גם בביקורתם על כינוס ראשי המדינות כאן. דני קושמרו דיבר על "הציניות ורוע הלב" של פוטין; רינה מצליח קבעה שפוטין הוא בכלל בן ברית של איראן; רוני דניאל, ביושבו כמר זעפני, גער בכולנו על כך שניצולי השואה מוזנחים בזמן שבישראל עורכים מין כנס שכזה; ובפינת הדעה הביע גם דובי איכנולד (מנכ"ל ועורך הוצאת ידיעות ספרים) את מחאתו וזעמו על כך שלא נמצא מקום בטקס לניצולי שואה, למשל לאביו. ב"יד ושם" הסבירו בתגובה עניינית כי היו ניצולים בטקס, אך מספר המקומות היה מוגבל.

הכנס לציון 75 שנה לשחרור אושוויץ היה, כמעט מיותר לציין, דרמטי וחשוב מאין כמותו (והנשיא ריבלין התגלה בו שוב בשיאו היצירתי, כמו גם במתווה שהציע לממשלת אחדות), בזכות הדוברים החיוניים שדיברו בו על אנטישמיות ועל ישראל: מחשבון הנפש והתפילה בעברית של נשיא גרמניה שטיינמאייר, דרך דברי נשיא צרפת מקרון והנסיך הבריטי צ'ארלס ועד דברי האהבה האמוניים לישראל מצד סגן נשיא ארה"ב פנס.

ומי שהרשה לעצמו אתנחתא קלה מפרשת נעמה יששכר, שמע גם מפי פוטין, בשני נאומיו, דברים כנים ונרגשים על פי דרכו (בתרגום משובש מאוד לעברית, אגב, בערוצים 12 ו-13 בהם הקשבתי. המילה "נקמה", למשל, הופיעה כ"נחמה"). פוטין קשר שוב ושוב בין גורל העם היהודי בשואה לבין האובדן הרוסי העצום במלחמה ההיא, למשל כשסיפר על המסמך שקרא לקראת הכנס ובו הפקודה הנאצית "להשמיד את לנינגראד באמצעות הפצצות בלתי פוסקות". זו העיר שאביו היה ממגיניה ואמו היתה נצורה בה עם ילדה שמת. פוטין דיבר על המוני הנספים היהודים (ברוסית אגב, היהודים נקראים "עברים") אזרחי בריה"מ. "לכן השואה היתה ועודנה פצע עמוק שלנו, טרגדיה שנזכור לעד", אמר. הוא גם הודה בחום מסוים על האנדרטה לחללי לנינגראד שאותה חנך ביד ושם, והזכיר אנדרטה נוספת לחללי הצבא האדום בנתניה (שבה גם מתגוררת, כמדומני, מי שהיתה פעם מורה שלו, שאותה אינו שוכח).

ברור שפוטין הוא דמות מורכבת עם אינטרסים מדינתיים מורכבים, ויש בו גם צד ערמומי, מניפולטיבי ואכזר מאוד. ברור גם שבהגעתו לכאן יש התחשבנויות עם פולין ואוקראינה. ועדיין, מי שמדבר ככה על השואה הוא ממש לא בן ברית של איראן נגדנו, כאבחנתה של מצליח. הקשר הטוב שיצר איתו בנימין נתניהו - ייאמר שוב לזכותו - הוא כנראה לא רק בזכות נתניהו, אלא גם בגלל מה שישראל היא בעיני פוטין: ארץ הקודש והכנסיות הרוסיות, ארץ מקורבת לארה"ב, ארץ של טכנולוגיה מפותחת וצבא מרשים - אבל זו גם ישראל של העבר המשותף עם רוסיה ושל יהודי רוסיה הקרובים לליבו. ונכון, זה לא בדיוק משהו לשמוח בו כשזוכרים למשל את ההפצצות הנוראות בגרוזני ובסוריה שפוטין אחראי להן, אבל זה משהו שכדאי לשים לב גם אליו.

ליברמן בחור קשוח

המנהיג בישראל של עולי בריה"מ לשעבר, לפחות על פי דפוסי ההצבעה לכנסת, הוא אביגדור ליברמן גס הרוח - עובדה מביכה למדי כשמדובר בעלייה המשכילה ושוחרת התרבות הזאת. לפני שבוע שוב הוכיח ליברמן, האיש שמבזבז מאבק נכון בשלטון הרבני בארץ על טינות אישיות סודיות, כי הוא בחור קשוח, כשסירב לענות לברכת השלום המנומסת של השרה מירי רגב באולפן "המטה המרכזי" של אילה חסון. הנימוק הבהמי והאינפנטילי להדהים שהשמיע היה: "אני אומר שבוע טוב רק לבני אדם". איזה ייאוש ואיזה בידור, האיש הזה מקים ומפיל ממשלות בישראל.

דורון קורן | |ישראליזם

אני עיתונאי ב"הארץ" מאז 2011, מבקר ספרות ומורה לתנ"ך לשעבר. תרגמתי כמה ספרי שירה, בהם "שירים של עזרא פאונד" ו"לה לוקה - השירים", וכן פרסמתי ספר שירה, "הכרתי איש נפלא", והאיש הנפלא שבכותרת הוא החבר הנדיב והמורה החכם להפליא מנחם בן, שממנו למדתי כמעט כל מה שאני יודע (לא כולל הטעויות שלי עצמי): מהאמונה המוחלטת באלוהים עד הבוז המוחלט לדרווין ולתורת האבולוציה השוטה; משיאי התנ"ך והשירה עד הבלי האקדמיה בתחום הרוח; מטמטום השמאל הפוליטי עד אווילות הימין במירעו האטום והלא-אנושי ועוד ועוד ועוד.

שם הבלוג, "ישראליזם", לקוח משם אחד משיריה של להקת הדאנס השוודית המופלאה "צבא האוהבים". גם אותה גילה לי מנחם בן. סדרת תרגומים שלי לשיריה פתחה את הפוסטים כאן. גם זה חלק מהבשורה: הרחבת העברית לכל האומות והעמים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ